רגע לפני שהחורף יחל באופן רשמי ב-21 בדצמבר - יום ההיפוך החורפי והיום הקצר בשנה, הסתיו השנה הגיע עם מזג אוויר הפכפך. חודש נובמבר היה החם ביותר שנמדד עד כה, עם טמפרטורות שיא של מעל ל-35 מעלות בחלק מהאזורים בארץ. בין גל חום לשרב ניתכו גשמים עזים, שגרמו לשיטפונות בנחלים ולהצפות בערים ובשדות. גם דצמבר החל חם, ואז הגיעה ביירון עם כמות גשם מאסיבית בתפרוסת של כמה ימים ברחבי הארץ כולה ואחריו גל גשם נוסף. כך שבחלק מהמקומות בארץ ירדו כמויות גדולות עד כפי 2 מממוצע המשקעים עד דצמבר ואף כחצי או יותר מהממוצע השנתי. וגם במערכות הגשם האחרונות חווינו הצפות ושיטפונות.
הצפות ביבנה
(צילום: מתוך הרשתות לפי סעיף 27א', דוד ענוים)
זה לא שלא היה פה חורף או גשם לפני כן, או ימים שבהם נפתחו ארובות השמיים, אבל בשנים האחרונות פיזור הגשם בישראל משתנה, והוא יורד לא פעם במתך נקודתי בכמויות של כמה עשרות מילימטרים ולמשך שעות ספורות. התוצאה היא הרס תשתיות ופגיעה ברכוש ובאורחות החיים, וכן פגיעה בחקלאות.
הזרם החזק ששוטף את הערים סוחף איתו גם את הלכלוך והזיהום מהרחובות אל הנחלים ואל הים, ולא פעם גורם לקריסה של מערכות הביוב ולפריצה של שפכים מזהמים. ההצפות והשיטפונות מובילים לעיתים גם לחילוצים, לנפגעים ולפעמים אף לאבדות בנפש.
לצד גלי חום חורפיים וגשמי זעף, משבר האקלים הוביל לאורך השנים גם לירידה בכמות המשקעים הממוצעת בישראל. על כן, כשחבל על כל טיפה, ובמיוחד כשאנחנו מתבססים על התפלה שצורכת אנרגיה רבה והפקתה גורמת לפליטות גזי חממה, שמניעות את משבר האקלים, אנחנו לא יכולים לאבד מים יקרים.
ההצפות הרבות בערי ישראל הן לא גזרה משמיים. אמנם בשנים האחרונות, סוף סוף, יותר ויותר רשויות לאומיות ומקומיות נערכות מבעוד מועד לגשמים הכבדים ואף מתריעות על הסכנות בפני הציבור, אבל ברור שאי אפשר להמשיך במודל של "עסקים כרגיל" ושאנחנו צריכים לפעול אחרת. וזה לא שצריך להמציא את הגלגל, כלל וכלל לא. פשוט צריך ליישם פתרונות מוכרים ומוכחים, ובעיקר לשנות דרכי חשיבה ופעולה.
הגורם המרכזי למצב הנוכחי הוא תכנון לקוי, שמתעלם לאורך שנים מהטופוגרפיה המקומית הטבעית ואף מפריע לה. כך, במקום להשתמש בנחלים כמובלים טבעיים בזמן גשם כבד, רבים מהם נחסמו או הוטו, והתוצאות נראות בשטח. זאת ועוד, הבנייה המואצת בערים והכיסוי של הקרקע עם בתים, כבישים ומדרכות, לא השאירו מספיק מקום לחלחול של גשמים, וברגע האמת מערכות הניקוז לא מצליחות לעמוד לבד במעמסה.
לכן, כדי להפחית את נזקי הגשמים הכבדים ולשמר כמה שיותר מים, יש לאגם ולאגור את מי הגשמים כמה שיותר במעלה הזרם, מחוץ ובתוך הערים, ולהחדיר אותם למי התהום. בנוסף, יש לאפשר לגשמים להיספג ולחלחל אל הקרקע כחלק מהמרקם העירוני, מגינות עירוניות ושטחים חשופים וירוקים ברחובות, עבור ביצירת אגני השהייה והקמת גגות ירוקים לראשי הבניינים ועד למעבר לכבישים ומדרכות מחלחלים, שמשמשים כמו ספוג.
פרופ' עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןכמו כן, באזורים הנמוכים והמועדים לפורענות חשוב לשמר ולשקם את הנחלים ואת אגני ההיקוות המקומיים. עם זאת, לצד פתרונות מבוססי טבע יש להקים מערך מלאכותי של תשתיות כחולות-ירוקות הכולל כיכרות, מגרשי ספורט וגינות שישמשו כאזורי הצפה, השהייה והחדרה של מים. לצד אלו חשוב לתחזק היטב את תשתיות הניקוז העירוניות ולקדם טכנולוגיות ניקוז ושאיבה מתקדמות. לבסוף, יש למפות אזורים אדומים בעירים, להגביל בהם את הבנייה ולייצר הגנות על מבנים קיימים, וכן לקדם נהלים ומהלכים לשימור תשתיות ורכוש.
התחזיות בדבר ההשפעות של שינויי האקלים על החיים בעיר, שנשמעו שוב ושוב בשני העשורים האחרונים, מתממשות לנגד עינינו, כשהמציאות עולה אפילו על כל האזהרות. מדינת ישראל נמצאת "באזור חם", תרתי משמע, ומתחממת בקצב כפול מהקצב העולמי, והתחזיות צופות המשך הסלמה בשינויי האקלים, לרבות אירועי גשם עזים ואלימים יותר. המשמעות היא שראשי הרשויות המקומיות ומשרדי הממשלה חייבים לקדם לאלתר תוכנית לאומית להיערכות לאירועי גשם עם הצפות ושיטפונות, לפני שיקרה אסון כבד. כי אין לנו את הפריבילגיה להמשיך כרגיל בגישה שאחרינו המבול.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" (פרדס, 2023) ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד"
