במשך מאות שנים פילוסופים ומדענים ניסו להבין כיצד נולדה השפה האנושית. השפה מגדירה אותנו כמין, אך מקורותיה נותרו בגדר תעלומה. כעת, במסגרת שיתוף פעולה בינלאומי יוצא דופן, עשרה מומחים מתחומים שונים מציגים מסגרת מאוחדת להתמודדות עם החידה המתמשכת הזו.
במחקר שפורסם בכתב העת Science החוקרים עשו שימוש בשיטות חדשות ובתובנות עדכניות מעולמות ידע שונים וביניהם בלשנות, פסיכולוגיה, מדעי המוח, גנטיקה ותקשורת בעלי חיים. "המטרה שלנו לא הייתה להציע הסבר נוסף לאבולוציה של השפה", אומרת פרופ' ענבל ארנון מהמחלקה לפסיכולוגיה באוניברסיטה העברית, חוקרת מובילה במחקר. "במקום זאת רצינו להראות כיצד נקודות מבט רב-ממדיות וביו-תרבותיות, בשילוב מקורות נתונים חדשים, יכולות לשפוך אור חדש על שאלות ישנות".
המחברים מדגישים כי בחיפוש אחר מקורות השפה אין הסבר יחיד שמספיק בפני עצמו. לטענתם, השפה האנושית נוצרה כאשר מגוון יכולות ביולוגיות – כמו היכולת להפיק צלילים חדשים, לזהות דפוסים ולשתף פעולה חברתית – פגשו בתהליכים תרבותיים של העברת ידע בין אנשים (בתוך אותו דור או בין דורות שונים).
"האופי הרב-ממדי של השפה מקשה על המחקר, אבל גם פותח אופקים חדשים להבנת המקורות האבולוציוניים שלה", אומר פרופ' סיימון פישר, מהמחלקה לשפה וגנטיקה במכון מקס פלאנק לפסיכו-בלשנות, שותף מוביל למחקר. "במקום לחפש דבר אחד שמייחד את בני האדם, אנחנו יכולים לזהות היבטים שונים המעורבים בשפה, ולחקור אותם לא רק אצל בני אדם אלא גם אצל בעלי חיים מענפים שונים של עץ החיים".
החוקרים מצביעים על כך שהתקדמות המחקר בנושא האטה מכיוון שתחומי הידע הרלוונטיים עבדו כל אחד בנפרד. כדי להתקדם, הוצעה גישה לאבולוציה של שפה המשלבת למידה, תרבות וביולוגיה, ומסתמכת על מחקרים מתחומי ידע שונים מאוד, בין היתר בלשנות, פסיכולוגיה, תקשורת בעלי חיים, מדעי המוח וגנטיקה. שפה, אחת התכונות הייחודיות של המין האנושי, היא סיפור של קשרים – בין ביולוגיה לתרבות, בין תחומי מדע שונים ובין בני אדם שונים.
כדי להמחיש את כוחה של המסגרת החדשה, החוקרים מציגים שלושה מקרי מבחן של יכולות. תפקידן בהופעת השפה הופך ברור יותר כאשר בוחנים אותן דרך עדשה ביו-תרבותית: למידה קולית, מבנה לשוני (דקדוק) ויסודות חברתיים.
השפה המדוברת נשענת על היכולת שלנו ללמוד ולשחזר את הצלילים שמפיקים דוברים אחרים. יכולת זו מוגבלת יחסית אצל פרימטים, המין הקרוב ביותר אלינו אבולוציונית, אך הופיעה באופן עצמאי במינים אחרים על עץ החיים. למשל, אצל מיני ציפורים מסוימים, עטלפים ולווייתנים. ממצאים גנטיים והתנהגותיים על למידה קולית, ממינים רחוקים מבני אדם, מסייעים לנו להבין טוב יותר את היכולות הייחודיות של האדם.
הדקדוק של השפה לא "הופיע" ביום אחד אצל אבותינו. מקרים של התפתחות שפות סימנים חדשות, ניסויים במעבדה המדמים תהליכים של אבולוציה תרבותית, ומחקרים בציפורי שיר ובפרימטים - כולם מצביעים על החשיבות של תקשורת והעברה תרבותית של שפה לאורך דורות על המבנה שלה.
שימוש חוזר בשפה ולמידתה על ידי דוברים מרובים, שוב ושוב, מעצבים בהדרגה את מבנה השפה. מקרה מבחן זה מדגיש כיצד הופעת מבנה לשוני דורשת שילוב של תנאים ביולוגיים, קוגניטיביים ותרבותיים – שילוב שעשוי להיות ייחודי לבני אדם.
שפה מתפתחת ונלמדת בתוך אינטראקציות חברתיות. מחקרים מראים כי אינטראקציה חברתית היא חשובה ללמידת שפה אנושית, וגם למערכות תקשורת נלמדות אחרות כמו שירת ציפורים. מעבר לכך, לבני אדם יש דחף חריג בעוצמתו לשיתוף מידע עם אחרים – דחף שנצפה לעיתים רחוקות אצל בעלי חיים לא אנושיים.
6 צפייה בגלריה
ד"ר ג'יין גודול, שנפטרה באוקטובר 2025, בתמונה אופיינית בה היא מתקשרת עם שימפנזה
(צילום: Europa Press/ABACA/Reuters)
מכל האמור, מחברי המחקר סבורים כי גישה ביו-תרבותית לאבולוציה של השפה מאירה את המאפיינים הייחודיים לשפה אנושית, כמו גם את אלה המשותפים של שפה עם מערכות תקשורת מורכבות. כמו כן, היא גם סוללת את הדרך למחקר חדשני בנושאים כגון למידת שפה אצל ילדים ובוגרים, פיתוח מערכות בינה מלאכותית המנסות לחקות תהליכי למידה ותקשורת אנושיים והבנה כיצד תקשורת לא צולחת היטב בהפרעות שונות.
