מדענים מאוסטרליה וניו זילנד חשפו שרידים של חיות בר קדומות באחת ממערות וואיטומו שבאי הצפוני של ניו זילנד, המכונה בשפת המאורים הילדים אאוטארואה. זו הפעם הראשונה שבה מתגלים מאובנים רבים בני מיליוני שנים - כולל אב קדמון של תוכי הקאקאפו הגדול וחסר יכולת התעופה.
4 צפייה בגלריה
הדמיית עולם החי של ניו זינלד בפתח המערה ליד וואיטומו
(הדמיה: Dr. Paul Scofield, Canterbury Museum, New Zealand)
גילוי המאובנים של תריסר מיני ציפורים וארבעה מיני צפרדעים פתח צוהר נדיר לאופן שבו נראתה ניו זילנד לפני כמיליון שנים. הדבר מצביע על כך שחיות הבר הקדומות של ניו זילנד הושפעו באופן משמעותי משינויי אקלים קטסטרופליים והתפרצויות געשיות. האירועים הללו הובילו להכחדה תכופה ולתחלופת מינים הרבה לפני הגעת האדם, כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת Alcheringa: An Australasian Journal of Paleontology.
המאובנים נותחו על ידי צוות של פלאונטולוגים מאוניברסיטת פלינדרס וממוזיאון קנטרברי, יחד עם וולקנולוגים מאוניברסיטת אוקלנד ומאוניברסיטת ויקטוריה בוולינגטון. הממצאים מצביעים על כך שכ-33-50% מהמינים נכחדו במהלך מיליון השנים שלפני הגעת בני האדם לניו זילנד.
"מחפירותינו בסנט בת'נס - עיירה היסטורית קטנה במרכז אוטגו שבאי הדרומי - במשך שנים רבות, זכינו לראות כיצד נראו החיים בניו זילנד לפני בין 20 ל-16 מיליון שנים. הממצאים החדשים שופכים אור על התקופה המשתרעת לפני 15 מיליון שנים עד לפני מיליון שנים. תקופה זו נעדרת ברובה מרשומות המאובנים של ניו זילנד", אמר ד"ר פול סקופילד, אוצר בכיר להיסטוריה של הטבע במוזיאון קנטרברי. "זה לא היה פרק חסר בהיסטוריה הקדומה של ניו זילנד, זה היה כרך חסר".
אחת התגליות המשמעותיות ביותר היא מין חדש של תוכי, Strigops insulaborealis, קרוב משפחה קדום של הקאקאפו. בעוד שהקאקאפו המודרני, מין לילי ואנדמי לניו זילנד, הינו כבד וחסר יכולת תעופה, ייתכן שהאב הקדמון שלו היה מסוגל לעוף. עם זאת, ניתוח המאובן מצביע על כך שהיו לו רגליים חלשות יותר מאשר צאצאו המודרני.
המערה באי הצפוני הניבה גם מאובן אב קדמון נכחד של הטאקאהה – עוף חסר יכולת תעופה שנמצא באופן ייחודי בניו זילנד. בכך יכולים מחברי המחקר לעקוב אחר התפתחותה של הציפור הניו זילנדית האייקונית הזו, המוגדרת כמין בסכנת הכחדה המהווה סמל למאמצי שימור. "השינויים בבתי הגידול השונים אילצו איפוס מחדש של אוכלוסיות הציפורים", הסביר ד"ר סקופילד. "על כן, אנו מאמינים שזה היה גורם מרכזי לגיוון האבולוציוני של ציפורים ובעלי חיים אחרים באי הצפוני".
ניתן היה לתארך במדויק את המאובנים מכיוון שהם התגלו בין שתי שכבות של אפר געשי במערה. שכבה אחת היא מהתפרצות געשית שאירעה לפני 1.55 מיליון שנים, בעוד שהשנייה היא מהתפרצות שהתרחשה לפני מיליון שנים. תיארוך ההתפרצות הגעשית הקדומה יותר מצביע על היותה של המערה לעתיקה ביותר באי הצפוני.
ד"ר טימוטי וורת'י, פלאוזואולוג מאוניברסיטת פלינדרס, אמר שהמאובנים מספקים קו בסיס קריטי וממלאים את הפער בכל מה שהיה ידוע עד כה על ההיסטוריה הטבעית של ניו זילנד. "במשך עשרות שנים, הכחדת הציפורים של ניו זילנד נראתה בעיקר דרך עדשת הגעתם של בני האדם לפני 750 שנים. מחקר זה מוכיח שכוחות טבע כמו התפרצות-על של הרי געש ושינויי אקלים דרמטיים עיצבו את הזהות הייחודית של חיות הבר באזור לפני למעלה ממיליון שנים", הסביר ד"ר וורת'י.
