ההצלה שנכנסה לסחרור
סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס”א, וחברת קטליסט (Katalyst) הודיעו על כישלון המשימה להאריך את חייו של טלסקופ החלל האמריקני Swift. משימת ההצלה שוגרה לפני כחודש וחצי, והחללית לינק (Link) הייתה אמורה לחבור לטלסקופ ולהעלות אותו למסלול גבוה יותר, שיימנע ממנו להישרף באטמוספרה.
כשלושה שבועות לאחר השיגור החלה החללית להסתחרר עקב תקלה בגלגלי התנופה שמיועדים לתמרון כיווני הסיבוב שלה בחלל. החברה והסוכנות ניסו להתגבר על התקלה ולייצב את החללית, בין השאר באמצעות עדכון התוכנה שלה. הן אף הודיעו שהצליחו להתקדם בכך, אבל השבוע הן עדכנו כי החללית לא תנסה להתחבר לטלסקופ החלל בגלל הבעיות המתמשכות בייצובה. בהודעה נאמר כי החללית כן תנסה להתקרב אל הטלסקופ ולבצע תמרוני הכנה לחבירה, כדי לבחון את יכולותיה לטובת משימות עתידיות, אבל כאמור, לא תתחבר אליו. המשמעות היא שהטלסקופ ימשיך לאבד גובה, ותוך כמה חודשים הוא צפוי להישרף באטמוספרה ולסיים את חייו.
סרטון קצר של נאס"א על משימת הארכת החיים של טלסקופ החלל סוויפט
(צילום: NASA)
טלסקופ החלל סוויפט, לחקר התפרצויות של קרני גמא, שוגר ב-2004 והוצב במסלול בגובה 600 קילומטרים. הוא המשיך לפעול בהצלחה הרבה מעבר לתקופה המתוכננת, אבל איבד גובה בהדרגה, וירד לפחות מ-400 קילומטרים, מפני שאין לו מערכת הנעה משלו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
אלרגיה למזון: מגע של האלרגן בעור לא גרם לתגובה מסוכנת
כתב סתרים עם כורכום
ניקוי יסודי למערכת החיסון
גלריה
יסיים בעוד כמה חודשים קריירה של 20 שנות מדע בחלל. הדמיה של טלסקופ החלל סוויפט במסלול סביב כדור הארץ
( מקור: NASA’s Goddard Space Flight Center Conceptual Image Lab)
לאחרונה הירידה הואצה בשל הפעילות האינטנסיבית של השמש, שגורמת ל”התנפחות” של האטמוספרה, ולהגדלת כוח הגרר. בנאס”א החליטו לנסות להציל את הטלסקופ במשימת חלל פרטית, ושילמו 30 מיליון דולר לחברת קטליסט, שלא שיגרה עד אז שום משימת חלל. החברה פיתחה, בנתה ושיגרה את החללית בזמן שיא – תשעה חודשים בלבד.
המשימה עוררה עניין בינלאומי רב, לא רק בגלל העניין בטלסקופ החלל, אלא בעיקר בגלל הפוטנציאל של משימות כאלה בהארכת חייהם של לוויינים אחרים, כמו לווייני תקשורת יקרים, וגם בפינוי של פסולת חלל.
“ידענו שזו משימה עם סיכון גבוה ועם סיכוי להצלחה גדולה – ניסוי ראשון מסוגו בלוח זמנים חסר תקדים שנוצר בגלל פעילות השמש”, אמר מנהל תחום האסטרופיזיקה בנאס”א, שון דומגל-גולדמן (Domagal-Goldman). כולנו קיווינו לקבל עוד מדע מטלסקופ סוויפט, אבל ידענו שיהיה שווה לנסות בכל מקרה, והרווחנו הרבה מכל מה שהצלחנו לבצע עד כה”.
