איך נשמעה העברית החדשה בפי ראשוני דובריה בתחילת המאה ה-20? מה שמעו ילדים כששיחקו בהפסקה בבית הספר? באילו מילים הם השתמשו כאשר הם קנו במכולת? עד כמה העברית שבפיהם הייתה דומה לזו שלנו?
הגשם הולך השבוע
(צילום: בר טולדנו, אורן רייס )
במסגרת פעילותה המדעית והמחקרית של האקדמיה ללשון העברית, היא מעוניינת להתחקות על העברית של התקופה ההיסטורית הזאת, לבחון אותה לעומק ולנסות לענות על שאלות כגון אלה באמצעות כתבים עבריים הקרובים יחסית ללשון הדיבור - מכתבים, יומנים, מחברות וכדומה מסוף המאה ה-19 ועד שנת 1930.
ד"ר רות שטרן, מנהלת מיזם "עברית מן העבר" של האקדמיה ללשון העברית, אמרה כי בטקסטים האלה טמון עולם הולך ונעלם של ידע על העבר של העברית בתקופה שבה החל העם היהודי לשוב לארצו, להתיישב בה ולהקים בה אומה מודרנית. "המפעל הגדול הזה הובל בידי אנשי שם ידועים, אבל הוא התגשם והתממש בזכות אנשים רבים שאת שמם ואת סיפורם איננו מכירים", אמרה שטרן. "הצלה של הטקסטים האלה ושימורם בארכיון האקדמיה יאפשרו לא רק היכרות עם לשונם של בני התקופה, אלא גם הכרה בפועלם של אנשים יחידים שהיו ונותרו בלתי ידועים".
לשם כך האקדמיה ללשון העברית פונה בימים אלו לציבור הרחב בבקשה להשתתף במיזם "עברית מן העבר" להצלת הטקסטים האלה. והנה כמה דוגמאות לשפה שנשמעה אז: עיתון - מכתב עיתי; שבוע שעבר - שבוע העבר (ולפעמים גם שבוע העברה); הילדה הכי יפה בגן - הילדה היותר יפה; אני נכנס - אני כונס; חכי לי - חכי עליי; הגשם יורד - הגשם הולך; משקפיים - בתי עיניים; שירות אדיב - שירות אדיבה (או כל שם תואר אחר, אבל בנקבה ולא בזכר כמו שאנחנו אומרים); כלי נשיפה - כלי רוח; אורח לשבת - אורח על שבת, נגע בו - נגע אותו; כעס עליי - כעס לי; המקום תפוס - המקום עסוק.
המעוניינים להצטרף למיזם מוזמנים למלא את הטופס הייעודי באתר האקדמיה ללשון העברית. מי שבידם סריקות של מסמכים יוכלו להעלות אותן ישירות לטופס, וכן ניתן להפקיד את התעודות המקוריות בארכיון האקדמיה בתנאים מיטביים. לאחר איסוף המסמכים, מיונם וקטלוגם הם יוקלדו, ינותחו מבחינה לשונית ויונגשו לציבור הרחב באחד מאתרי האקדמיה.
