החום בקיץ הופך לחלק בלתי נפרד מהחיים. הוא נמצא באספלט הלוהט, בקירות שממשיכים לפלוט חום גם אחרי שקיעת השמש ובתחושה שכל יציאה החוצה הופכת למאמץ. התופעה הזאת, שמכונה "אי חום עירוני", היא אחד הביטויים המובהקים של האופן שבו הבנייה והפעילות האנושית משנות את האקלים המקומי. כעת, מחקר ראשון מסוגו בישראל בחן את התופעה בכל גוש דן, ובדק איפה נמצאים מוקדי החום ומה גורם להם להיות לוהטים כל כך.
תנאי הסביבה משפיעים על הטמפרטורה
השם אולי נשמע אקדמי ומרוחק אבל כשמו כן הוא: את אי החום העירוני אפשר להרגיש היטב. התופעה מתרחשת כשאזורים עירוניים מתחממים יותר מהשטחים הפתוחים ומהשטחים הכפריים שמסביבם, ונוצר אקלים מקומי. האספלט, הבטון והגגות בעיר סופגים את קרינת השמש ואוגרים חום, בעוד שמיעוט בעצים ובצמחייה מצמצם את יכולת הקירור הטבעית של הסביבה.
גם הפעילות האנושית מוסיפה חום לסביבה, בין היתר באמצעות כלי רכב, מערכות מיזוג ומקורות אנרגיה אחרים. "המשמעות של התופעה פשוטה: ערים חמות יותר מהסביבה הכפרית שמקיפה אותן", מסביר ד"ר משה מנדלמילך, גיאוגרף פיזי, קלימטולוג עירוני ובוגר תוכנית ממשק.
נוסף על כך, גם בתוך העיר עצמה החום לא מתחלק באופן שווה. רחובות צפופים, אזורי תעשייה ומשטחים חשופים יכולים להפוך למוקדים לוהטים, בעוד שבמרחק קצר מהם אזורים מוצלים, ירוקים ומאווררים הם קרירים יותר. מחקר שפורסם לאחרונה בחן את תופעת אי החום העירוני בכל רחבי גוש דן. ארבעת החוקרים - ד"ר משה מנדלמילך, עמית גולדברג, פרופ' יצחק עומר ופרופ' עודד פוצ'טר – שילבו נתוני לוויין, מדידות מטאורולוגיות ומצלמות תרמיות כדי לבחון איך משתנה החום במרחב בתוך סוגים שונים של סביבה עירונית, בין היום ללילה ובין הקיץ לחורף.
יותר קריר. עצים בשדרות רוטשילד בתל אביב
(צילום: Protasov AN/Shutterstock)
עד היום הייתה התמונה שהתקבלה ממחקרים דומים חלקית בלבד. רובם בחנו עונה אחת, התמקדו בתל אביב ומדדו טמפרטורה רק בגובה אחד. לפי מנדלמילך, הבעיה בגישה הזאת היא שעיר אינה יחידה אקלימית אחידה. "אם נשים תחנת מדידה אחת במרכז העיר ותחנה אחרת בכפר, זה ייתן לנו את ההבדל בטמפרטורה, אבל השאלה היא אם תחנה אחת מייצגת באמת את כל הרקמה העירונית", הוא מציין. המחקר הנוכחי בחן במקביל את טמפרטורת פני השטח ואת טמפרטורת האוויר. "זו הפעם הראשונה בישראל שמתבצע מחקר חתך שבדק את אי החום העירוני בכל מטרופולין תל אביב, בשתי העונות ובשתי שכבות – בפני השטח ובגובה האדם", אומר מנדלמילך.
בני ברק, פתח תקווה וחולון
אחד הממצאים המפתיעים שעלה מהמחקר הוא שהאזורים החמים ביותר במטרופולין לא נמצאים בהכרח במרכז תל אביב, כפי שאפשר היה לצפות, אלא דווקא באזורים תעשייתיים ובאזורים עירוניים שמאופיינים בבנייה צפופה בגובה בינוני ובמיעוט צמחייה ושטחים פתוחים. בני ברק, למשל, זוהתה כאחד ממוקדי החום המרכזיים, לצד אזורי תעשייה בפתח תקווה ובחולון.
בני ברק
(צילום: Defotoberg / Shutterstock)
נוסף על כך, הפערים בטמפרטורה שנמדדו בגוש דן יכולים להגיע לממדים משמעותיים, והם משתנים בין שעות היממה ובין עונות השנה. בקיץ, הפער בטמפרטורת האוויר בין האזור העירוני לסביבתו הגיע לכ-4 מעלות צלזיוס – ביום ובלילה. בחורף, לעומת זאת, הפער במהלך היום הצטמצם לכ-2 מעלות צלזיוס, אך דווקא בלילה הוא הגיע עד לכ-9 מעלות.
אחת התופעות שיכולות להסביר את הפער היא היכולת של הסביבה הבנויה ושל המשטחים העירוניים לאגור חום במהלך היום ולשחרר אותו בהדרגה לאחר שקיעת השמש. בחורף, כשהאזורים הפתוחים סביב העיר מתקררים במהירות לאחר רדת החשיכה, העיר ממשיכה לשמור על החום שאגרה – וכך הפער בינה לבין סביבתה גדל. "אנחנו רואים שהפער בטמפרטורות בלילה בחורף גבוה יותר מאשר בקיץ", אומר מנדלמילך. כלומר, דווקא בעונה שבה הטמפרטורות הכלליות נמוכות יותר, ההבדל בין הטמפרטורה בעיר לבין זו שבסביבתה יכול להיות גדול יותר.
פתח תקווה
(צילום: Teo K, Shutterstock)
בהשוואה למטרופולינים אחרים כמו ברצלונה, ליסבון ואיסטנבול, הפער בישראל, בין האזור העירוני לסביבתו היה הגבוה ביותר. המחקר מאפשר לקשור בין סוגים שונים של מרקם עירוני לבין עוצמת החום, וכך לספק תמונה ברורה יותר של האופן שבו צורת הבנייה, חומרי הבנייה והיעדר צמחייה משפיעים על האקלים המקומי. "אנחנו יכולים להסביר לצוותי תיכנון עירוניים, שאין להם בהכרח הבנה באקלים, אילו סוגי בנייה וחומרי בנייה נוטים להתחמם יותר", אומר מנדלמילך. ככל שהאקלים מתחמם, השאלה היא לא רק כמה חמה תהיה העיר – אלא גם איך לתכנן אותה נכון.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
