חיכיתי שש שנים שהשמש תיעלם. ב-2020, אחרי שליקוי חמה חלקי מאוד בישראל השאיר אותי עם טעם של עוד, סימנתי ביומן את 12 באוגוסט 2026: הפעם הבאה שיתרחש ליקוי חמה מלא לא רחוק מישראל; תאריך עתידי רחוק. שנים עברו עד שבאחר הצהריים של אותו יום באוגוסט חושך הפציע ביום בשמי הקיץ של צפון ספרד, וזכיתי לחזות במראה מופלא באמת.
אהבתי אסטרונומיה מאז שהייתי ילדה, מאז שהתוכנית האגדית "מסע במערכת השמש" שודרה כל יום בצהריים בטלוויזיה החינוכית, מאז שהייתי במחנה קיץ של אסטרונומיה, מאז שהבטתי לשמיים והוקסמתי. בינואר האחרון, כשמועד הליקוי בספרד התקרב, התחלתי לתכנן. לא הרגשתי שזה דבר שאני מסוגלת לארגן בעצמי, כמי שהיא ממש לא אשת מקצוע בתחום, ועוד בארץ זרה. חיפשתי טיולים מאורגנים לליקוי ולא מצאתי. יצרתי קשר עם מצפה כוכבים מקומי ושאלתי אם אפשר לצפות שם בליקוי, אבל הם ענו לי (בספרדית) שהרווארד ו-MIT שריינו את המצפה כולו לאותו תאריך כבר ב-2024. אז הזמנתי כרטיסי טיסה לי ולבן זוגי, מקומות לינה באזור שנראה הגיוני, רכב שכור ליום אחד ומשקפי ליקוי מעלי אקספרס, וקיוויתי לטוב.
ליקוי החמה בספרד
(צילום: רויטרס)
בליקוי חמה הירח מסתיר את השמש, וחושך יורד על הארץ לזמן קצר במהלך היום. הליקוי מתרחש תמיד בזמן מולד הירח, תחילת החודש העברי - השמש, שנמצאת מאחורי הירח, מאירה את הצד של הירח שלעולם לא פונה אלינו, והצד שתמיד פונה אלינו חשוך לחלוטין. מסלול הסיבוב שלנו סביב השמש ומסלול הסיבוב של הירח סביבנו לא נמצאים על אותו מישור, אלא בזווית של 5.2 מעלות זה מזה. זו הסיבה לכך שלרוב, גם במולד הירח, שלושת הגופים לא נמצאים על אותו קו ישר – אחרת היינו רואים ליקוי חמה פעם בחודש. ליקויי חמה מתרחשים רק ברגעים הנדירים שבהם מיקומי כל הגופים מצטלבים, כך שהירח נמצא בינינו ובין השמש, על אותו קו.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
אלרגיה למזון: מגע של האלרגן בעור לא גרם לתגובה מסוכנת
כתב סתרים עם כורכום
ניקוי יסודי למערכת החיסון
הירח קטן מאוד בהשוואה לשמש האדירה, ולכן ליקויי חמה נראים תמיד רק בחלק מכדור הארץ – זה שהירח נמצא ממש מעליו ושהוא מטיל את צילו עליו. בחלקים הסמוכים לאותו צל ייראה ליקוי חמה חלקי, והשמש לא תוסתר לחלוטין. ליקויי חמה מתרחשים כל שנה וחצי בממוצע, אבל לא פעם אפשר לראות אותם רק מאזורים לא נוחים במיוחד, כמו אנטארקטיקה. בשנה הבאה, ב-2 באוגוסט 2027, יתרחש ליקוי חמה ארוך במיוחד בדרום ספרד, בחצי האי ערב ובצפון אפריקה, ששיאו (ה-totality, השלב שבו השמש נעלמת לגמרי) יארך בחלק מהמקומות מעל 6 דקות. בישראל אפשר יהיה לראות באותו זמן ליקוי חלקי של כמעט 90 אחוז באילת וכ-80 אחוז במרכז הארץ. ליקוי החמה המלא הבא בשמי ישראל צפוי להתרחש רק ב-2180.