סין נוחתת על הרגליים
החברה הסינית לנדספייס (LandSpace) הנחיתה בהצלחה בפעם הראשונה את השלב הראשון של טיל השיגור המסחרי שלה, ז’וקווה 3 (Zhuque-3). הטיל שוגר ביום רביעי בבוקר (שעון סין) ממתקן הניסויים דונפנג בצפון מערב המדינה. השלב הראשון שלו נחת כעבור דקות אחדות בדיוק רב באתר המיועד, במחוז גואנסו, כ-400 קילומטרים משם, והתייצב על רגלי הנחיתה. השלב השני המשיך לחלל והציב בהצלחה במסלולו את הלוויין הונגהו 3 (Honghu 03).
ז’וקווה 3 מזכיר מאוד את טיל פלקון 9 של חברת ספייס אקס האמריקנית. הטיל הסיני דומה למקור במידותיו, רק מעט קטן ממנו, וגם בעיצוב ובמתווה הפעולה שלהם: השלב הראשון הוא רב פעמי ובעל תשעה מנועים, בעוד השלב השני הוא חד פעמי ואחרי סיום משימתו מוכוון לרוב להישרף באטמוספרה. עם זאת, הטילים מונעים בדלק שונה. בעוד פלקון 9 פועל על קרוסן וחמצן נוזלי, הטיל הסיני מונע במתאן וחמצן נוזלי, בדומה לסטארשיפ של ספייס אקס. החברה האמריקנית החלה להנחית למיחזור את הטילים שלה בשנת 2015, ועד כה רשמה יותר מ-600 נחיתות מוצלחות שלהם, לצד כשלונות אחדים בלבד.
הניסוי המוצלח ביום רביעי השבוע היה בסך הכל הפעם השנייה שסין מצליחה להנחית את השלב הראשון של טיל שיגור. בחודש שעבר היא עשתה זאת עם השלב הראשון של טיל לונג מרץ’ 10 של תאגיד החלל הלאומי, CASC. אז השלב הראשון של הטיל נחת על ספינה בים, בעזרת רשת שלכדה אותו. הנחיתה השבוע היא הראשונה של חברה מסחרית סינית, הנחיתה הראשונה של טיל סיני ביבשה והנחיתה הראשונה של טיל סיני בעזרת רגלי הנחיתה שלו, בלי צורך בעזרים חיצוניים.
זה היה בסך הכל השיגור השני של טיל ז’וקווה 3. השיגור הקודם, בדצמבר 2025, עבר בהצלחה והטיל הציב את מטענו בחלל. אבל הניסיון להנחית את השלב הראשון הסתיים בהתרסקות. לנד ספייס היא כאמור החברה הסינית הראשונה שמצליחה להנחית את השלב הראשון של הטיל, אבל היא כנראה לא תישאר לבד עוד זמן רב. כמה חברות סיניות נוספות עמלות על פיתוח טילים רב פעמיים כאלה, לפחות השלב הראשון, בהן קאס (CAS Space), דיפ בלו (Deep Blue Aerospace), גלקטיק אנרג’י (Galactic Energy) אייספייס (iSpace) אוריין (Orienspace) וספייס פיוניר (Space Pioneer). גם אם לא כולן יצליחו, סביר מאוד שתוך שנים אחדות גם נחיתה אנכית רכה של טיל סיני תהיה עניין שבשיגרה.
ההצלחות של ספייס אקס והחששות מתוכניותיה
חברת ספייס אקס רשמה השבוע שני ציוני דרך בולטים. ביום ראשון לפנות בוקר (שעון ישראל) היא שיגרה שני טילי פלקון 9 בהפרש של 38 דקות בלבד. בכך היא שיפרה את השיא שהיא עצמה קבעה לפני כשנתיים, כששיגרה שתי משימות חלל בהפרש של שעה וחמש דקות.
