חומס, הידועה בעת העתיקה בשם אמסה (Emesa), היא בירת המחוז בסוריה הקרוי על שמה. כתובת מסתורית התגלתה למרגלות אחד מעמודי המסגד הגדול שלה במהלך עבודות שיקום. לאתר יש משמעות דתית והיסטורית, שכן הוא מזוהה עם נור א-דין, שליט סלג'וקי, ממשיך דרכו של אביו זנגי, שאיחד את הנסיכויות הסוריות ואת צפונה של עיראק לכדי מדינה מוסלמית גדולה.
יש הסבורים כי המסגד נבנה על חורבות כנסיית השמש, שאחד מכוהניה היה אלאגבאלוס, שליט רומא בשנים 222-218 לספירה – הקרוי על שמו של אל שמש שמרכז הפולחן שלו היה בעיר אמסה, מקום הולדתו של אלאגבאלוס. תעלומה זו מעסיקה היסטוריונים במשך עשרות שנים אך נותרה ללא פתרון בשל היעדר ראיות חד משמעיות.
כעת, פרופ' מאמון סאלח עבד אל-כרים מאוניברסיטת שארג'ה, טוען כי הכתובת החקוקה ביוונית מספקת פריצת דרך מכרעת בפתרון התעלומה. הוא מאמין שהיא עשויה לחשוף את מקורותיה של נקודת ציון מוסלמית קדושה שהחלה כמקדש פגאני, הוסבה מאוחר יותר לכנסייה נוצרית, ובסופו של דבר הפכה למקום פולחן מרכזי באסלאם.
7 צפייה בגלריה
העמוד שעל בסיסו התגלתה הכתובת היוונית. חוקרים המפענחים כתובות יווניות עתיקות בסוריה מצביעים על סטיות אורתוגרפיות או דקדוקיות, המשקפות את הרקע הלשוני הסורי (ארמי) של האוכלוסייה המקומית
(צילום: Abdulhadi Al-Najjar)
7 צפייה בגלריה
איור מהמאה ה-18 של מצודה המשקיפה על העיר חומס העתיקה (אמסה)
(איור: Shedet (2026). DOI: 10.21608/shedet.2025.392640.1307)
פרופ' עבד אל-כרים בחן במחקרו, שפורסם בכתב העת Shedet, את התפתחות החיים הדתיים באמסה בתקופה הרומית והביזנטית המוקדמת. "ממצאי המחקר ממחישים כיצד הנוף הדתי של העיר השתנה – מפולחן אלים מקומיים ועד לקבלה הכללית של הנצרות במאה הרביעית לספירה", אמר פרופ' עבד אל-כרים. "בחינת הגורמים הפוליטיים והחברתיים שהובילו לשינוי זה חושפת היסטוריה מורכבת של סובלנות דתית ומאבק שבסופו של דבר אפשרו לנצרות לשגשג".
עקב אי שקט ממושך בסוריה, הכתובת לא נחשפה במלואה עד מאי 2016, כאשר ההיסטוריון ד"ר עבד אל-האדי אל-נג'אר פרסם את התרגום הראשון שלה. לדבריו, הכתובת מאופיינת בנימה הרואית ומיליטריסטית, המתארת שליט לוחם שמביס אויבים ומטיל מס מכורח סמכותו העליונה. פרופ' עבד אל-כרים מציין כי הכתובת היוונית מכילה מספר אי-סדרים דקדוקיים, מאפיין נפוץ בסוריה בתקופה הרומית, שבה ארמית (ולא יוונית) הייתה השפה המדוברת הדומיננטית. "כתובת יוונית זו, גם אם היא בעלת אופי אפי ואינה מפורטת במיוחד, מספקת רמזים לקשר בין המסגד לבין מבנה פגאני. כל כתובת מהתקופה הרומית שתיחשף במסגד הזה תשפוך אור נוסף על הנושא", הסביר פרופ' עבד אל-כרים.
7 צפייה בגלריה
מטבע הנושא את דיוקנו של אלאגבאלוס, שליט רומא בשנים 222-218 לספירה
(צילום: Viacheslav Lopatin/Shutterstock)
7 צפייה בגלריה
איור של אלאגבאלוס, שליט רומא בשנים 222-218 לספירה
(צילום: German Vizulis/Shutterstock)
פרופ' עבד אל-כרים מדגיש את חשיבות זהותה הדתית והעירונית של אמסה, כמו גם את מיקומה האסטרטגי בצומת דרכים המקשר בין נתיבי מסחר עתיקים – בדגש על אנטקיה, דמשק והלבנט הרחב יותר. עבור האימפריה הרומית והאימפריות שבאו אחריה, אמסה התפתחה כמרכז מסחרי מרכזי וכשער אסטרטגי להתרחבות בתוך סוריה ומחוצה לה. "הזהות הרומית של אמסה התבססה ביסודה על פגאניות", אמר פרופ' עבד אל-כרים. "חייה הרוחניים של העיר התמקדו באל השמש המקומי, שאת שמו אימץ הקיסר הרומי אלאגבאלוס. מקדש זה שימש כמוקד לפסטיבלים עונתיים ופעילויות דתיות ברחבי האזור".
הכתובת היוונית אמנם זכתה לתשומת ליבם של ארכאולוגים בעבר, אך מעולם לא נחקרה כראוי מבחינה אקדמית. על כן, ניתוחו של פרופ' עבד אל-כרים מספק ראיות מובהקות לקיומו של מקדש השמש בתקופה הרומית, לרבות מיקומו המדויק.
7 צפייה בגלריה
פסיפס, המתאר את דמותו של הרקולס מהתקופה הרומית, אשר התגלה בחומס
(צילום: Shedet (2026). DOI: 10.21608/shedet.2025.392640.1307)
במשך כמעט 100 שנים חוקרים דנו במיקום המקדש. ממצאי המחקר של פרופ' עבד אל-כרים מסייעים אם כן בפתרון התעלומה. "המחקר שלי מספק מענה על שאלות רבות ועתידות ומציע תובנות חדשות לגבי השינוי הדתי של האתר לאורך תקופות היסטוריות רצופות", אמר פרופ' עבד אל-כרים. "האתר הפך מאוחר יותר לכנסייה ולאחר מכן הפך למסגד לאחר הכיבוש האסלאמי, התפתחות שתועדה גם בכתביהם של היסטוריונים ערבים".
עם זאת, הנצרות לא החליפה את הפגאניות בפתאומיות. במקום זאת, שתי הקהילות התקיימו יחד במשך דורות. פרופ' עבד אל-כרים הדגיש כי שינוי דתי מתרחש רק לעיתים רחוקות באופן מידי. "באמסה, מנהגים פגאניים ונוצריים התקיימו יחד במשך עשרות שנים, ואולי במשך מאות שנים, בדומה לדו-קיום ארוך השנים של האסלאם והנצרות בחומס ובסוריה רבתי", סיכם פרופ' עבד אל-כרים.