השמש לא תחכה לנו
התקוות שלי שהכול ילך חלק בטיול הליקוי שלנו התבדו במהרה. נראה היה שכל כוחות השמיים התאחדו כדי לנסות ולמנוע מאיתנו להגיע ולראות את השמש, או בעצם לא לראות אותה. קודם כל, הייתה איראן, שהמלחמה איתה השנה גרמה לשלל חברות לבטל את טיסותיהן לישראל – כולל איבריה אקספרס, שהיינו אמורים לטוס איתה. גיליתי את זה במקרה חודשיים לפני הליקוי. איבריה הציעה לנו לדחות את הטיסה למועד חדש, אחרי אוקטובר. סירבתי וקניתי כרטיסים חדשים באל על, במחיר מופקע כמובן. השמש לא תחכה לנו. ביום הטיסה המיועד הטיסה שלנו התעכבה בשעתיים, אבל הגענו אל אדמת ספרד. נשמתי מעט לרווחה, אבל לא לגמרי.
הליקוי של אוגוסט 2026 נצפה מספרד ומאיסלנד (ומגרינלנד). במהלך התכנונים, התלבטתי אם לנצל את ההזדמנות לטיול באיסלנד, אבל חששתי מעננים – חשש שאכן היה במקום, כי בסופו של דבר השמש כמעט שלא נראתה באיסלנד ביום הליקוי מעבר לעננות הכבדה. ספרד הציבה אתגר אחר: הליקוי התרחש בה בשמונה וחצי בערב – כשהשקיעה במדינה הייתה קצת אחרי תשע. כלומר, הליקוי היה צפוי בשעה שהשמש נמוכה בה בשמיים, קרובה לאופק – ומספיקים בניין לא-גבוה או גבעה צנועה כדי להסתיר מהעין את המראה שבשבילו טסנו אלפי קילומטרים.
לכן בחרתי להגיע למישורים שבצפון-מרכז ספרד, ל”אמצע שומקום” שלהם: אזור של כפרים קטנים, שדות, כמעט אפס הרים ומינוס גורדי שחקים. אזור שאין אליו תחבורה ציבורית, כמובן. העיירה שבה לנו, סמורה (Zamora), הייתה סמוכה לאותם מישורים, ושם גם יכולנו להזמין רכב שכור, במחיר מופקע כמובן. הלכתי לישון בלילה שלפני הליקוי עם לב מלא בחששות. האיש שלי היה רגוע. אני חשבתי על כל מה שיכול להשתבש.
הליקוי של אוגוסט 2026 נצפה מספרד ומאיסלנד (ומגרינלנד). מפה שמראה היכן ניתן לראות אותו – ככל שמתקרבים למרכז הליקוי, זמן שיא הליקוי ארוך יותר
(איור: ויקימדיה, European Space Agency)
בבוקר התעוררתי למייל קר ומנומס מסוכנות השכרת הרכב שמודיע לנו שלצערם, אין להם אף רכב בשבילנו.
מיהרנו לשם. לא הועילו הטענות שלי שהזמנתי את הרכב כבר בינואר, או שאנחנו חייבים אותו להיום, או שלא אכפת לי מה יתנו לי לאותו יום כל עוד יהיו לזה גלגלים. לא עזרו הצעקות ולא הרגשנות. המנהל המנומס ודובר האנגלית(!) בסניף סמורה של סוכנות השכרת הרכב הדי-יחידה בעיירה המשיך לומר בקול שקט ומנומס שפשוט אין להם שום מכונית. לי היה ברור לגמרי שאני לא יודעת איך, כמה או למה, אבל יהיה לנו אוטו היום, גם אם אצטרך לקנות אחד. אני אראה את הליקוי הזה. חצי שעה עמדנו בסוכנות השכרת הרכבים. אין לנו אף רכב, חזר המנהל. אלא אם אתם רוצים ואן.
