צוות אוסטרלי של חוקרים הפך על פיו את הנרטיב ההיסטורי בנוגע לזאב הטסמני (Thylacinus cynocephalus). מחברי המחקר גילו כי טורף-העל, שהיה נפוץ באי טסמניה שבדרום-מזרח אוסטרליה, היה שונה באופן משמעותי מהזאבים ומכלבי הבר שאליהם הושווה בעבר, בטרם ניצוד עד כדי הכחדה.
השוואה בין הגולגולת של זאב טסמני לזו של זאב ושועל
(צילום: Professor Vera Weisbecker, Flinders University)
מחקרים מעמיקים על דגימות היסטוריות של גולגולות זאב טסמני מצביעים על כך שלסתותיהם ככל הנראה לא התאימו להכנעת בעלי חיים גדולים, כגון כבשים. במקום זאת, הלסת הארוכה והעמוקה שלהם אפשרה להם להכניע טרף קטן יחסית באמצעות נשיכות חזקות ומהירות. "הממצאים האחרונים שלנו בנוגע להתאמות התזונה שלהם, מפריכים את המיתוסים שהובילו להכחדת הזאב הטסמני", אמרה פרופ' ורה וייסבקר, מהפקולטה למדעים ולהנדסה באוניברסיטת פלינדרס.
הזאבים הטסמניים, שהפרט האחרון מאוכלוסייתם מת בגן החיות של הובארט שבאוסטרליה בשנת 1936, הושוו לעיתים קרובות לטורפים מחציו הצפוני של כדור הארץ, כגון זאבים, תנים ושועלים ממשפחת הכלביים (Canidae). דמיון זה העניק להם את שם המין שלהם, "cynocephalus", שפירושו "ראש-כלב". אולם למעשה, היונקים הנכחדים היו קרובים יותר לקנגורו מאשר לכלבים. הם היו חיות כיס, שאבותיהם נפרדו משאר היונקים זמן רב לפני שהדינוזאורים נכחדו.
גלריה
הזאב הטסמני האחרון ששרד, אך נכחד בשנת 1936 בגן החיות של הובארט שבאוסטרליה
(צילום: Dr. David Fleay, Public Domain)
השוואת הגולגולת של זאב טסמני (באמצע), לעומת גולגולות של זאב מצוי (משמאל) ושועל מצוי (מימין)
(צילום: Professor Vera Weisbecker, Flinders University)
במסגרת פרשנות מחודשת ומשמעותית של הרגלי הנשיכה של הזאב הטסמני, שפורסמה בכתב העת Nature Communications, גילה צוות המחקר מאוניברסיטת פלינדרס, מאוניברסיטת מלבורן ומהמוזיאון האוסטרלי בסידני כי גולגולות הזאב הטסמני התאפיינו בשילוב ייחודי של מאפיינים, אשר לא תאם אף אחת מההתאמות המוכרות בקרב יונקים טורפים בני-ימינו. השילוב המוזר של גולגולת גדולה במיוחד, לסת עליונה ארוכה וגבוהה וחוטם רחב עורר את סקרנותם של החוקרים, וחשף כי לטורף הנכחד הייתה נשיכה שונה מזו של כל יונק טורף חי אחר.
"אף על פי שמשקלו הממוצע של הזאב הטסמני עשוי היה להיות רק מחצית ממשקלו של זאב ממוצע, הגולגולת הגדולה במיוחד שלו גדולה בערך כמו גולגולתו של הזאב המצוי (זאב אפור)", אמר ד"ר דאגלס רובינסקי, פלאו-ביולוג מהמוזיאון האוסטרלי בסידני. "אולם, למרות גודלה, צורתה לא דמתה באמת לזו של גולגולת טורף גדול. במקום זאת, החרטום של הזאב הטסמני היה ארוך וצר – ולא חסון כמו החרטום של הזאב המצוי. הוא מזכיר מאוד את החרטום של שועל או תן, בעלי חיים שעשויים להיות קטנים בהרבה מהזאב הטסמני".
החוקרים טוענים כי שילוב מוזר זה אפשר לזאבי הכיס לבצע פעולת נשיכה עוצמתית ומהירה כדי לצוד טרף קטן עד בינוני, כגון הבנדיקוט, חיית כיס קטנה וזריזה שגודלה כשל ארנב. באופן מוזר, אף על פי שהזאב הטסמני היה אולי היונק החי האחרון שהתאפיין בהתאמה של ראש גדול ונשיכה קטלנית, שילוב תכונות זה נפוץ בקרב בעלי חיים שאינם יונקים. "למינים רבים של תנינים ודגים טורפים יש לסתות ארוכות הנסגרות במהירות, המשמשות ללכידת טרף זריז כגון דגים. הלסתות שלהם לרוב ארוכות הרבה יותר, ולעיתים קרובות מתאפיינות בקצוות גבוהים ורחבים", הסבירה פרופ' וייסבקר.
זאב טסמני
(איור: Nellie Pease/CABAH)
שחזור דיגיטלי של גולגולת זאב טסמני שנבדקה באמצעות סריקת CT, כאשר הניבים צבועים בוורוד
(צילום: Professor Vera Weisbecker, Flinders University)
הזאב הטסמני האחרון שצולם בגן החיות של הובארט
(צילום: National Archives of Australia)
הממצאים מהווים תוספת מסקרנת למחקר קודם – שנערך על ידי פרופ' אנדרו פאסק וד"ר אקסל ניוטון מבית הספר למדעי הביולוגיה באוניברסיטת מלבורן – בו נחשף דמיון גנטי של הזאב הטסמני לזאב, באזורי דנ"א המווסתים את ביטוי הגנים האחראים על עיצוב הגולגולת. "דמיון גנומי זה עשוי להסביר את הממצא הקודם שלנו, לפיו אזורים בגולגולות של הזאב הטסמני והזאב מציגים דפוסי גדילה דומים, אף על פי שהם שונים למדי בבגרותם", אמרו צמד החוקרים, שנמנו עם צוות המחקר האחרון. "ממצאים אלה מצביעים יחד על הזדמנויות חדשות ומרגשות לשילוב בין ביולוגיה אבולוציונית, אנטומיה וגנומיקה, במטרה להסביר כיצד מתפתחות צורות ייחודיות – כגון גולגולת הזאב הטסמני".
פרופ' ורה וייסבקר, עם לסתות עליונות של זאב טסמני, תנין, זאב ושועלצילום: Tania Bawden, Flinders Universityפרופ' וייסבקר הוסיפה כי ממצאי המחקר מדגישים את הטרגדיה שבהכחדת הזאב הטסמני, שניצודו בין היתר בשל המיתוסים שלפיהם הם היו טורפים אכזריים של בעלי חיים במשק, וזאת למרות שהיו מעט מאוד ראיות לכך. "סיפור הכחדתם הוא סיפור של בורות וחוסר כבוד כלפי חיות הבר הייחודיות של אוסטרליה וכלפי בעליהן הילידים", אמרה פרופ' וייסבקר. "כמדינה הניצבת בחזית העולמית של הכחדת יונקים, עלינו לעשות כל שביכולתנו כדי להגן על המינים שנותרו בחיים – שגם הם אינם ניתנים להחלפה".
