לאורך קו החוף של ים המלח, שם מצוקים מדבריים פוגשים את אחת הסביבות הקיצוניות בעולם מבחינה אקלימית ואקולוגית, מתרחשת דרמה שקטה הקשורה בהרחבת פעילות האדם בעשורים האחרונים. עורבים קצרי-זנב (Corvus rhipidurus) התגלו כמי שמקבלים מדי יום החלטות של חיים ומוות – שייתכן כי הן תלויות באישיות.
באמצעות שילוב של ניסויי התנהגות במעבדה, בצירוף מעקב אחרי תנועת עורבי קצרי-זנב בסביבתם הטבעית במדבר יהודה, גילה צוות מחקר בינלאומי, בהובלתם של ד"ר מיגל דה-גינאה ופרופ' רן נתן מהמעבדה לאקולוגיה של תנועה באוניברסיטה העברית, כי לפרטים הנוטים לקחת סיכונים יש זיקה להגיע למוקדי פעילות אנושית ושיעורי התמותה שלהם גבוהים יותר. לעומתם, הפרטים הזהירים מאותו מין נמנעים מבני אדם ואחוזים גבוהים יותר שלהם שורדים.
לממצאי המחקר, שהתפרסם בכתב העת Ecology Letters (במימון התוכנית המיוחדת למחקרים פורצי דרך של הקרן הלאומית למדע), ישנה חשיבות רבה משום שהם מראים שהתגובה לשינויים סביבתיים שמקורם באדם אינה אחידה בין פרטים מאותו מין החיים זה לצד זה, אלא תלויה בתכונות ההתנהגות העקביות של הפרט. לפיכך, לחצים אנתרופוגניים מתמשכים עשויים לעצב מחדש אוכלוסיות של חיות בר על ידי העדפת טיפוסי אישיות מסוימים, עם השלכות אקולוגיות רחבות היקף.
באמצעות שילוב של ניסויי התנהגות מבוקרים במעבדה עם מעקב GPS מתקדם בשטח, עקב צוות המחקר אחר עורבים קצרי-זנב החיים לאורך חופי ים המלח. במעבדה, בחנו החוקרים את נטייתם של העורבים לקחת סיכונים בהקשרים שונים: התקרבות לעצמים לא מוכרים, חיפוש מזון חדש או בקרבת בני אדם, ושימוש בסביבות חדשות. הקשרים אלה נבחרו כמייצגים את השינויים הסביבתיים שעברו העורבים בעקבות התרחבות הפעילות האנושית בבית גידולם.
הממצאים הראו שאכן לעורבים יש תכונות אופי פרטיות הנשמרות בעקביות: הנטייה של פרט מסוים לקחת סיכון, או להימנע ממנו, הייתה עקבית בהקשרים שונים. פרטים שהיו מוכנים לאכול מזון לא מוכר נטו גם להתקרב לעצמים חדשים, לגשת למזון ליד בני אדם ולהשתמש במבנים חדשים בסביבתם, בעוד שאחרים נטו להימנע בעקביות מהסיכונים השונים.
אך התגלית המשמעותית ביותר הגיעה כאשר הבדלי אישיות אלו נבחנו בשטח. באמצעות נתוני GPS ברזולוציה גבוהה גילו החוקרים כי הבדלי ההתנהגות הללו אף מתחדדים בסביבה הטבעית. עורבים בעלי נטייה לסיכון העדיפו לשהות בקרבת אזורי תיירות ולנצל מקורות מזון זמינים תוך שהם נחשפים לסכנות גדולות יותר. לעומתם, פרטים זהירים נמנעו מהתקרבות לאתרים בהם יש נוכחות אנושית גבוהה, אלא בחרו בשולי מרחב המחיה שלהם.
במעקב לאורך זמן נמצא כי עורבים זהירים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לשרוד לעומת עמיתיהם הנועזים יותר. בעוד שנטילת סיכונים עשויה להציע תגמולים בסביבה טבעית טרם שינויי האדם באמצעות ניצול מזון מזדמן, או בסביבה הנוכחית בטווח הקצר באמצעות גישה לשפע המזון שבקרבת בני אדם, נראה כי כיום יש לה מחיר כבד בטווח הארוך.
"הממצאים שלנו מראים שתכונות התנהגותיות עקביות אינן רק מאפיינים שוליים, הן יכולות לקבוע חיים או מוות", אומר ד"ר דה-גינאה. "הדבר חשוב במיוחד עבור עורבים קצרי-זנב בחופי ים המלח במדבר יהודה, אוכלוסייה שנמצאת בירידה מתמשכת עד שהיא עלולה להיעלם מהאזור בקרוב".
ככל שהלחצים האנושיים על בעלי חיים מתגברים ברחבי העולם, המחקר מצביע על כך שהבדלים בהתנהגות של נטילת סיכונים עשויים לשחק תפקיד קריטי בקביעה אילו פרטים ואילו אוכלוסיות ישרדו. "המחקר מדגיש כיצד שילוב בין בדיקות התנהגות במעבדה לנתוני תנועה בעולם האמיתי יכול לחשוף דפוסים שהיינו מפספסים אחרת. זו גישה חדשנית, עוצמתית ויעילה להבנת האופן שבו בעלי חיים מתמודדים עם שינויי הסביבה על ידי האדם, המתרחשים לא רק בישראל אלא ברחבי העולם", אומר פרופ' נתן.
חיות בר המשגשגות בערים נוטות להפגין תכונות נועזות יותר מאשר מקבילותיהן בבתי גידול טבעיים. בים המלח, לעומת זאת, נראה כי השינויים הסביבתיים המונעים בידי האדם עלולים לצור מלכודת מוות לעורבים הנושאים תכונות של לקיחת סיכון ונמשכים לקרבת האדם – מה שתורם לירידה המתמשכת באוכלוסייתם.
באמצעות גישור על הפער בין ניסויי מעבדה מבוקרים לבין התנהגות בפועל של בעלי חיים חופשיים בסביבתם הטבעית, פתח הצוות חלון חדש להבנת האופן שבו בעלי חיים מתמודדים עם עידן האנתרופוקן. צוות המחקר פועל כיום באופן נמרץ בשיתוף רשות הטבע והגנים לבירור גורמי התמותה הספציפיים האחראיים לתמותה יוצאת הדופן של העורבים.
במרחבים הצחיחים של מדבר יהודה, הבחירות של העורבים – האם להתקרב או להתרחק ממוקדי פעילות האדם, להסתכן או להיזהר – מהדהדות סיפור רחב יותר על חוסן לעומת פגיעות, הסתגלות לעומת תכונות מושרשות, והעתיד הלא ודאי של חיות הבר בעולם הנשלט בידי האדם.
