חג הסוכות הוא כולו הזמנה למפגש עם הטבע: מלבד הזמן האידיאלי לטיולים, סוכת הארעי וארבעת המינים מזמינים אותנו למגע אחר עם העולם ולהתחדשות ביחסינו אליו. איך נבין את פשר המסע הזה מעבר לפולקלור ססגוני? נתחקה אחר שבעת האושפיזין.
האושפיזין הם שבע דמויות שמסמלות כל אחת ערך (ספירה בלשון הקבלה). בכל יום מגיע אורח אחר לסוכה והמסע שלנו מקבל הארה מפרספקטיבה שונה. השנה, שבעת האושפיזין מזמנים לנו מפת דרכים בהירה לתיקון היחסים שלנו עם הטבע והסביבה.
המסע שלנו מתחיל עם אברהם, האורח הראשון ואיש החסד והשפע ללא גבול. העולם שלנו הוא קודם כול עולם של שפע שמעניק תחושת אינסוף: מאות אלפי מיני צמחים, עשרות מיליוני מיני בעלי חיים ונופי טבע בלתי נגמרים. אדם יכול להתבונן בטבע כל חייו, ויסיים אותם מבלי שראה קצה מהשפע הזה.
האורח של היום השני, יצחק, מפוגג את אשליות האינסוף. הסמל של יצחק הוא הגבורה והדין - ובמילים שלנו: הכרת הגבול שיש לשפע. את זה כולנו פגשנו: כריתה מסיבית של עצים מביאה בסופו של דבר להרס יערות, זיהום פלסטיק הופך כל ליטר ים לרווי בחלקיקים, וזיהום והרס בתי גידול הכחידו שלושה רבעים מחיות הבר תוך חמישים שנה. לשפע יש גבול.
בסוף היומיים הראשונים בתוך הסוכה, אנחנו במבוכה: העולם הוא עולם של שפע או של גבולות? כדי לענות על השאלה הזו, נפגוש את יעקב, דמות התפארת וההרמוניה - המסמל את הניסיון להחזיק תמונת עולם של שפע וגבולות גם יחד. מזה עשרות שנים, המאבקים הסביבתיים נובעים מהקושי להחזיק תמונה מורכבת כזו, בעוד הטוענים בשם הפיתוח מניחים על השולחן את עיקרון השפע האינסופי ("אבנה פה אבל יש עוד המון טבע", "פליטות גזי החממה של ישראל הן רק 0.2% מפליטות העולם"). להחזיק תמונת עולם מורכבת זהו האתגר העצום שיעקב צלח, וזה האתגר שמלווה את כולנו.
איך עושים זאת? המסע עובר ארבעה שלבים נוספים. האורח הבא הוא משה, איש הנצח, ונוכחותו מעלה שאלה ערכית יסודית: מכל השפע הזה, מה אנחנו רוצים שיישאר "לנצח"? מהם הדברים שאנו אומרים לגביהם שאיננו מעבירים אותם לילדינו כדי שיכַלו אותם במקומנו, אלא כדי שיעבירו אותם הלאה מדור לדור?
לתשובה זו יש היבטים רבים. בעידן הכלכלי שלנו עוסקים בצדק בתועלות הכלכליות של הטבע – הוא מטהר את האוויר, מזין אותנו, ופגיעה בו תעלה לנו ביוקר. עם זאת, בהתבוננות על מה שראוי לשמור "לנצח", שיקולים כלכליים אינם חזות הכול.
סוכה
(צילום: shutterstock)
בסופו של דבר, כל שיקול של שמירת טבע חייב להכיל ממד של יופי. זהו ההוד – הערך שמגיע עם אהרון, האורח החמישי בסוכה שלנו. החיבור ליופי ולהוד עונה מיד על השאלה מה חייבים לשמור, וזו סיבה מצוינת לצאת לטייל בסוכות: להתמלא מההוד שצריך לעבור מדור לדור.
חמשת האורחים הראשונים מציגים תמונה של שפע בעל גבולות. כדי לשמור עליו, עלינו לשאול מה ראוי להעביר הלאה כדי שיישאר, ולהתחבר ליופי ולהוד.
בסוף, כל העקרונות הללו חייבים להיכנס לעולם הפוליטיקה – מימוש ערכים בעולם של משאבים מוגבלים ואינטרסים סותרים. לכך יש לנו שני אושפיזין המסמלים שתי דרכים לפוליטיקה: יוסף ודוד.
ד"ר יונתן אלון (אייקנבאום)צילום: יונית שילריוסף הוא איש היסוד, זה שאירגן את הכלכלה המצרית לעת בצורת ובאופן טבעי יארגן את כלכלת הקיימות שמצליחה לממש את העקרונות של האושפיזין הקודמים. הוא מארגן את הכלכלה כך שהפסולת מפסיקה להיות עול וחוזרת להיות משאב, הוא מארגן את המרחב כדי לחסוך במים ובאנרגיה. יסוד – זה תכלס, זה כלכלה, זה תכנון, זה חדשנות.
מה שחסר כדי לממש את התוכניות של יוסף מגיע עם דוד וערך המלכות. המלכות מעניקה הכרה פוליטית ברורה לסוגיות, היא מחליטה מה חשוב יותר ומה פחות, על מה שמים את הדגש ומה נשאר מאחור. המסע שלנו לקיימות חייב לקבל הכרה פוליטית ברורה – כתר. כשהמשרד להגנת הסביבה נחשב פעם אחר פעם למשרד סוג ג', וכשמפלגות לא טורחות להציב איש סביבה במקום גבוה לקראת הבחירות לכנסת, נדרשת אמירה פוליטית ברורה שתשלים את מסע האושפיזין ותבטיח בשנה הבאה סוכה מקיימת יותר.
ד"ר יונתן אלון (אייקנבאום), סמנכ"ל "חיים וסביבה" – ארגון הגג של ארגוני הסביבה בישראל, ממקימי המטה הסביבתי לקראת בחירות 2026 ומחבר הספר "קיימות מבראשית"
