עימותים צבאיים ושינויים בגבולות התחוללו ונקבעו בין ממלכת ישראל לממלכת ארם בתקופת הברזל ב', החל מהמאה ה-10 ועד המאה ה-8 לפני הספירה. למרות זאת, החיים היומיומיים של רועי הצאן והחקלאים באזור נמשכו כמעט ללא הפרעה, כך עולה ממחקר שערכו חוקרים מאוניברסיטת חיפה ושפורסם בכתב העת המדעי PLOS One.
6 צפייה בגלריה
הדמיה של רועי הצאן ששוטטו ברחבי דרום הלבנט בתקופת הברזל ב'
(איור: נוצר באמצעות Gemini)
6 צפייה בגלריה
שטחי המרעה בהם נעו רועי הצאן בתקופת הברזל ב' בדרום הלבנט
(צילום: בן סיגל, באדיבות אוניברסיטת אוהיו וחפירות העיר התחתית בחצור)
המחקר נערך באתר תל חצור שבגליל העליון, ששימש נקודת מפגש ישירה בין שתי הממלכות. הגבולות המדיניים לא נתפסו כמחסום שאסור לחצות, אלא נותרו חדירים וגמישים. "הממצאים שלנו מראים שתנועת העדרים לא הוגבלה בתקופות של מתיחות צבאית גבוהה. הנתונים משנים את מה שחשבנו על הגבולות הקדומים ומראים שהם היו חדירים ובעלי אופי מקומי, מה שנתן לאנשים הפשוטים להמשיך בשגרת חייהם ללא הפרעה", אומרת ד"ר שלומית בכר מבית הספר לארכאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה, המנהלת את החפירות בתל חצור.
בין המאות ה-10 ל-8 לפני הספירה עברה החברה בדרום הלבנט שינויים פוליטיים וחברתיים גדולים. ממלכות טריטוריאליות, כמו ממלכת ישראל וממלכת ארם דמשק, התבססו ונאבקו זו בזו על שליטה אזורית, כשהן בונות מוסדות שלטון ומבצרות גבולות.
6 צפייה בגלריה
ניתוח הממצאים שהתגלו באתר תל חצור שבגליל העליון
(צילום: בן סיגל, באדיבות אוניברסיטת אוהיו וחפירות העיר התחתית בחצור)
מחקרים רבים בחנו את תפקוד הערים, הפולחן והמאבקים בין האליטות השלטוניות, אך ההשפעות הישירות של העימותים וקווי הגבול על החיים היומיומיים של האוכלוסייה נותרו עלומות. ד"ר בכר, ועמיתיה למחקר פרופ' שריל מקרביץ', פרופ' נמרוד מרום (בית הספר לארכיאולוגיה ותרבויות ימיות באוניברסיטת חיפה) והדוקטורנטית שרה מרטיני (אוניברסיטת ייל), בדקו האם קווי הגבול בין הממלכות הגבילו את תנועת הרועים ואת הגישה לשטחי מרעה, שהיו הבסיס הכלכלי לקיום הקהילות הכפריות ולתמיכה בשלטון.
כדי לבדוק את השפעת הגבולות והעימותים על תנועת הרועים והעדרים, השתמשו החוקרים בשיטות אנליטיות מתקדמות שמאפשרות לזהות דפוסי מרעה ותנועות עונתיות של בעלי חיים. הם אספו וניתחו שיניים של עדרי צאן, בעיקר כבשים ועיזים, שנמצאו בחפירות האוניברסיטה העברית בתל חצור שבעמק החולה, אזור ששימש נקודת חיכוך ישירה בין ממלכת ישראל לממלכת ארם.
6 צפייה בגלריה
ניתוח שיניים של עדרי צאן, בעיקר כבשים ועיזים, שנמצאו בחפירות בתל חצור שבעמק החולה
(צילום: בן סיגל, באדיבות אוניברסיטת אוהיו וחפירות העיר התחתית בחצור)
6 צפייה בגלריה
האתר הארכאולוגי בתל חצור
(צילום: בן סיגל, באדיבות אוניברסיטת אוהיו וחפירות העיר התחתית בחצור)
בעזרת ניתוח איזוטופים יציבים בשיניים של עיזים וכבשים, כולל מדידות של היסודות הכימיים: סטרונציום, חמצן ופחמן, הצליחו החוקרים לשחזר את המקומות שבהם רעו העדרים לאורך השנה. השיטה אפשרה לזהות האם בעלי החיים הוגבלו לשטחי מרעה סמוכים ליישוב או נדדו לאזורים מרוחקים יותר, כמו רמת הגולן. בכך הבינו החוקרים עד כמה הגבולות המדיניים היו חדירים בפועל וכיצד השפיעו על אורח החיים היומיומי חיי של הקהילות הכפריות.
על פי הממצאים נותרו שטחי המרעה פתוחים ונגישים, והחיים הכלכליים בשטחי הגבול התנהלו כמעט ללא הפרעה. "התוצאה המפתיעה היא שלמרות המלחמות והמאבקים בין האליטות, הרועים והחקלאים בשטח הצליחו להמשיך לנדוד עם העדרים ולקיים שגרת חיים כמעט רגילה. זה מעיד על הסכמות מקומיות, קשרים בין קהילות ושיתופי פעולה שלא תמיד ניכרים במקורות ההיסטוריים, אבל הם אלה שאפשרו לאנשים הפשוטים להתקיים גם כשהגבול הפוליטי השתנה סביבם", סיכמה פרופ' מקרביץ'.
