כשמדובר בגורילות, הגודל בהחלט קובע – והוא קובע, בין השאר, אם מדובר בגורילה זכר או נקבה. המשקל הממוצע של זכר גורילה מערבית (Gorilla gorilla) הוא כ-170 קילוגרם, בעוד זה של הנקבה הוא רק קצת יותר משבעים קילוגרם – פחות מחצי.
משפחה של קופים ממין חֲרוּמַף
(צילום: Cyril C. Grueter)
מצב דומה למדי אפשר לראות אצל קופי בבון הכף (Papio ursinus): הזכרים שוקלים כמעט 30 קילוגרם, בעוד שהנקבות פחות מ-15. לעומת זאת, הזכרים והנקבות של הגיבונים כסופי הפרווה (Hylobates moloch) שוקלים בממוצע אותו דבר, וזה המצב גם אצל קופי הטמרין הקיסרי (Saguinus imperator) ולמורי זנב הטבעת (Lemur catta). מינים רבים, כולל המין שלנו, נמצאים בין שני הקצוות הללו: הזכרים גדולים מהנקבות, אבל לא שוקלים פי שניים מהן.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הקשרים הייחודיים של המוח בגיל ההתבגרות
האם אפליקציות מיקוד באמת עוזרות לנו להתרכז?
הגאון הנשכח – שהותיר חותם עמוק
מדוע יש שונות כה רבה בין מינים של יונקים? למה במין אחד הזכר והנקבה שווים בגודלם, ובאחרים יש פערים גדולים ביניהם – כמעט תמיד לטובת הזכר? במשך שנים רבות, ההנחה הייתה שהבדלי גודל בין זכרים ונקבות מתפתחים במינים שבהם יש תחרות עזה בין הזכרים על גישה לנקבות. גורילות, למשל, חיות בקבוצות שבהן יש זכר אחד וכמה נקבות. היות שבאוכלוסייה הכללית יש בערך אותו מספר של זכרים ושל נקבות, יש זכרים רבים מחוץ לקבוצה שאין להם גישה לנקבות כלל, והם משוטטים ביחד או בנפרד ומדי פעם מנסים “להדיח” זכר שיש לו קבוצה ולהחליף אותו. במקרה כזה, ברור למה יהיה יתרון לזכר גדול וחזק יותר.
הזכרים והנקבות שוקלים בממוצע אותו דבר. למורי זנב הטבעת
(צילום: Bernhard Jaeck/Shutterstock)
הגיבונים, לעומתם, הם מונוגמיים, וחיים בזוגות של זכר ונקבה. כתוצאה מכך יש הרבה פחות תחרות בין הזכרים, ואכן, הזכרים והנקבות הרבה יותר קרובים זה לזה בגודל.
אלא שלא תמיד הנתונים מסתדרים בצורה כל כך נוחה. קופי בבון, למשל, חיים בקבוצות מעורבות של זכרים ונקבות, עם יחס שווה בערך בין המינים – כך שהתחרות בין הזכרים אינה עזה. מה גרם אם כך לזכרים להיות גדולים כל כך בהשוואה לנקבות?
במחקר חדש, החוקרים הציעו שיש עוד גורם אבולוציוני שמעורב בקביעת הגודל היחסי של זכרים ונקבות: לא רק התחרות בתוך הקבוצה, אלא גם התחרות בין קבוצות. אצל פרימטים – הקבוצה שכוללת את הקופים, קופי האדם, הלמורים ועוד – הזכרים הם לרוב אלו שמגינים על הקבוצה ועל הטריטוריה שלה, ונלחמים בזכרים של קבוצות שכנות אם הם מנסים לפלוש לשטחם. קבוצה שהזכרים שלה חלשים עלולה לסבול מהתקפות וגניבות של מזון, מהשתלטות על טריטוריה ולעיתים גם על נקבות. כך זכרים גדולים וחזקים יותר נהנים מיתרון אבולוציוני, גם אם הם לא צריכים להתחרות בזכרים אחרים בתוך הקבוצה שלהם.
הזכרים שוקלים כמעט 30 קילוגרם, בעוד שהנקבות פחות מ-15. בבון הכף
(צילום: Gerrit Rautenbach/Shutterstock)
נוף חברתי צפוף
החוקרים בחנו 146 מינים של פרימטים, ובדקו את המבנה החברתי שלהם וגם עד כמה יש חיכוכים בין הקבוצות השונות: כמה חפיפה יש בין שטחי המחיה שלהם, באיזו תדירות הקבוצות נפגשות זו עם זו, וכמה מהמפגשים האלו כוללים איומים או קרבות. הממצאים הראו שככל שהייתה חפיפה גדולה יותר בין שטחי המחיה, וככל שתדירות המפגשים בין הקבוצות עלתה, כך הזכרים נטו להיות גדולים יותר בהשוואה לנקבות.
נראה אם כך שהפער בין הגדלים של זכרים ונקבות מושפע לא רק מתחרות בתוך הקבוצה, אלא גם בין קבוצות. “החיים בנוף חברתי צפוף, עם הרבה אינטראקציות בין קבוצות, קשורים ככל הנראה לזכרים גדולים”, סיכם סיריל גרוטר (Grueter), שהוביל את המחקר, בריאיון לאתר Science News.
עם זאת, החוקרים לא מצאו קשר בין שיעור הפגישות הבין-קבוצתיות שהיו בהן איומים וקרבות ובין הגודל של הזכרים. ההשערה שלהם היא שכאשר הזכרים נראים גדולים וחזקים, זה מספיק בשביל להתריע את הזכרים מהקבוצה השכנה מבלי שיתפתח קרב של ממש. כך, הגודל של הזכרים קשור לאיום הפוטנציאלי מצד קבוצות שכנות, יותר מאשר לתדירות הקרבות עצמם. "זכרים גדולים יותר מפחיתים את הסיכון להסלמה, עוד לפני שהקרב פורץ", הסביר גרוטר.
תחרות בין קבוצות קשורה גם ל"קישוטים" שיש לזכרים במיני פרימטים מסוימים. שלושה קופים חוטמניים
(צילום: Dave Primov/Shutterstock)
מחקר קודם של אותם חוקרים הראה שתחרות בין קבוצות קשורה גם ל"קישוטים" שיש לזכרים במיני פרימטים מסוימים, ונועדו למשוך נקבות – כמו למשל הלחיים הרחבות והשטוחות של זכר האורנגאוטן, ציציות השיער של קופי בבון, או האף הארוך של הקוף החוטמני (Nasalis larvatus). הם הראו שהחפיפה בין שטחי המחיה של קבוצות שכנות קשורה למידה שבה הזכרים שונים מהנקבות – לא בגודל, אלא באותם "קישוטים". ייתכן, הם אמרו, שהקישוטים האלו נועדו לסמן אותם כזכרים נחשקים, בריאים וחזקים לא רק עבור בני ובנות הקבוצה שלהם, אלא גם בשביל השכנים בקבוצות הסמוכות – ואולי על ידי כך להניא אותם מלתקוף או לנסות לגנוב משאבים מהקבוצה.
בהמשך, אמר גרוטר, הוא ועמיתיו רוצים לבדוק גם תכונות נוספות, שביניהן כאלו שעשויות לעזור לזכרים לאיים על יריביהם ולהילחם בהם, כמו ניבים גדולים או קול חזק. "זה יהיה מרתק לראות אם אותו דפוס יתגלה גם שם".
ד"ר יונת אשחר, העורכת הראשית של אתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
