אוח מדברי
(קרדיט: אבנר רינות, החברה להגנת הטבע)
מעטים נחשפו לאורחות חייו של האוח המדברי, שמאפיין את חבלי המדבריות של צפון אפריקה, ישראל ושכנותיה. אבנר רינות, סוקר ביחידת סקרי טבע עירוניים בחברה להגנת הטבע, תיעד לאחרונה זוג אוחים מדבריים במהלך סיור במדבר יהודה. "האוחים תועדו מוקדם בבוקר כשהם נכנסים לאתר לינת היום שלהם, בדיוק כשכולנו מתעוררים – היום שלהם מסתיים", אמר.
רינות הסביר כי מין זה קטן משמעותית מקרובו, האוח העיטי, ואורך גופו מגיע לכדי 50 ס"מ בלבד. נוצותיו של מין זה בהירים יותר בגווני חום-חולי עם פספוסים מעטים יחסית וציצות האוזניים שלו קצרות יותר. הוא שכיח בוואדיות מדבר יהודה והנגב וניזון בעיקר מיונים ומכרסמים שונים.
"בני הזוג מונוגמיים לתקופה ארוכה, ומחזיקים באותה טריטוריה למשך שנים, לרוב על מדף סלע או מערה במצוק. הנקבה מטילה בדרך כלל שתי ביצים ודוגרת עליהן לבדה במשך 31-36 יום. בן הזוג, מצדו, מביא מזון אל הקן ושותף בהאכלת הגוזלים. הפרחונים עוזבים את הקן לאחר 20-35 יום אך נשארים בסביבת הוריהם ונתמכים בהם במשך מספר חודשים. לפני כמה שנים, נצפו במצרים זוג אוחים מדבריים מקננים על פרמידה", מסכם אבנר רינות, סוקר ביחידת סקרי טבע עירוניים בחברה להגנת הטבע.
בישראל, ישנם עשרה מינים של דורסי-לילה במגוון גדלים וצורות (המין ה-11 נכחד). אורך גופו של הקטן שבהם, השעיר המצוי, הוא 19 ס"מ בלבד, ואילו אורך גופו של הגדול שבהם, האוח העיטי מגיע לכדי 75 ס"מ. רוב דורסי-הלילה מתאפיינים בצבעי הסוואה מעולים בגווני חום, אפור ושחור.
אחד המינים המוכרים והייחודיים במופעם הוא התנשמת הלבנה, שמשמשת כמדביר ביולוגי בשטחים חקלאיים רבים בישראל ובשל נוצותיה הלבנות קלה יחסית לאיתור ביחס למינים האחרים (במסגרת המיזם הלאומי בישראל לשימוש בתנשמות ובבזים כמדבירים ביולוגיים בחקלאות, בראשות פרופ' יוסי לשם, הוצבו עד כה כ-5,000 תיבות קינון מהצפון ועד לצפון הנגב, והוא נחשב עד כה לסיפור הצלחה שהצליח לצמצם את השימוש ברעלים בישראל.
