בימים שבהם המדינה בערה בגין ביטול עילת הסבירות והרחובות נשטפו בהפגנות נגד המהפכה המשפטית, דווקא אז יצא שהצטרפתי אל משלחת צעירים ירושלמים לטנזניה. משלחת בתמיכת אלון בלוך ובשיתוף פיקו קידס.
המשלחת של פיקו קידס לטנזניה
(צילום: רן רימון)
ליווי משלחת של 15 בני נוער העולים לכיתה י' (למעט אחת העולה לכיתה ט' ואחת שמתחילה מכינה), גרם לי להיות אופטימי, להבין שיש לנו על מי לסמוך בדור הבא ושלא הכל אבוד. רחוק מזה.
כשהארץ פולגה ואנשים רבו זה עם זה, אותם ילדי משלחת נתנו את כל כולם לעזור בבית ספר דל אמצעים במדינת עולם שלישית זרה להם, ביוזמת פתרונות למקומיים בהתמודדות מול בעיות חקלאיות ובעיקר בכושר מנהיגות - הווה אומר לא רק ללמד ולהגיד, אלא גם ללמוד ולהקשיב. וזה היה סודה של המשלחת שאליה הצטרפתי לעשרה ימים. הזמן התחלק לשלושה - ימי עבודה בבית ספר, עבודה על פרויקט גירוש פילים באזור רנדילן וספארי להנאת חברי המשלחת (כתבה נפרדת על הביקור בספארי תתפרסם בקרוב).
כשהארץ פולגה ואנשים רבו זה עם זה, אותם ילדי משלחת נתנו את כל כולם לעזור בבית ספר דל אמצעים במדינת עולם שלישית זרה להם
אבל הפעילות הייתה מעבר לכך. הרבה מעבר לבנייה, לימוד ומתן פתרונות. למעשה מדובר ב"שגרירים קטנים" שבאים ללמוד וללמד. הם ראו את הנסיעה כמשימה שבה הם מייצגים את מלוא הערכים, בלי כל קשר לדעה פוליטית, סערת המהפכה המשפטית בישראל או ענייני דת. רוב חברי המשלחת, אגב, היו דתיים שומרי שבת ואנחנו המבוגרים יכולים רק ללמוד מהם על השילוב בין דתיים לחילוניים.
כפי שאמר אלי וורטמן, מנהל קרן הון הסיכון PICO ומייסד פיקו קידס, טרם הנסיעה: "אנחנו חוגגים עשור לפעילות שהחלה עם 12 תלמידים ומונה כיום למעלה מ-60 בתי ספר, אלפי תלמידים ו-24 תוכניות חינוכיות. חלק גדול וניכר מהעקרונות מבוססים על הכרת האחר, למידה ועבודת צוות משותפת, למידת כלים יישומיים להצליח ולהתגבר על מכשולים בעזרת אמפתיה וערכים של תיקון עולם, שיוביל לבניית גשרים משותפים לחברה שוויונית יותר. אני נרגש שהמשלחת העשירית היא לטנזניה - אבן דרך ראשונה להמשך הפעילות באפריקה".
עד כה יצאו משלחות להונג קונג, שנגחאי, דובאי ובחריין, אבל הפעם מדובר היה במשלחת מורכבת יותר למקום סבוך יותר עם תשתיות קשות, כשללא ספק יהיה צורך בהמשכיות של המשלחות לטנזניה כדי להמשיך את מה שהחלו - אחרת חלק מהדברים יירדו לטמיון.
צוות מופלא
מנהל פיקו קידס וראש המשלחת, מידן אלקובי, ניהל צוות של ארבעה מדריכים מופלאים שידעו לתת מענה לכל אחד מחברי המשלחת בכל רגע ולארבעתם ידי זהב, כישרון אינסופי, סבלנות אין קץ ושמחתי לראות כי סהר, יונתן, אבישג ואלעד בונים היטב את הדור הבא.
המדריכים נבחרו בקפידה כשסהר, למשל הוא איש הייטק שמגיע לעבוד עם הנוער פעם בשבוע: "התחלתי כסטודנט דרך חברתי אבישג, שכיום היא ארוסתי. אני בן 31 בהייטק וזו החופשה השנתית שלי. בעבודה מפרגנים לי מאוד ואני כאן על חשבון ימי החופש שלי".
