עצי הקקאו אינם גידול חד-שנתי שאפשר לזרוע מחדש בכל עונה. הם חיים במשך עשרות שנים, והצלחתו של היבול תלויה ברצף ארוך של שלבי פריחה, האבקה והתפתחות התרמילים. מעט מדי גשם או יותר מדי גשם בעיתוי הלא נכון עלולים לפגוע ביבול לאורך זמן.
במשך שנים עיקר תשומת הלב הופנה לסכנת הבצורת. כעת, במחקר שפורסם בכתב העת Proceedings of the National Academy of Sciences, הצביעו חוקרים מאוניברסיטת הרווארד ומאוניברסיטת גאנה על סיכון נוסף, שזכה עד היום לפחות תשומת לב: יותר מדי גשם, ובעיקר גשם חזק שמגיע בעיתוי הלא נכון.
מגדלי הקקאו במערב אפריקה אמנם אינם יכולים לעצור את ממטרי הגשם העזים שפוגעים ביבולים, אבל ייתכן שהם יוכלו לצפות מראש את הסיכון ולהיערך אליו – ובכך להגן הן על פרנסתם והן על הצמחים שמספקים את חומר הגלם לאחד המאכלים האהובים בעולם.
"בצורת היא איום ממשי על הקקאו, והדבר הזה כבר מבוסס היטב", אמרה ד"ר אנה ליאה אולברייט, מהמחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת באוניברסיטת הרווארד. "מה שלא זכה עד כה להדגשה מספקת הוא הקיצון השני - עודף גשם. מתברר שגשם כבד המגיע בזמן שהעצים פורחים – או כזה המעודד התפשטות של מחלות פטרייתיות במהלך הפריחה ובשלבים המוקדמים של התפתחות התרמילים – עלול להיות משמעותי לא פחות. בגאנה, למשל, מצאנו כי עודף גשם במהלך העונה הרטובה, יחד עם בצורת בעונה היבשה, מסבירים כשני שלישים מהתנודות משנה לשנה ביבול הקקאו".
התנודתיות שנוצרת בעקבות זאת במחירי הקקאו – מחירי הקקאו הגולמי שילשו את עצמם בשנת 2024 – פוגעת גם בצרכני השוקולד, והיא באה לידי ביטוי במחירים גבוהים יותר, בחטיפים קטנים יותר או בשינויים בהרכב המוצרים. על כן, מכיוון שהקקאו פגיע במיוחד בשלבים מסוימים במחזור הגידול שלו, ההסתגלות חייבת להיות מדויקת. ניתן לתזמן את הטיפול במחלות סביב תקופות של גשמים כבדים, במיוחד אם אפשר לספק תחזיות שיותירו לחקלאים מספיק זמן להתכונן – יכולת שהצוות עובד כעת על פיתוחה.
"אנו מקווים שהממצאים יסייעו לצמצם את הנזק העתידי ליבולים, אולי באמצעות עידוד של יצירת חופת עלים צפופה יותר שתגן על פרחי הקקאו מפני טיפות גשם גדולות, או באמצעות השארת כמות גדולה יותר של עלים על הקרקע, כדי למנוע התזות המעבירות זיהום מהקרקע אל תרמילי הקקאו", אמר פיטר הויברס, יו"ר המחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת באוניברסיטת הרווארד.
חקלאים מודאגים מבצורת כבר שנים רבות, ומחקרים קודמים הזהירו כי עלייה בטמפרטורות עלולה להפוך חלק מהאזורים שבהם מגדלים קקאו לפחות מתאימים לגידול. אולם המחקר הנוכחי מראה כי ממוצעי הגשם והטמפרטורה אינם משקפים את הנזק הנגרם מממטרים קצרים ועזים. בגאנה – יצרנית הקקאו השנייה בגודלה בעולם (אחרי חוף השנהב) – הגשמים המזיקים ביותר מתרחשים ככל הנראה במהלך העונה הרטובה, מאפריל עד יוני, תקופה שבה עצי הקקאו פורחים והתרמילים הצעירים מתחילים להתפתח. בהמשך, במהלך העונה היבשה, מנובמבר עד פברואר, כמות גשם נמוכה מדי עלולה לפגוע ביבול, בעוד התרמילים ממשיכים להתפתח. למעשה, המדדים שהוכחו כמנבאים הטובים ביותר היו גשמים כבדים במהלך העונה הרטובה העיקרית ומחסור בגשם בעונה היבשה.
על מנת לבחון האם מדובר במקרה חריג, בחנו החוקרים שתי יצרניות מרכזיות נוספות של קקאו ביבשות אחרות – אקוודור ואינדונזיה – ומצאו דפוס דומה: שנים שבהן ירדו גשמים כבדים יותר בעונה הרטובה נטו להיות שנים פחות טובות לגידול הקקאו. זו הסיבה לכך שתחזיות מזג אוויר חשובות כל כך. הצוות מדגיש כי הגשמים שפוגעים בקקאו קשורים לדפוסי אקלים רחבי-היקף, כגון אל ניניו או שינויים בטמפרטורות פני הים באוקיינוס האטלנטי. לכן ייתכן שאפשר יהיה לחזות חלק מהשנים הקשות עוד לפני שהנזק מתרחש – מוקדם מספיק כדי לאפשר לחקלאים להיערך. לדוגמה, תופעת אל ניניו חזקה המתפתחת כעת, נוטה לגרום לגשמים כבדים יותר באזורי החוף של אקוודור ולמזג אוויר יבש יותר במערב אפריקה ובאינדונזיה.
ברקע קיים גם הפוטנציאל לשינויים משמעותיים בעיתוי ובדפוס של המשקעים כתוצאה משינויי האקלים. עם זאת, מודלים אקלימיים נוכחיים מתקשים לייצג במדויק את דפוסי האקלים של המשקעים במערב אפריקה, ובוודאי מתקשים בחיזוי האופן שבו הם ישתנו בעשורים הקרובים. בהקשר הזה יש לציין כי גשם אינו הבעיה היחידה שעמה מתמודדים מגדלי הקקאו בגאנה. עצים מזדקנים, כריית זהב, הברחות, עלויות הדשנים, מזיקים ומחלות – כל אלה עלולים להוביל לירידה בייצור הקקאו. ובכל זאת, מהמחקר עולה היקף האיום האקלימי. עולם חם יותר אינו הסיכון היחיד לעתידו של הקקאו. החקלאים צריכים להביא בחשבון גם מתי יורד הגשם – ובעיקר, כמה חזק הוא יורד. ככל שהביקוש לשוקולד ממשיך לגדול, השאלה מתי ירד הגשם על מטעי הקקאו במערב אפריקה עשויה להפוך לשאלה שמעניינת לא רק את החקלאים – אלא גם את כל צרכני השוקולד בעולם.







