במשך כמה עשורים חוקרים עוקבים אחר חברי קבוצת השימפנזים נגוגו שבפארק הלאומי קבאלה באוגנדה, כשהם מעבירים את זמנם באכילת פירות ועלים, במנוחה, בתנועה ובטיפוח הדדי ביער הגשם הטרופי שבו הם חיים. אך אז הקהילה היציבה הזו התפצלה לשתי קבוצות ושקעה בשנים של אלימות קטלנית.
כעת מתארים החוקרים את הדוגמה המתועדת הראשונה בבירור לפיצול של קבוצה של שימפנזים בטבע לשתי קבוצות נפרדות, כאשר אחת מהן פתחה בשורת מתקפות מתואמות נגד השנייה. זכרים בוגרים וגורים היו בין המטרות, ובסך הכול נרשמו עד כה 28 מקרי מוות.
3 צפייה בגלריה
נשיכות, בעיטות וקפיצות על הקורבן. שימפנזים מאחת הקבוצות
(צילום: Aaron Sandel/Handout via REUTERS)
״מדובר בנשיכות, חבטות בקורבן בידיים, גרירה שלו, בעיטות - בעיקר התוקפים הם זכרים בוגרים, אך לעיתים גם נקבות בוגרות משתתפות במתקפות״, סיפר אהרון סנדל, פרימטולוג מאוניברסיטת טקסס והמחבר הראשי של המחקר שפורסם אמש (יום ה') בכתב העת Science.
החוקרים החלו לחקור את שימפנזי נגוגו בשנת 1995. זו הייתה הקבוצה הגדולה ביותר הידועה של שימפנזים בטבע בכל מקום, והגיעה לשיא של כ-200 פרטים. קבוצות שימפנזים מונות בדרך כלל כ-50 פרטים. חוקרים ידעו זה מכבר ששימפנזים תוקפים והורגים פרטים מקבוצות שימפנזים שכנות - שהם למעשה זרים - אך המקרה הזה היה שונה לחלוטין.
"קשה לי לתפוס את העובדה שהחבר של אתמול הפך לאויב של היום. הזכרים בשתי הקבוצות גדלו זה עם זה, הכירו זה את זה כל חייהם ושיתפו פעולה ועבדו יחד, תוך שהם מפיקים מכך תועלת", אמר פרופ' ג'ון מיטאני מאוניברסיטת מישיגן, פרימטולוג והמחבר הבכיר של המחקר. "אז למה להתפצל? ייתכן שהם הפכו לקורבן של הצלחתם שלהם, כאשר הקבוצה גדלה לגודל שלא ניתן עוד לשאתו", הסביר החוקר.
החוקרים אמרו כי ייתכן ששילוב של גורמים ערערו את יציבות הקבוצה. גודלה המקורי של הקבוצה עשוי היה להגביר את התחרות על מזון עבור כולם ואת התחרות בין הזכרים על הזדווגות עם נקבות. מותם של שבעה שימפנזים בשנת 2014, על רקע סימני מחלה, ייתכן ששיבש את היחסים החברתיים ויצר עוינות בקבוצה.
קהילות שימפנזים נשלטות בידי זכרים. בקבוצה זו חל שינוי בזכר האלפא - השימפנזה בעל המעמד הגבוה ביותר בקבוצה - בערך בזמן שבו החלו המתחים ב-2015, כאשר שימפנזה בשם ג׳קסון הדיח זכר אחר.
לפני הפיצול, הקבוצה הייתה קהילה מלוכדת אחת, אם כי התקיימו בה תתי-קבוצות חברתיות. חברים משתי תתי-קבוצות החלו להימנע זה מזה ב-2015. בשנת 2017 פקדה מגפה את הקבוצה ו-25 שימפנזים מתו, רובם גורים. באותה תקופה חברים מאחת מתתי-הקבוצות תקפו את ג׳קסון, אך הוא שרד. עד סוף 2017 נוצרו שתי קבוצות מובחנות, שכונו הקבוצה המערבית והקבוצה המרכזית. האלימות שבאה לאחר מכן בוצעה על ידי הקבוצה המערבית נגד הקבוצה המרכזית, החל מ-2018.
המחקר שפורסם כלל תצפיות עד שנת 2024, ובמהלכן נהרגו שבעה זכרים בוגרים ו-17 גורים - ובסך הכול 24 שימפנזים. האלימות נמשכה גם לאחר מכן. בשנה שעברה ובשנה הנוכחית נהרגו זכר בוגר אחד, זכר מתבגר אחד ושני גורים, מה שהעלה את מספר ההרוגים ל-28. שימפנזים רבים נעלמו ללא סיבה ברורה, דבר המרמז על מקרי הרג נוספים שלא תועדו על ידי החוקרים.
"הם פשוט מכים וקופצים על הקורבן ללא הרף. ראיתי מקרי תקיפה שנמשכים פחות מ-15 דקות. יש גם נשיכות, ואם בוחנים את גופות הקורבנות רואים חתכים", סיפר פרופ' מיטאני. "כמו כן, שימפנזה בוגר יחיד יכול לחטוף גור מאמו ולהרוג אותו במהירות בכמה נשיכות או באמצעות חבלה קהה. זה עשוי לכלול הטחה שלו בקרקע״.
הקבוצה המערבית החלה כקטנה יותר מבחינת גודל ושטח, אך בסופו של דבר עלתה על הקבוצה המרכזית בשניהם. נראה כי הקבוצה המערבית לא ספגה אבדות כלל. למרות שהמדענים העדיפו שלא לכנות את האירועים הללו "מלחמת אזרחים", מונח בעל משמעות ספציפית בהקשר אנושי, הם זיהו קווי דמיון חשובים.
החוקרים ציינו מקרה קודם אחד שבו קהילת שימפנזים ככל הנראה התפצלה, וגם שם הייתה אלימות קטלנית מצד קבוצה אחת כלפי השנייה. המקרה הזה היה בטנזניה בשנות ה-70 של המאה הקודמת. במקרה ההוא החוקרים האכילו את השימפנזים באופן קבוע, מה ששינה את התנהגותם הטבעית, וצפו בהם רק באזור ההאכלה - דבר שהותיר שאלות רבות ללא מענה.
שימפנזים ובני דודיהם הקרובים, הבונובו, הם קרובי המשפחה האבולוציוניים הקרובים ביותר של בני האדם. אך החוקרים הזהירו מפני הסקת הקבלות ישירות בין האלימות של שימפנזים לבין התנהגות אנושית. "אנחנו דומים להם במובנים מסוימים, בשל ההיסטוריה האבולוציונית המשותפת שלנו, אך גם שונים מהם באופן יסודי, משום שהשתנינו במהלך 6–8 מיליון השנים האחרונות, מאז שנפרדנו מהם", אמר פרופ' מיטאני.