יום המאה. שיגור טיל פלקון 9 של ספייס אקס מבסיס החלל ונדנברג בקליפורניה, שהביא את החברה למאה שיגורים מתחילת השנה
(צילום: SpaceX)
הטיל הראשון מבין השניים שוגר מקייפ קנוורל בפלורידה, והציב במסלול סביב כדור הארץ שמונה לוויינים של חברת התקשורת האמריקנית גלובלסטאר (Globalstar). השלב הראשון שלו חזר כרגיל לנחיתה בסמוך לאתר השיגור. עוד בטרם הציב השלב השני את הלוויינים במסלולם, שיגרה ספייס אקס טיל פלקון 9 נוסף, הפעם מבסיס ונדנברג בקליפורניה, עם מטען סודי של חיל החלל של ארצות הברית. גם השלב הראשון שלו חזר לנחיתה מוצלחת, על אסדה באוקיינוס השקט.
השיגורים הצמודים היו מספר 95 ו-96 של פלקון 9 מתחילת השנה. השיגור ה-97 הגיע שלושה ימים לאחר מכן, במשימה שגרתית להצבת לווייני סטארלינק. בכך רשמה ספייס אקס מאה שיגורים מתחילת 2026, כשלצד הפלקון 9 נמנים שיגור אחד של פלקון הבי (Falcon Heavy), ושתי טיסות ניסוי של סטארשיפ. 74 מהשיגורים של פלקון 9 השנה היו להצבת לווייני סטארלינק, רשת התקשורת של ספייס אקס שצומחת במהירות וכבר מונה כ-11,000 לוויינים פעילים.
זו השנה השלישית ברציפות שספייס אקס רושמת יותר ממאה שיגורים. ב-2024 היא סיימה את השנה עם 138 שיגורים (132 של פלקון 9) ובשנה שעברה רשמה 170 שיגורים (165 של פלקון 9). עם זאת, נראה שהיא לא תשבור השנה את שיא השיגורים, וזה עשוי להיות האיתות המעשי הראשון למימוש התוכנית של ספייס אקס להפסיק בהדרגה את פעילותו של פלקון 9. נשיאת ספייס אקס, גווין שוטוול (Shotwell), אמרה בעבר כי החברה מתכננת לסיים את שיגורי פלקון 9 עד 2030 או 2032.
הסיבה העיקרית לכך היא השאיפה של המנכ”ל אילון מאסק (Musk) להתמקד בשיגורי סטארשיפ בתדירות גבוהה. סטארשיפ הענקית אמנם יכולה לשאת מטענים גדולים בהרבה, ואם התחזיות של מאסק יתממשו – גם בעלות נמוכה יותר. ואולם, ספייס אקס מתכוונת להתמקד בשיגור מטענים שלה, בעיקר להרחבת רשת סטארלינק והקמת מרכזי מידע לבינה מלאכותית בחלל, שצפויים להיות רווחיים הרבה יותר מבחינתה מאשר מתן שירותי שיגור מסחריים עבור גופים אחרים.
המצב הזה מעורר פניקה בחברות תקשורת ושירותים אחרים שעסקיהן תלויים בשיגורי לוויינים בחלל, בעיקר בארצות הברית, דיווח השבוע אריק ברגר (Berger), כתב החלל של אתר Ars Technica. לדבריו מדובר במשבר שכבר ניכר בשטח, כשחברות לוויינים מתקשות למצוא שיגורים אחרי 2028, והוא צפוי להחריף נוכח העיכובים בפיתוח חלופות אחרות במערב. הפתרון עשוי להיות שיתופי פעולה בין חברות לוויינות אמריקניות ואירופיות לחברות שיגור סיניות, שכאמור שועטות קדימה. אבל בארצות הברית יש לא מעט חששות משיתופי פעולה טכנולוגיים עם המעצמה היריבה, ודאי בתחום רגיש כמו חלל. גם אם תהיה נכונות של החברות עצמן לשותפויות כאלה, כלל לא בטוח שגורמי הביטחון בארצות הברית יאשרו אותם.
סטארשיפ הגיעה לנמל
יותר משלושה שבועות לאחר טיסת הניסוי ה-13 המוצלחת של סטארשיפ, הצליחה חברת ספייס אקס לגרור את החללית לחוף מבטחים, באיי כריסמס שבאוקיינוס השקט. כמו בניסויים קודמים, החללית שוגרה מטקסס לטיסה במסלול בליסטי, ונחתה באוקיינוס ההודי ממערב לחופי אוסטרליה.
