כוכב חדש שהתגלה בחלקה הדרומי של כיפת השמיים מסתחרר סביב עצמו במהירות עצומה של יותר מ-260 סיבובים בשנייה, ושולח לכדור-הארץ פעימות אנרגיה קצובות. כוכבים מסוג זה – המכונים פולסרים – הם מעבדות טבעיות לחקר תורת היחסות וגלי כבידה ויכולים לשמש לניווט בחלל. ואולם מציאתם במרחבי היקום היא משימה חישובית כה מורכבת, שניסיון קודם לאתר כוכב זה כשל לאחר זמן ריצה השקול ל-600 שנות עבודה של ליבת מעבד מחשב אחת.
כעת, אלגוריתם חדש שפיתחו מדעני מכון ויצמן למדע אפשר להם ולשותפיהם ממכון מקס פלאנק לפיזיקה כבידתית בהנובר ומאוניברסיטת צ'למרס לטכנולוגיה שבגטבורג להצליח במשימה בתוך 100 דקות בלבד. התגלית תוארה במאמר שהתפרסם ביום חמישי בכתב-העת המדעי Physical Review Letters, וכבר בימים אלה משמשת השיטה החדשה לגילוי פולסרים נוספים.
גלריה


המחשה אמנותית של הבזקי קרינת גמא (בוורוד) מהפולסר שהתגלה במחקר. הפולסר מוצג במיקומו האמיתי בשמיים, אך בהירותו הוגברה באופן מלאכותי כדי להבליטו. ברקע: מפת קרינת גמא של השמיים המבוססת על 15 שנות תצפית של טלסקופ החלל פרמי של נאס"א. הפס הבוהק החוצה את התמונה לרוחבה מציין את מישור הגלקסיה שלנו
(הדמיה: B. Knispel, Max Planck Institute for Gravitational Physics; NASA/DOE/Fermi LAT Collaboration)
במכון ויצמן למדע הסבירו כי כאשר לכוכבים שמסתם גדולה פי שמונה עד פי עשרים מהשמש שלנו אוזל הדלק, הם קורסים פנימה ועשויים להפוך ל"פולסרים" - כוכבי נייטרונים דחוסים שמסתחררים במהירות. פולסרים יוצרים סביבם שדה מגנטי חזק פי טריליונים מזה של כדור-הארץ, שמאיץ חלקיקים טעונים וכך גורם לפליטה של אלומת אנרגיה מהכוכב. אלומת האנרגיה מסתחררת יחד עם הפולסר ומפלחת את כיפת השמיים, כך שרק לרגע קט מדי סיבוב היא מופנית אלינו, ולכן נדמה מכאן שהפולסר פולט אנרגיה בפעימות. מכיוון שהפולסר משחרר אנרגיה לחלל לאורך חייו, ככל שהוא מזדקן מהירות הסיבוב שלו דועכת וקצב הפעימות יורד.
הפולסר הראשון שהתגלה בשנת 1967 פלט גלי רדיו, וכמעט כל הפולסרים שהתגלו ב-40 השנים הבאות היו כאלה. המצב השתנה בשנת 2008 עם שיגורו של טלסקופ החלל "פרמי" של נאס"א, שקולט קרינה בעלת אנרגיה גבוהה. לאורך 18 שנות פעילותו הוא חשף כמעט 1,000 כיוונים כלליים שמגיעות מהם קרני גמא באורכי גל שמאפיינים פולסרים. ועדיין, זיהוי ודאי של פולסר נותר משימה מורכבת. לשם כך נדרשים אסטרונומים לזהות צירוף של מיקום מדויק בכיפת השמיים ותכונות סיבוב – כמו מהירות הסיבוב ודעיכתה לאורך זמן – שיתאימו היטב לדפוס הפולסים שנרשם.
"ניסיון בלתי מושכל למצוא את הצירוף הנכון מבין כל האפשרויות מחייב אותנו לבדוק מספר עצום של ניחושים", הסביר ד"ר ברק זכאי מהמחלקה לפיזיקה של חלקיקים ואסטרופיזיקה במכון ויצמן למדע. "בעיה נוספת היא שלמרות שבכל סיבוב של פולסר פוגעת בכדור-הארץ פעימת אנרגיה, פרמי מצליח לחוש רק במנת אנרגיה אחת – פוטון – מדי מאה מיליון סיבובים בערך. בנוסף, הטלסקופ עצמו נע ומקיף את כדור-הארץ, שחג סביב השמש. כל אלה הופכים את החישוב הדרוש למציאת פולסר לכבד במיוחד".
