מתחת לפני המים בכינרת ובנחלי ישראל מסתתר יונק מרשים, אצילי ונדיר במיוחד. הלוטרה האירו-אסייתית תלויה לחלוטין בבריאות של מערכות המים שלנו, ונמצאת במרוץ הישרדותי אל מול פיתוח תשתיות, דריסות ושינוי האקלים. כדי להבין לעומק את עולמן של הלוטרות, שוחחנו עם ד"ר עמית דולב, אקולוג מחוז צפון של רשות הטבע והגנים, שחוקר את הלוטרות כבר למעלה משני עשורים.
מי היא הלוטרה, ומה מיוחד בה?
"הלוטרה היא יונק מימי שחי בעיקר בנחלים, בנהרות ובאגמים. המבנה הפיזי שלה מותאם להפליא לחיים במים. יש לה פרווה צפופה מאוד שמבודדת אותה מהרטיבות וזנב ארוך שמשמש מעין משוט רב-עוצמה בזמן השחייה. הלוטרה היא ציידת מיומנת שמוצאת את מזונה העיקרי, דגים, באמצעות צלילה ותפיסתם בתוך המים. מעניין לדעת שהלוטרות מסוגלות לשהות מתחת למים מספר דקות ברצף לפני שהן עולות שוב לנשום".
"בעולם קיימים 13 מיני לוטרה. המין המצוי בישראל הוא הלוטרה האירו-אסייתית שנפוץ ברחבי אירופה ובחלקים מאסיה. ישראל היא קצה גבול התפוצה הדרומי של מין זה במזרח הים התיכון".
איפה אפשר למצוא לוטרות בארץ ומה המצב שלהן כיום?
"בישראל הלוטרה מוגדרת כמין ב'סכנת הכחדה חמורה', בניגוד לסטטוס העולמי המוגדר 'על סף סיכון'. תפוצתה מוגבלת לחלק הצפוני של ישראל בגלל התלות שלה בגופי מים קבועים. המעוז העיקרי והיציב ביותר שלה הוא הכינרת, שם היא פעילה במים הרדודים ובשפכי הנחלים. עמק החולה, כולל השמורה והאגמון, הוא מוקד פעילות משמעותי נוסף. התעלות והנחלים בעמק החולה משמשים עבורה נתיבי קישור חיוניים לתנועה, וערוץ הירדן מצפון לכינרת הוא נתיב התנועה היחיד שלה שמקשר בין הכינרת לעמק החולה".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
"בעבר הייתה פעילות רציפה גם בעמק המעיינות ובעמק בית שאן, אך מאז 2011 נכחדו הלוטרות מהאזור וטרם הצליחו לאכלס אותו מחדש. לעיתים מגיעות עדויות על פרטים בודדים בעמק יזרעאל או במישור החוף הצפוני, אך אלו לרוב לא מצליחים לבסס אוכלוסייה יציבה".
איך הלוטרות מתקשרות והאם הן חיות בקבוצות?
"הלוטרה היא חיה סוליטרית (יחידאית) בבסיסה, ומידת החפיפה בין פרטים בוגרים מוגבלת מאוד. הקבוצה היחידה שנראה בטבע היא לרוב אם וגוריה בשנה הראשונה לחייהם. יש ללוטרות יכולת משחק ייחודית ומרתקת, שמבוצעת לרוב על ידי האם והגורים. עם זאת, מכיוון שקשה מאוד לראות אותן במו עינינו, רוב המידע שלנו מגיע ממצלמות שביל. הלוטרות מתקשרות דרך חוש הריח באמצעות הטלת גללים ושתן במקומות בולטים כמו אבנים לצד המים שאנחנו מכנים 'לטרינות'. דרך הלטרינות הללו, לוטרה יכולה לקבל מידע מלא על זהות הפרטים באזור, הזוויג שלהם (האם מדובר בזכר או בנקבה), מצבם התזונתי ואפילו המוכנות שלהם להתרבות".
מה התפקיד האקולוגי של הלוטרה, והאם יש חיכוך בינה לבין האדם?