"התחלתי כסטודנט דרך חברתי אבישג שכיום היא ארוסתי. אני בן 31 בהייטק וזו החופשה השנתית שלי. בעבודה מפרגנים לי מאוד ואני כאן על חשבון ימי החופש שלי"
בני הנוער ממושמעים וקשובים וכל מדריך אחראי על ארבעה ילדים 24/7. שמונה בנים ושבע בנות שנבחרו בקפידה ועברו הכנה של שלושה שבועות אינטנסיביים. "ההורים שלי נגד תנועות נוער כי אין שם כלום לפי מה שהם אומרים, אבל פה מפיקים תועלת רבה", אמרה לי אחת הבנות.
אחר סיפר כי הוא עבד זמן רב על מנת לממן את ההשתתפות במשלחת (שמחירה סמלי וחלק מהנערים מקבלים מלגות).
קבלת פנים
יום לאחר הנחיתה התייצבנו בבית ספר Deanery Primary School בקיסונגו שבפאתי ארושה בשעה 8:00 בבוקר. מדובר בבית ספר פרטי שבו 724 תלמידים. עלות הלימודים היא 350 שקל להורה לסימסטר. ההבדל בינו לבין בית ספר ממשלתי הוא מספר התלמידים בכיתה – 40 תלמידים לעומת עד כ-90 בבית ספר ממשלתי, אין עונשים חמורים כמו בבית ספר ממשלתי ואנגלית היא שפת חובה מתחילת בית הספר ולא רק סוהילית כמו בבתי ספר אחרים. גילאי התלמידים הם 12-3.
למרות החינוך שהילדים מקבלים בבית הספר, ולמרות מיטב הנסיונות, רבים מהם ינשרו עם תום הלימודים בגיל 12, כיוון שיהיה עליהם ללכת לעבוד עם משפחתם ולסייע בפרנסתם הדחוקה.
לאחר טקס קבלה מרגש ברחבה מלאת עפר, בינות שדות תירס מיובשים ועצובים אך עם ריקודים, שירה, ושמחה גדולה, נאם מנהל בית הספר, מר אלברקירקי (שגם בתפקידו הנוסף אחראי על מעט החשמל שזורם למקום): "הגעתם אלינו ממקום כל כך רחוק כדי לעזור, אנחנו מעריכים את ההגעה שלכם וראו בנו משפחה".
למרות החינוך שהילדים עוברים בבית הספר, ולמרות מיטב הנסיונות, רבים מהם ינשרו עם תום הלימודים בגיל 12 כיוון שיהיה עליהם ללכת לעבוד עם משפחתם ולסייע בפרנסתם הדחוקה
מייקאתון
חברי המשלחת חולקו לצוותים, צוות מייקאתון - מרתון עשייה - של ילדים מבית הספר המקומי יחד עם נציגי המשלחת. אלו עסקו בהעלאת רעיונות ופיתוח מודלים של אנרגיה נקייה, אגירת מים, ניהול משאבים וחקלאות מקיימת.
הצוותים ישבו שלושה ימים, העלו רעיונות, בנו אב טיפוס לכל דבר ובתקופה הקרובה אמורים ילדי בית הספר לעבוד על יישומם של הרעיונות. כל הרעיונות הם חלק ממודל הקיימות של האו"ם.
מלבד צוות המייקאתון, ילדי המשלחת חולקו לצוותים שפעלו בחוץ ועבדו פיזית כמעט ללא הפסקה כשבנו מטבח חדש, כיוון שבמטבח בית הספר מחממים על גחלים בתוך המטבח כי אין אספקת חשמל, וכעת יעברו לבישול על גז.
עוד נבנו שולחנות קק"ל, מגרש משחקים עם נדנדות ושולחנות משחק, בנוסף, נבנה גג לאזור המטבח והכל על ידי חברי המשלחת שהיו 12 שעות ביממה בשטח.
יוצאים לעבוד
על שולחנות רבים נפרס ציוד עבודה שברובו הובא מהארץ וכל אחד ידע באיזה כלי הוא עובד, מה תפקידו בכוח וכמה זמן ייקח לו לבנות את המוצר עליו הוא אחראי.
ביחד עם ילדי בית הספר המקומי, הוכשר דונם שלם לגידולים חקלאיים בשיתוף עם אגרונום מקומי ובליווי נציג מתכנית מש״ב, של משרד החוץ. הילדים המקומיים עברו הכשרה לתפעול החלקה ולגידול ירקות כיוון שעבור רבים מהם, הארוחה שהם מקבלים בבית הספר היא הארוחה החמה היחידה אותה יאכלו.