מבעיה פיזיקלית לפתרון גאומטרי
בשנת 2025 הוכיחה קבוצת המחקר של ד"ר זכאי שניתן לפשט את חיפוש הפולסרים. הפתרון מבוסס על ההנחה שכל פעימת אנרגיה מפולסר מסמנת השלמה של סיבוב מלא של הכוכב סביב עצמו, וחזרה שלו למנח שבו הוא קורן אנרגיה לכיווננו. אבל, כאמור, פרמי קולט רק קמצוץ מהפעימות, ולא ידוע כמה סיבובים הושלמו בין מדידה למדידה. לו המידע היה קיים, ניתן היה לחשב ישירות באיזו תדירות הכוכב מסתובב ואף למצוא את שאר תכונותיו.
האלגוריתם שפיתחו מדעני המכון מנסה להשלים את המידע החסר. המדענים הבינו שניתן להקביל כל ניחוש כזה - שהוא סט של מספרי סיבובים שלמים - לנקודה אחת במבנה הנדסי שנקרא "סריג". כדי להבין מהו סריג, דמיינו שאתם עומדים בפינה השמאלית התחתונה של דף משבצות ויכולים להתקדם בצעדים שלמים בלבד למעלה וימינה. עבורכם, כל צומת בדף הוא צירוף של מספר צעדים למעלה ומספר צעדים ימינה - כלומר סט מספרים שלמים.
לאלגוריתם החדש מזינים את זמני ההגעה של כמה עשרות פוטונים, החשודים כפעימות אנרגיה מפולסר שטרם זוהה. על בסיס מידע זה, הוא בונה "סריג" שבו כל נקודה מייצגת ניחוש של מספר הסיבובים שהפולסר השלים בין המדידות. כל סט מספרי סיבובים מתאים לכוכב בעל תדירות ספציפית. אם הניחוש אינו מתאים, כאשר נחשב באמצעות התדירות הזו כמה סיבובים השלים הכוכב בין המדידות נקבל מספרים לא שלמים.
במהלך הריצה, האלגוריתם מחפש פתרון שממזער את הסטיות הללו - משימה המוכרת במתמטיקה כבעיית "הווקטור הקצר ביותר בסריג". היתרון בתרגום הבעיה הפיזיקלית לבעיה גיאומטרית זו, הוא שהמבנה של הסריג מאפשר לחבר ולחסר ניחושים קודמים ולייצר במהירות פתרונות חדשים. אף שמדובר בבעיה חישובית קשה, פותחו עבורה פתרונות יעילים והמדענים רתמו את המוביל שבהם.
מגדלור חדש בדרום היקום
בסוף השנה שעברה החלו מדענים ממעבדתו של ד"ר זכאי ומקבוצת המחקר של פרופ' ברוס אלן במכון מקס פלנק בהנובר ליישם את השיטה החדשה ולחפש פולסרים באזורים מבטיחים. "מצאנו את PSR J1622−7204 בתוך זמן קצר", מתאר ד"ר זכאי. "הרצנו את האלגוריתם החדש 20 פעמים, כל פעם על סט מעט שונה של 80 פוטונים שחשדנו שמגיעים מאותו פולסר, ובאחת מהן התגלה הפתרון הנכון. כל ריצה דרשה חמש דקות עבודה מליבת מעבד מחשב אחת, וכך תוך פחות משעתיים גילינו את תכונות הכוכב. היה לנו מזל מסוים, שכן חישוב תיאורטי הראה שדרושות 300 הרצות כדי להיות בטוחים ב-95% שנצליח למצוא אותו".
"הצלחנו לחשב במדויק את מהירות הסיבוב של הפולסר ועד כמה היא דועכת עם הזמן. מצאנו שבעוד כמאה מיליון שנה הכוכב ישלים בערך חמישה סיבובים פחות מדי שנייה", מתאר דותן גזית ממעבדתו של ד"ר זכאי, אשר הוביל את המחקר החדש יחד עם ד"ר דניאל פוק-קולב ממעבדתו של פרופ' אלן. "מאז הרחבנו את החיפוש, וכבר בימים אלה אנו מוצאים באמצעות השיטה החדשה פולסרים נוספים".
