דו"ח המצוינות 2024, שהתפרסם מוקדם יותר השנה, מחזיר לקדמת הבמה שאלה שמעסיקה את מערכת החינוך כבר זמן רב: מדוע בנות ממעטות לבחור במסלולים הריאליים שמובילים להייטק? הנתונים מעידים שרק 37.8 אחוז מתלמידי הפיזיקה בישראל ו-32.4 אחוז מתלמידי מדעי המחשב הן בנות, ורק 38.6 אחוז מזכאי בגרות ההייטק בישראל הן תלמידות. במבט ראשון נדמה שמדובר בעוד הוכחה לכך שבנות עדיין אינן משתלבות מספיק בתחומי המדע והטכנולוגיה.
אבל בתוך אותו דו"ח מסתתר נתון אחר, שמספר סיפור הרבה יותר מורכב: 47.6 אחוז מתלמידי המתמטיקה ברמה של חמש יחידות בישראל הן בנות. אם כמעט מחצית מהתלמידים המצטיינים במתמטיקה הן תלמידות, קשה להצדיק את הטענה שהבעיה נובעת מחוסר יכולת, היעדר מוטיבציה או חשש ממקצועות מאתגרים. הבנות נמצאות במסלולי המצוינות. הן מצליחות; הן משקיעות; הן מוכשרות.
אולי השאלה שאנחנו שואלים אינה השאלה הנכונה. אולי במקום לשאול מדוע בנות אינן בוחרות ללמוד מדעים, עלינו לחשוב איך אנחנו מגדירים מדע, מצוינות והצלחה?
מדוע בנות ממעטות לבחור במסלולים הריאליים שמובילים להייטק? תלמידות בונות רובוט
(צילום: Halfpoint/Shutterstock)
עולם דינמי ומשתנה
מדד בגרות ההייטק הוא הכלי העיקרי שמשמש כיום את משרד החינוך וגופים נוספים להערכת ההשתלבות העתידית של צעירים בתעשיית הטכנולוגיה המתקדמת. המדד בוחן את שיעור התלמידים הזכאים לתעודת בגרות מדעית-טכנולוגית מתקדמת, דהיינו עשו בגרות מוגברת במתמטיקה ובפיזיקה או מדעי המחשב. והוא אכן מילא עד כה את תכליתו היטב: המדד סייע למדינה למקד את מאמציה בכיוונים המועילים ביותר, להרחיב את מעגל המצוינות ולהציב יעד לאומי ברור.
אבל העולם שאליו נכנסים כיום תלמידי התיכון משתנה בקצב חסר תקדים, וכלל לא בטוח שהכישורים הממוקדים שנדרשו מתלמידים בעבר הם אלה שישרתו אותם בצורה הטובה ביותר בעתיד שנבנה כיום תחת עינינו. הבינה המלאכותית משנה מקצועות, ארגונים ותעשיות שלמות. במציאות כזאת, ההצלחה תלויה לא רק בעומק ההתמחות בתחום אחד, אלא לא פחות מכך ביכולת להסתגל לשינויים, לחבר בין עולמות תוכן נפרדים, לזהות קשרים שלא נראו קודם ולהביט על בעיות מורכבות ממספר נקודות מבט בעת ובעונה אחת.
אירועי השנים האחרונות, ובראשם טבח 7 באוקטובר, המחישו כי חשיבה חד־ממדית עלולה להחמיץ את המציאות ולעלות במחיר יקר. לעיתים חסרה לנו היכולת לחבר בין מקורות מידע שונים, להטיל ספק בהנחות היסוד שלנו ולבנות תמונה רחבה יותר.
לא מספיק רק להבין אלגוריתמים או כתיבת קוד, אלא צריך לדעת להעריך את איכות הנתונים שבידינו, לזהות הטיות, להבין את ההשלכות המוסריות ועוד. נשים וגברים עובדים על פיתוח בינה מלאכותית
(צילום: Gorodenkoff/Shutterstock)
אלה הם בדיוק הכישורים שנחשבים כיום כמיומנויות המרכזיות של המאה ה־21: חשיבה ביקורתית, יצירתיות, פתרון בעיות מורכבות, גמישות מחשבתית, למידה מתמשכת, שיתוף פעולה ויכולת לעבוד בסביבה משתנה. אלו הם גם הכישורים שנמצאים בלב מיומנות השימוש בבינה המלאכותית. לא מספיק רק להבין אלגוריתמים או כתיבת קוד, אלא צריך לדעת להעריך את איכות הנתונים שבידינו, לזהות הטיות, להבין את ההשלכות המוסריות, לשלב כלי בינה מלאכותית בתהליכי מחקר, לקבל החלטות מבוססות מידע ולעבוד בצוותים היברידיים של אדם ומכונה.