החקלאות בטנזניה לא מפותחת והיה צורך בעזרה רבה בתחום. בשטח הוצבו כעת מגדל מים ופוזרו טפטפות שישקו את הגידולים במקום.
בנוסף נבנו איזורי הנבטה. נכון לעכשיו יגדלו בשדה כרוב, תרד וקייל, אך בהמשך ניתן יהיה לגדל שם עוד גידולים רבים, שישלימו את המרכיבים התזונתיים שחסרים לילדים המקומיים.
הרעיון, למעשה, הוא תחזוקת שדה הגידולים לאורך זמן - כך שיגיע אגרונום לבדוק פעם בשבוע את הגידולים עליהם עבד עם חברי המשלחת גם איתן חצור, אגרונום נציג מש"ב (מרכז לשת"פ בינלאומי) משגרירות ישראל בקניה שהגיע במיוחד לסייע.
"אנחנו תורמים ויכולים גם ללמוד באותה מידה", היה משפט ששמעתי לא אחת מיותר מילד אחד
חברי המשלחת הפגינו משמעת מופתית. תחילה רק התבוננתי בנעשה, אבל מהר מאוד זנחתי את המצלמה, המחברת והעט והושטתי יד. החזרה לימי הצופים, לעבודה כצוות ותחושת השליחות "על מלא".
לשים את הציניות בצד
ניתן לטבוע בים ציניות עם ביטויים כמו "עזרה לאחר", "למה דווקא מחוץ למדינה שלנו" או "מה יש לחפש בטנזניה", אבל דווקא שם למדנו כולנו שיעור בענווה, בלמידה מהאחר והשונה.
מידן אמר כל העת לילדי המשלחת כי הם באים במבט שווה, בגובה שווה, עין לעין, ללא כל התנשאות. לא באים לסייע אלא באים להיות שותפים. "אנחנו תורמים ויכולים גם ללמוד באותה מידה", היה משפט ששמעתי לא אחת מיותר מילד אחד.
עוד אמרו הילדים כי הם זכו לחברים לכל החיים: "איפה עוד נטוס לאפריקה ככה לעזור לאחרים"; "אני לא מרגישה התנשאות. הכינו אותנו למפגש הזה. זו הפריה הדדית. אנחנו תורמים ויכולים גם ללמוד באותה מידה".
לאחר שלושה ימים אינטנסיביים בתנאים לא קלים, הסתיים הפרויקט בטקס פרידה מתלמידי בית הספר, כשמשתתפי המייקאתון הציגו את עבודתם.
לקראת פרויקט רנדילן
נפרדתי מהקבוצה למספר ימים ושבתי אליה לספארי וכמובן לקראת פרויקט רנדילן. מדובר בחבל ארץ עצום של 1,500 ק"מ המחבר בין שמורת טרנגירי לבין האזור המיושב כשברנדילן ישנם שמונה כפרים מבודדים. רנדילן זהו פרויקט יחודי המשלב תיירות אקולוגית ושימור הטבע כשכולו שייך לשבט המסאי.
בשני הלילות ישנה המשלחת כולה באוהלים ליד אחד הכפרים באותו חבל ארץ. מדובר באורחן ללא מים זורמים או חשמל יציב.
כחלק מההכנה ולימודי המנהיגות, חברי המשלחת התחלקו לקבוצות, חלקם הכינו אזור שינה, חלקם לקחו אחריות על האוכל וחלקם דאגו לתפעול המקום. ללא קיטורים, ללא יבבות, תחושה שיש לנו עתודה להמשך הדרך של ישראל.
"הנחישות של בני הנוער להניע שינוי חיובי", אומר מייסד העמותה וורטמן, "מוכיחה את אמונתנו בפוטנציאל של הנוער של היום לעצב עתיד אופטימי וטוב יותר".
ללא קיטורים, ללא יבבות, תחושה שיש לנו עתודה להמשך הדרך של המדינה שלנו
נציין כי לפני שנתיים חברו וורטמן ואלון בלוך כדי להשקיע ב-Entara, ספארי עם יזמים מקומיים ברנדילן במטרה ליצור עסק שיתמוך בקהילה המקומית, יצור הזדמנויות לרווח באמצעות תיירות אקולוגית תוך שימוש באסטרטגיות עבור שימור וקיימות סביבתית.