במכון ויצמן למדע אמרו כי פולסרים נחשבים למגדלורים של היקום, וניסוי שביצעה נאס"א בשנת 2018 הראה שחללית יכולה לדעת היכן בחלל היא נמצאת בדיוק של כמה קילומטרים בעזרת מדידת זמני הגעת הפולסים מפולסרים שונים. למציאתם של פולסרים מהירים במיוחד - שמסתחררים מאות פעמים בשנייה - ישנה חשיבות מיוחדת, משום שהם יכולים לשמש כמנגנון ליצירת שעונים מדויקים ביותר. קבוצות מחקר ברחבי העולם שוקדות על פיתוח שעונים כאלה לא רק עבור ניווט, אלא גם מכיוון שסטיות במחוגיהם עשויות להיות קשורות לתורת היחסות הכללית, שהגה איינשטיין לפני יותר ממאה שנים.
העיקרון הבסיסי של היחסות הכללית הוא שהיקום ארבע-ממדי (אורך, רוחב, גובה וזמן) ומסות גדולות מעקמות סביבן את אותו מרחב-זמן. כמו אבן המושלכת לאגם, כשמסות גדולות מאיצות הן שולחות גלים של שינוי במרחב-זמן לרחבי היקום, שמכונים "גלי כבידה". כשגל כבידה כזה עובר דרך כדור-הארץ ומעקם את המרחב-זמן שלנו, זמני הגעת הפולסים מכל הפולסרים השונים לכאן אמורים לסטות מעט מהצפוי. ישנו מאמץ בינלאומי לפתח שעון מבוסס פולסרים שסטייה במחוגיו תחשוף גלי כבידה. אומנם כבר בשנת 2015 נמדד בשיטות אחרות גל כבידה בתדר גבוה, אך לפי התאוריה ישנם גלים רבים בתדרים נמוכים שקשה יותר למדוד ואשר עשויים להסגיר אירועים דרמטיים שהתרחשו ביקום סביבנו.
זוגיות עקומה
הפולסר החדש שהתגלה חי לבד, אך רבים מהפולסרים המהירים ביותר שמוכרים נמצאים "בזוגיות". הם מקיפים יחד עם כוכב נוסף מרכז מסה משותף ומערכות כאלה נחשבות מעבדות מעולות לחקר חוקי היחסות הכללית. מכיוון שבן-הזוג מעקם סביבו את המרחב-זמן, כשהפולסר מתקרב אליו המרחב-זמן "נמתח" ואנו בכדור-הארץ עשויים להבחין בפולס מתעכב. ממשך העיכוב בהגעת האות ניתן להסיק למשל מה מסת בן-הזוג. זו רק דוגמה לאחת ממגוון תופעות שניתן לחקור בזוגיות כזו. מערכות אלה עשויות לפתור גם את התעלומה לגבי מקור היסודות הכבדים ביקום, כמו זהב ואורניום. קיימות השערות שלפיהן תהליכים שונים הגורמים לפליטת חומר מכוכב נייטרונים בזוגיות עשויים להביא לפיזור יסודות כבדים בחלל.
"מה שהאט את גילויים של פולסרים 'בזוגיות' עד כה הוא שנדרשנו לאפיין תחילה את בן-הזוג של הפולסר ורק אז לחקור אותו", מתאר ד"ר זכאי. "השיטה החדשה והיעילה תאפשר למצוא פולסרים 'בזוגיות' באופן עיוור, ללא מידע מקדים על בן-הזוג, ואף ללמוד על תכונות בן-הזוג בעזרת הפולסר. על פי ההערכות, ישנם מאות פולסרים כאלה שמחכים להתגלות".
במחקר החדש השתתפו גם ד"ר קולין ג'יי קלארק ממכון מקס פלאנק לפיזיקה כבידתית בהנובר, גרמניה; ופרופ' אריק אגרל מאוניברסיטת צ'למרס לטכנולוגיה שבגטבורג, שבדיה.