( עדיין צפה. סטארשיפ מגיע לאיי כריסמס אחרי 24 ימים על הגלים:)
היא ביצעה באופן מוצלח תמרון המדמה נחיתה, ואז נפלה כמתוכנן למים. בשונה מטיסות קודמות, הפעם ה”שיפ” לא התפוצצה או טבעה, אלא המשיכה לצוף על פני הים, מאפשרת לצוותים של ספייס אקס לבחון מקרוב את מצבה, ובעיקר את מגן החום שלה. לאחר שהמשיכה לצוף החליטו בספייס אקס לאסוף אותה, ושכרו ספינות שיגררו אותה לנמל. המשימה התגלתה כמאתגרת במיוחד נוכח תנאי הים וגלים גבוהים, אבל השבוע דיווחה החברה כי השיפ הגיע לנמל באיי כריסמס אחרי 24 ימים בים, וכי בכוונתה להביא אותה לבסיס החלל של החברה בטקסס.
ספייס אקס מן הסתם תצטרך לשכור כלי שיט ייעודי להובלת השיפ, שאורכה 52 מטרים, למרחק של יותר מ-15,000 קילומטרים. לא ברור מדוע היא מתעקשת להביא את החללית עד ארצות הברית, אבל ככל הנראה המטרה העיקרית – מעבר אולי להצגתה – היא לבחון לעומק את אריחי מגן החום, ואת הדבק שלהם, כדי למקסם את ביצועי מגן החום במשימות עתידיות. כאמור, אילון מאסק מתכנן שיגורים רציפים של סטארשיפ, כמה פעמים ביום, והמכשול העיקרי בדרך לכך הוא מיגון חום אמין ועמיד, שאינו דורש תחזוקה רבה אחרי כל טיסה.
שיגור סטארשיפ בחודש שעבר
(צילום: AP Photo/Eric Gay)
בתוך כך מתקדמת ספייס אקס בהכנות לקראת טיסת הניסוי ה-14 של סטארשיפ, שבה היא צפויה לנסות להיכנס למסלול סביב כדור הארץ, ואז לשוב ולנחות על מגדל השיגור, בעזרת זרועות התפיסה הייעודיות שלו. ספייס אקס כבר עשתה את התמרון הזה שלוש פעמים עם טיל השיגור, סופר הבי, אבל תפיסת החללית עצמה היא אתגר שונה. החברה עדיין לא פרסמה רשמית תאריך יעד, אף שהצהירה על תוכניות לעשות את הניסוי בסוף אוגוסט, ונראה כי זה יקרה רק בספטמבר.
פרטים חדשים מהמכתש
הלוויין האמריקני הוותיק LRO שמקיף את הירח צילם תיעוד חדש של המכתש שנוצר על הירח לפני כשבועיים, כשהשלב השני של טיל פלקון 9 ששוגר ב-2025 התרסק על פניו. הלווין עבר ממש מעל מקום ההתרסקות בכמה הקפות סביב הירח, ולמרות האתגר ההנדסי לצלם יעד קטן מגובה 100 קילומטרים ובמהירות של יותר מ-1.5 קילומטרים בשנייה, הצליחו מפעיליו לצלם כמה וכמה תמונות של אתר ההתרסקות.
מכתש רדוד בקוטר 20 מטר. צילום של אתר ההתרסקות מלוויין LRO לפני פגיעת הטיל וכמה ימים אחריה(בצד שמאל) | מקור: NASA Goddard/Intuitive Machines
מהצילומים עולה כי ההתרסקות יצרה על הירח מכתש בקוטר 20 מטרים. לפי אורך הצל חישבו מדענים כי עומקו של המכתש כשלושה מטרים בלבד – פחות מהתחזיות. סמוך למכתש נראים פסים בהירים וכהים, של האבק הירחי שההתרסקות העיפה, ושל חומר שהיה קבור מתחת לאבק. ייתכן שניתוח מעמיק יותר של הצילומים יאפשר לחוקרים לאסוף מידע על הגיאולוגיה של האזור, בשולי הצד הנראה של הירח.
עצם הזיהוי של אתר הפגיעה הוא פרי שיתוף פעולה בין כמה גופים. משרד ההגנה הפלנטרית של נאס”א, שעוקב אחר עצמים שעלולים לפגוע בכדור הארץ, חישב את מסלול הטיל וקיבל באירוע הזדמנות לבחון את המודלים והנוסחאות שלו. במעבדת JPL של הסוכנות דייקו את חישובי הפגיעה בירח, הצליבו עם מידע שהתקבל מתצפיות של אסטרונומים חובבים, והעבירו את הנתונים לסוכנות החלל של קוריאה, שלוויין הירח שלה עבר מעל האזור. הוא הצליח לצלם את האתר וראה שהחישובים דייקו ברמה של מאות מטרים. הצילומים שלו איפשרו את המדידות המדויקות של הלוויין האמריקני כמה ימים לאחר מכן.
הענק שמבלבל את החוקרים
מדענים מארצות הברית גילו כוכב לכת עצום בגודלו לעומת כדור הארץ, אך בעוד כוכבי לכת כאלה לרוב עשויים מגז, זהו כוכב לכת סלעי מוצק, צפוף יותר מכדור הארץ, ונראה כי למרות גודלו, באופן מפתיע אין לו מעטפת גזים.
כוכב הלכת GJ 523 b זוהה לראשונה במדידות של טלסקופ החלל TESS לחיפוש כוכבי לכת במערכות שמש אחרות. הוא מקיף שמש צעירה יחסית, השוכנת כ-90 שנות אור מאיתנו בקבוצת הכוכבים “כלבי ציד”, ומשלים הקפה שלה כל 18 ימי ארץ בערך.
תעלומה אטמוספרית. הדמיה של כוכב הלכת הענקי לעומת כדור הארץ
(איור: NASA/JPL-Caltech/R. Hurt (SSC))
תצפיות המשך בטלסקופים קרקעיים ומדידות של עוצמת המשיכה שהוא מפעיל על השמש שלו, העלו כי מדובר בכוכב לכת שקוטרו בערך פי 2.5 מכדור הארץ, אך המסה שלו גדולה פי 23 משלנו. המשמעות היא שהצפיפות שלו אף מעט גדולה יותר משל כדור הארץ.
על פי המודלים המקובלים, כוכבי לכת רבים נוצרים מליבה מוצקה של ברזל וסלעים. הליבה מושכת אליה מימן והליום מהדיסקה שבה נוצר הכוכב, ויוצרת מעטפת גזים גדולה. כך נוצרו, לפי ההערכות, צדק ושבתאי במערכת השמש שלנו. החוקרים אינם יודעים מדוע כוכב הלכת הזה עירום ממעטפת כזו. אחת האפשרויות שהם העלו במאמר, שטרם עבר ביקורת עמיתים, היא שהייתה לו אטמוספרה אך היא התפזרה בחלל מסיבה כלשהי. אפשרות אחרת היא שהוא לא נוצר במנגנון הרגיל, אלא מהתנגשות בין גופים קטנים יותר שהובילה להתמזגותם וגרמה להם לאבד את מעטפת הגזים שלהם עקב החום שנוצר בהתנגשות.
החוקרים מקווים שגילוי של כוכבי לכת נוספים כאלה יסייע להבהיר כיצד נוצר כוכב הלכת המסתורי, ועד כמה הוא נפוץ. ״קשה להגיע לתובנות כלליות על התפתחות כוכבי לכת ממדגם של אחד”, אמר מקס קרופט (Kroft) מאוניברסיטת ויסקונסין, שהוביל את המחקר. “לא נצליח למצוא 10,000 כוכבי לכת צפופים כאלה, אבל אם נגלה 20 או 30 אולי נצליח לזהות מגמות. אולי לכוכבי לכת כאלה יש מסלולים קרובים במיוחד לכוכב האם, או שהם נוטים להיות כוכבי לכת יחידים במערכות השמש שלהם”.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