כשאני פוגשת תלמידות שמגיעות למכון דוידסון לחינוך מדעי, אני רואה בדיוק את הכישורים הללו. אני רואה עניין עמוק בגנטיקה, ברפואה, במדעי המוח, במדעי הסביבה, בביוטכנולוגיה וביישומי בינה מלאכותית. אני רואה סקרנות, יצירתיות ורצון לפתור בעיות אמיתיות. אני לא רואה דור שבורח ממדע. אני רואה דור שמבין באופן אינטואיטיבי שהמדע של המאה ה־21 הוא רב-תחומי.
רות שהם, מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי
(צילם: איתי בלסון)
בדיוק מהסיבה הזאת אנו משלבים בתוכניות הלימוד שלנו במכון דוידסון מחקר מדעי, למידה בין־תחומית ויישומי בינה מלאכותית. מחקרים מראים שנערות נמשכות למסגרות שמשלבות מדע עם עשייה משמעותית, יצירתיות ותרומה לחברה. כשהן מבינות שבינה מלאכותית אינה רק תכנות, הן מצליחות לראות את עצמן לוקחות חלק בעשייה הזאת. לא במקרה יותר ממחצית מהמשתתפים בתוכניות מכון דוידסון הן תלמידות.
הון אנושי אבוד
לדיון הזה יש גם משמעויות כלכליות לאומיות. נכון להיום הפערים בין המינים בתעשיית ההייטק עדיין גדולים. נשים הן קצת יותר מרבע מהמועסקים בתפקידי פיתוח; רק 11 אחוז ממנכ"לי חברות ההזנק בישראל הן נשים, וחברות בהובלת נשים מקבלות 4.5 אחוזים בלבד מההשקעות בענף. מדובר באובדן של הון אנושי איכותי בתקופה שבה היתרון הטכנולוגי הוא אחד הנכסים האסטרטגיים החשובים ביותר של מדינת ישראל.
המציאות הביטחונית הקשה שנכפתה עלינו מאז 7 באוקטובר 2023 מוסיפה רובד נוסף לדיון. בשנים הקרובות מדינת ישראל תידרש להגדיל את היקף כוח האדם הלוחם שלה, ובד בבד לשמר את יתרונותיה הטכנולוגיים ואף לשפר אותם. המציאות הזאת מאפשרת לנו להרחיב את השתלבותן של נשים במקצועות הטכנולוגיים בצה”ל, במודיעין, בסייבר, במחקר ובפיתוח. עבור רבות מהן השירות הצבאי הוא שער הכניסה לעולם החדשנות וההייטק הישראלי. מעבר לתועלת האישית עבורן, הרחבת מעגל הנשים המגיעות למסלולים הללו היא מהלך אסטרטגי שיכול להגדיל את מאגר ההון האנושי שעליו תישען ישראל בעשורים הבאים.
לפיכך, לצד השאלה איך אפשר לשלב יותר בנות במסלול הקיים, עלינו לחפש דרכים להרחיב את המסלול עצמו מעבר לפיזיקה ומדעי המחשב בלבד. לשם כך עלינו להבין איך מזהים מצוינות. עלינו למדוד לא רק ידע דיסציפלינרי, אלא גם יצירתיות, חשיבה מערכתית, יכולת מחקר, גמישות מחשבתית ופתרון בעיות מורכבות.
אם כמעט מחצית מהתלמידים המצטיינים במתמטיקה הן בנות, השאלה איננה היכן הבנות. השאלה היא אם כשאנחנו מחפשים את מובילי החדשנות של המחר, אנחנו עדיין משתמשים במדדים שהצליחו לזהות את מובילי החדשנות של אתמול. אולי הם אינם מתאימים לצרכינו הנוכחיים.
בעידן שבו הבינה המלאכותית משנה את כללי המשחק, ייתכן שהאתגר הגדול ביותר של מערכת החינוך אינו להוסיף עוד תוכנית עידוד לבנות או עוד מדד הצלחה. האתגר הוא לזהות בזמן את מגוון הכישרונות, היכולות והמיומנויות שיידרשו לעולם שעוד לא נבנה במלואו.
רות שהם, מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי
