בימים האחרונים, מאז תקיפת הצולל ברק צח ז"ל על ידי כריש ממין עפרורי מול חופי חדרה, עלה נושא תקיפות הכרישים לכותרות ביתר שאת. עם זאת, בדומה להסברים שסיפקו מומחים בתחום, תקיפות של כרישים נחשבות נדירות למדי, על אף המוניטין השלילי לו זכו הטורפים הימיים.
במחקר חדש, שפורסם בכתב העת Frontiers in Conservation Science ונערך לפני תקיפתו של צח ז"ל, מסבירים מחבריו שכרישים עשויים לתקוף מסיבות רבות, החל מתחרות וטריטוריאליזם ועד תפיסה של טרף, אולם גם ממניע חדש נוסף: הגנה עצמית.
תקיפת הכריש בחדרה - כתבות נוספות:
- "תישאר בליבי לנצח": ברק שנהרג מתקיפת כרישים הובא למנוחות
- תקיפת הצולל: למה כרישים רבים מגיעים לחדרה בעונה זו?
- בחוף "הכרישים" של חדרה: "לא כל כריש זה הכריש ממתלעות"
"מדובר באמצעי הגנה של כרישים כתגובה לתוקפנות אנושית. על כן, אין לראות בכריש אחראי או אשם בתוקפנות שכזו", הסביר ד"ר אריק קלואה, מומחה באקולוגיה התנהגותית של כרישים מאוניברסיטת פריז למדעים ולספרות, שנמנה על צוות המחקר. "הנשיכות האלה הן פשוט ביטוי לאינסטינקט ההישרדותי של הכרישים, שמאוימים על ידי בני האדם בסביבתם הטבעית".
תיעוד שתי כרישות מסוג עפרורי בחוף בית ינאי
(קרדיט: יהודה זימבריס)
בפולינזיה הצרפתית, שמורכבת ממספר איים בדרום האוקיינוס השקט, נשיכות כרישים תועדו מאז תחילת שנות ה-40 של המאה הקודמת. בין 2009 ל-2023 תועדו 74 תקיפות, ארבע מהן נגרמו כפועל יוצא של הגנה עצמית כנגד פעולה אנושית, שאותה מפרשים הכרישים כתוקפנית (דיג באמצעות חניתות או ניסיונות לתפוס את הכריש).
בדרך כלל, אין סימני אזהרה מוקדמים לתקיפות, אם כי לרוב הנשיכות משאירות פציעות שטחיות. דפוס התנהגות דומה, זוהו גם בקרב טורפים יבשתיים כגון דובים ובעלי כנף גדולים כגון קזואר (עוף גדול וחסר יכולת תעופה, שנפוץ ביערות הגשם של גינאה החדשה וצפון-מזרח אוסטרליה).
"כמה מינים של כרישים השוחים בקרבת החוף, כמו כריש שונית אפור, נחשבים טריטוריאליים במיוחד וגם נועזים מספיק כדי לבוא במגע עם בני האדם", הסביר ד"ר קלואה. על כן, אדם שחודר למרחב הטריטוריאלי שלהם מהווה איום ממשי עליהם וגורר תגובה מיידית.
כאשר כרישים פועלים מתוך דחף של הגנה עצמית, הם עלולים להשתמש בכוח לא פרופורציונלי ועלולים לגרום לפגיעה משמעותית. "יש לשקול מחדש את הרעיון הלא מאוד אינטואיטיבי שכרישים נוקטים במשנה זהירות כלפי בני אדם ובדרך כלל אף מפחדים מהם", אמר ד"ר קלואה. "התגובה הלא פרופורציונלית של הכרישים היא כנראה תולדה של יצר ההישרדות שלהם. חוסר פרופורציונליות בין תוקפנות ראשונית לפעולת הגנה עצמית שכיחה גם בקרב בני האדם".
אמנם איסוף הנתונים הללו בקנה מידה עולמי עדיין נחשב מאתגר, אבל החוקרים התחילו בהשוואה של נשיכות כרישים, כך שסיווגן עשוי להיות מכריע בקביעת המניע שלהן. לשם כך הם אספו נתונים מהמאגר Global Shark Attack Files, שמכיל את תיעודן של כמעט 7,000 נשיכות כרישים ברחבי העולם מאז 1863.
החוקרים מצאו ש-322 אירועי נשיכה יכולים היו להיות מונעים על ידי הגנה עצמית, נתון שעולה בקנה אחד עם תיעוד נשיכות כאמצעי הגנה עצמית בפולינזיה הצרפתית (סובב 5% מכלל המקרים). זה מצביע על כך שהתצפיות שנעשו שם עשויות להוות מדגם מייצג של שאר המקרים בעולם.
לדברי החוקרים, דרך הפעולה הטובה ביותר להימנע מנשיכה של כרישים היא להימנע מכל פעילות שעלולה להיחשב כתוקפנית כלפי הטורפים הימיים הללו, לרבות לנסות ולעזור לסייע לכרישים שנפלטו אל החוף, שכן הם עלולים להתפרש אחרת לגמרי.
"אין לקיים אינטראקציה פיזית עם כריש, גם אם הוא נראה לא מזיק או נמצא במצוקה. הוא עלול בכל רגע לראות בכך כתוקפנות ולהגיב בהתאם", הזהיר ד"ר קלואה. "אלו הם בעלי חיים שעלולים להיות מסוכנים, כך ששמירת מרחק מהם היא לא רק צעד נבון, אלא גם מתבקש, שכן יש לרכוש כבוד לכרישים במרחב הימי שמהווה להם בית".