"הלוטרה היא טורף-על וככזו יש לה תפקיד קריטי בוויסות אוכלוסיות הטרף שלה – הדגים. נוכחותה היא 'תו איכות' לבריאות המערכת האקולוגית המימית. כלומר, במקום שבו שוכנת אוכלוסייה של לוטרה, המערכת האקולוגית המימית במצב טוב. לגבי הקשר עם האדם, בגלל שהן יחידאיות, הנזק שהן עלולות לגרום בבריכות דגים הוא מוגבל למדי. עם זאת, במקומות שונים בעולם מגדלי דגים עדיין רואים בהן איום ופוגעים בהן. בישראל, האיום הגדול ביותר לא מגיע מחיכוך ישיר אלא מפעילות אנושית שמשנה את פני השטח".
איזו פעילות אנושית משפיעה על הלוטרות?
"הפעילות האנושית הקריטית ביותר היא דריסות. זה נשמע מוזר שבעל חיים שחי במים נדרס, אבל בחורף, כשהמים מתחת לגשרים סוערים, אז הלוטרות מנסות לחצות את הכביש מלמעלה ומוצאות את מותן. בין השנים 2000–2011 תועדו 17 מקרי מוות כאלה בעמק חרוד ובעמק המעיינות, וזה כנראה מה שהוביל להכחדתן מהאזור. איום מרכזי נוסף הוא צמצום בית הגידול וצמצום הקישוריות בין בתי הגידול. כך, למשל, ייבוש גופי מים, כמו אגם החולה בשנות ה-50, וסגירת תעלות מים אל תוך צינורות, קטעו את נתיבי התנועה של המין ומנעו ממנו להגיע לאזורי מחיה חדשים. נוסף על כך, פעילות אנושית אינטנסיבית על תשתיות של כבישים שנמצאים ליד נחלים היא גורם סיכון מובהק".
איך משבר האקלים משפיע על עתיד הלוטרות בישראל?
"משבר האקלים הוא איום ישיר בגלל התייבשות ערוצי הנחלים. ישראל לא שופעת במים, וצמצום נוסף בזרימה כתוצאה משינוי האקלים או כתוצאה מתפיסת מים לצורכי אדם קוטע את הקישוריות בין אזורי התפוצה. ללא נתיבי מים זורמים, הלוטרות לא יכולות לנוע במרחב, וזה מגביר את הסיכון להיכחדות של אוכלוסיות".
אילו מאמצי שימור נעשים בשטח כדי לשנות את המגמה הזו?
"אנחנו פועלים בדרכים יצירתיות. אחת השיטות המצליחות ביותר היא הקמת מעברים יבשים מתחת לגשרים ובגובה שמעל מפלס המים העליון, שמאפשרים ללוטרות לחצות בבטחה גם כשהנחל סוער. אנחנו עובדים בשיתוף פעולה עם 'נתיבי ישראל' לשיפור המעברים הללו בעמק החולה, וזה בהחלט מצמצם את מקרי הדריסה. נוסף על כך, בעת הרחבת מאגרי מים אנחנו פועלים להתאמת הגדות כך שיהיו ידידותיות ללוטרות ולחיות בר אחרות".
איך אתה חוקר את הלוטרה ומה גילית לאחרונה?
"המחקר של הלוטרות דורש מיומנות גבוהה בגששות לאיתור הגללים הייחודיים שלהן ותחזוקה שוטפת של מצלמות שטח. אנחנו משלבים עבודה גנטית נרחבת המבוססת על איסוף גללים כדי להבין את המגוון הגנטי ואת דפוסי התנועה. אחד הדברים שאנחנו חוקרים בעמק החולה הוא את הורמוני המין בצואה של הלוטרות כדי להעריך את הפוריות ואת הצלחת הרבייה באוכלוסייה המקומית. אחת התגליות המפתיעות הייתה מציאת גללים במיקומים לא צפויים כמו מעלה נהר הירמוך ובמורד הירדן עד אזור כפר רופין, מה שמעיד על ניסיונות תנועה וחיפוש של הלוטרות במרחב".
מה הציבור הרחב יכול לעשות כדי לסייע ללוטרות?
"הדבר החשוב ביותר הוא המודעות והשמירה על בתי הגידול המימיים. הלוטרה היא סמל לבריאות הנחלים שלנו, ושימור זרימת המים ואיכותם הוא המפתח להישרדותה. אנחנו מקווים שהמידע הגנטי והניטור מהמחקרים יאפשרו לנו לשפר את תנאי הקיום של המין המיוחד הזה בארץ".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