כיצד לשלב את החיים של שבט המסאי לצד חיות הבר
בשיחות מקדימות עם אנשי "פרויקט רנדילן", הועלו על ידי ילדי המשלחת פתרונות כיצד לשלב את החיים של שבט המסאי לצד חיות הבר בשמורה. הבעיה העיקרית היא רגע המפגש בין חקלאים לפילים – מפגש שלרוב מסתיים באסון לאחד הצדדים.
הילדים למדו עוד במהלך ההכנה בארץ את הפתרונות להרחקת פילים והציגו בפני אנשי המקום את הפתרונות שיזמו.
כיום, בשביל לגרש פיל, הריינג'ר נוקט במספר שיטות: הבהוב פנס, אם נכשל הוא משתמש בצופר, לאחר מכן ישנו ירי אבקת צ'ילי והפתרון האחרון הוא יידוי קונדום ממולא בצ'ילי וחומר נפץ בשביל להרתיע את הפיל.
"הרעיונות המבריקים שהגו, לצד פיתוח מערכות טכנולוגיות ובניית רהיטים וחללי לימוד הוכיחו כמה כוח יש בעבודת צוות למטרה משותפת"
הפתרונות שהוצעו והוצגו על ידי צוותי ילדי המשלחת היו שלושה
1. מדרגה שברגע שמשקל רב לוחץ עליה משמיעה צופר שמרתיע את הפיל.
2. חיישן המזהה את הגעת בעל החיים הגדול ומתחיל להבהב ולהפעיל סירנה.
3. חיישן שמגלה את הגעת הפיל. במחקר שנעשה על ידי הילדים בארץ הם גילו כי פילים מפחדים מדבורים מסוימות. החיישן מפעיל קול זמזום של אותן הדבורים כשקיימת אפשרות לכך שדבורים ישוחררו הלכה למעשה ממתקן עם הגעת בעל חיים כבד משקל.
"הרעיונות המבריקים שהגו, לצד פיתוח מערכות טכנולוגיות ובניית רהיטים וחללי לימוד הוכיחו כמה כוח יש בעבודת צוות למטרה משותפת, מעורר השראה ותקווה. שיתוף הפעולה שלהם עם הקהילה בטנזניה מייצר אימפקט חיובי ארוך טווח בקשר בין ישראל לאפריקה והתמיכה של אלון בלוך במשלחת הנוכחית הפכו את הרעיון הזה למציאות", סיכם וורטמן.
פרידה ליבטאג, שותפה ומנהלת קשרי משקיעים ותקשורת בקרן פיקו שליוותה את משלחת בני הנוער אמרה: ״לראות את התלמידים לומדים, מתפתחים, מרחיבים אופקים ומייצרים קשרים עם תלמידים מקומיים הייתה חוויה מרגשת ויוצאת דופן שאפשרה לי לראות את טנזניה מהעיניים המיוחדות שלהם״.
יצאתי אופטימי מליווי המשלחת
לאחר שהייה של עשרה ימים עם חברי המשלחת, שמחתי לגלות שישנם מיזמים ואנשים שליבם עדיין רחב. מידן אלקובי עושה עבודת קודש עם הילדים, מלמד אותם שכל דבר יש לעשות "בצנעה ובלמידה מהאחר" - ואלו מהווים לחלוטין את עתידה של ישראל כפי שהיינו רוצים לראותה. אור גדול שמאיר בתקופה שכזו הוא לא עניין של מה בכך.
לפני היציאה ציינו בפיקו כי מטרתה העיקרית של התוכנית היא הענקת כלים פרקטיים ויישומיים לתושבי המקום, על מנת לתמוך בפיתוח פתרונות בני קיימא, לאתגרים איתם הם מתמודדים והטמעתם על ידי משתתפי התוכנית במהלך המשלחת. בנוסף רצו להביא לחשיפת המקומיים לרוח היזמות וההתנדבות הישראלית, הגברת המודעות הסביבתית ופיתוח אחריות חברתית, תוך כדי העצמת כישורי מנהיגות של המשתתפים, יכולת ניהול תהליכים בעבודת צוות ופתרון בעיות. אני חושב שהם יכולים לנשום לרווחה לחלוטין ולסמן וי גדול.
הכותב היה חלק ממשלחת פיקו קידס לטנזניה
