האם אבותיהם של יונקים הטילו ביצים? התשובה היא כן. ביצה המכילה עובר של ליסטרוזאורוס, שגילו כ-250 מיליון שנים, זוהתה לראשונה. מאובן יוצא דופן זה, שהתגלה במחקר שפורסם בכתב העת PLoS ONE, מייצג את הביצה הראשונה אי פעם שהתגלתה מאב קדמון של יונקים.
התגלית שופכת אור על אחד מסיפורי ההישרדות הגדולים ביותר בהיסטוריה של כדור הארץ, ועונה על תעלומה מדעית בת עשרות שנים. הליסטרוזאורוס, מאבותיהם הקדומים של היונקים, שרד את ההכחדה ההמונית לפני כ-252 מיליון שנים, אירוע ההכחדה ההרסני ביותר שחווה כדור הארץ אי פעם. בעוד אינספור מינים נכחדו, הליסטרוזאורוס לא רק שרד, אלא גם שגשג בעולם שאופיין בחוסר יציבות סביבתית קיצונית, חום עז ובצורות ממושכות.
צוות בינלאומי שכלל את פרופ' ג'וליאן בנואה ופרופ' ג'ניפר בותה מהמכון ללימודים אבולוציוניים באוניברסיטת וויווטרסרנד שבדרום אפריקה, ואת ד"ר וינסנט פרננדס מהסינכרוטרון האירופי בצרפת, זיהה את הביצה והעובר המאובן שבתוכה.
החוקרים סבורים כי ביצים מהסוג הזה היו ככל הנראה בעלות קליפה רכה. בניגוד לביצים הקשות של הדינוזאורים, אשר מתאבנות בקלות, ביצים בעלות קליפה רכה כמעט ולא נשמרות, מה שהופך את הממצא הזה לנדיר במיוחד. "הבנת הרבייה אצל אבות קדומים של יונקים הייתה אניגמה ארוכת שנים ומאובן זה מספק חלק מפתח בפאזל הזה. היה חיוני שנסרוק את המאובן באמצעות כלים מתקדמים כדי לפענח את העצמות הזעירות והעדינות בדיוק גבוה", אמר ד"ר פרננדס.
מחברי המחקר גילו שהליסטרוזאורוס הטיל ביצים גדולות יחסית לגודל גופו. אצל בעלי חיים מודרניים, ביצים גדולות יותר מכילות בדרך כלל יותר חלמון, המספק את כל החומרים המזינים הדרושים לעובר כדי להתפתח באופן עצמאי, ללא הזנה הורית לאחר הבקיעה.
ממצא זה מצביע באופן מובהק שהליסטרוזאורוס לא ייצר חלב לצאצאיו, בניגוד ליונקים מודרניים. ביצים גדולות הן גם עמידות יותר בפני ייבוש. בסביבה הקשה והמועדת לבצורת לאחר ההכחדה, זו הייתה תכונה קריטית להישרדות.
הממצאים מצביעים בנוסף על כך שמהביצים בקעו פרטים בשלב התפתחותי מתקדם, כך שהיו מסוגלים להזין את עצמם, להימלט מטורפים ולהגיע לבגרות במהירות. תגלית זו לא רק מספקת את העדות הישירה הראשונה להטלת ביצים אצל אבות יונקים, אלא גם מספקת הסבר לאופן בו הליסטרוזאורוס הגיע לשליטה במערכות אקולוגיות שלאחר ההכחדה הגדולה בתולדות כדור הארץ.
"מחקר זה חשוב משום שהוא מספק את הראיות הישירות הראשונות לכך שאבות יונקים, כמו הליסטרוזאורוס, הטילו ביצים. בכך באה על פתרונה שאלה ארוכת שנים לגבי מקורות הרבייה של יונקים", מסביר פרופ' בנואה. "מעבר לתובנה בסיסית זו, ממצאי המחקר חושפים כיצד אסטרטגיות רבייה יכולות לעצב את ההישרדות בסביבות קיצוניות: על ידי ייצור ביצים גדולות ועשירות בחלמון והודות לשלב ההתפתחות המתקדם של הפרטים שבקעו מן הביצים, הליסטרוזאורוס הצליח לשגשג בתנאים הקשים והבלתי צפויים שלאחר ההכחדה ההמונית בסוף תור הפרם".
בהקשר מודרני, מחקר זה הינו בעל השפעה רבה משום שהוא מספק פרספקטיבה מעמיקה של זמן על חוסן ויכולת הסתגלות לנוכח שינויי אקלים מהירים ומשבר אקולוגי. הבנת האופן שבו אורגניזמים מהעבר שרדו טלטלה עולמית עוזרת לחוקרים לחזות טוב יותר כיצד מינים כיום עשויים להגיב ללחצים סביבתיים מתמשכים, מה שהופך תגלית זו לא רק לפריצת דרך בפלאונטולוגיה, אלא גם רלוונטית ביותר למגוון הביולוגי ולאתגרי האקלים הנוכחיים. "התגלית הזו פורצת דרך לחלוטין", אמרה פרופ' בתה. "זו הפעם הראשונה שאנחנו יכולים לומר בביטחון שאבות יונקים כמו ליסטרוזאורוס הטילו ביצים, מה שהופך את התגלית לאבן דרך אמיתית בתחום".