ואן?
יצאנו לדרך בפורד טרנזיט גדולה ורחבה, שני אנשים ברכב שיכול להסיע תשעה. רוד טריפ בשממה הספרדית. נזהרים על הרוחב המוגזם של האוטו בכבישים הצרים, גמאנו מרחקים בין שדות אינסופיים של תירס וחמניות, בין כלום ועוד כלום. מדי פעם מצאנו את עצמנו בכפרים קטנים של שלושה בתים מוגפי תריסים ואפס הולכי רגל, כל כפר זהה לקודמו ולכולם שֵם שמתחיל ב-villa (“כפר”, בתרגום חופשי מספרדית). המשכנו לנסוע עוד ועוד, מודעים לכך שככל שנמשיך מזרחה, קרוב יותר למרכז הליקוי – זמן שיא הליקוי שצפוי לנו יהיה ארוך יותר.
נווה מדבר בשממה
ליקוי חמה הוא הזמן היחיד שבו אפשר לראות את העטרה (קורונה) של השמש – האטמוספרה החיצונית שלה. מהילת הפלזמה הזו נובעים החלקיקים הטעונים-חשמלית שהופכים לרוח השמש ואחראים בין השאר גם לזוהר הצפוני. בדרך כלל, אור השמש החזק מסתיר את העטרה, כמו שהוא מחביא מעינינו את הכוכבים במהלך היום – אבל בליקוי חמה העטרה נראית, מקיפה את האין-שמש שהירח מסתיר. הטמפרטורה של העטרה היא תעלומה מדעית: על אף שטמפרטורת השמש יורדת ככל שמתרחקים מהליבה הפעילה שבתוכה, טמפרטורת העטרה גבוהה יותר מהטמפרטורה של פני השטח של השמש, ועומדת על כ-2-1.5 מיליון מעלות. הסיבה לכך לא ידועה למדענים גם כיום.
ליקוי החמה המלא בשמי ספרד
(צילום: Ander Gillenea/AFP)
כך, ליקויי חמה הם הזדמנות לחקור את עטרת השמש. בליקוי הנוכחי, כחלק ממחקר של נאס”א שהובל על ידי החוקר הישראלי פרופ’ עמיר כספי, שוגר מטוס ש”רדף” אחרי הליקוי בשמיים, מעל העננים שעלולים להסתיר אותו, וצילם את העטרה. מטרת המחקר היא להבין את עטרת השמש טוב יותר – כולל את המסתורין של הטמפרטורה שלה.
לפני יום הליקוי, הטיול שלנו בספרד כלל בעיקר את ברצלונה ומדריד, שתי ערים שהרגישו קצת כמו ישראל בשפה אחרת. אבל ביום הליקוי, פגשנו את ספרד האמיתית. אחרי כמה שעות של נסיעה וחיפושים אחר נווה מדבר, מצאנו את עצמנו בפונדק דרכים קטן של נהגי משאיות, מחוץ לכפר נידח בשם ויארמיאל (Villarramiel). אכלנו ארוחת צהריים מסורתית-צמחונית חמה בחדר עם קירות בעיצוב מחוספס, חלונות צבעוניים וציורי שמן. לאורך שעות ישבנו, שתינו שתייה חמה ונשנשנו מאפים כשמולנו הטלוויזיה נעה בין דיווחים חדשותיים על הליקוי ל”גלגל המזל” בספרדית.
ראינו את המקומיים באים והולכים, מקשקשים, עוצרים במשאיות וברכבים כבדים אחרים או סתם קופצים עם האוטו לאכול משהו. ולכל אורך היום עיניי היו נשואות אל מרפסת הפונדק; לשם, ידעתי, השמש תגיע כדי להיעלם. ככל שהמועד הצפוי התקרב, זה נראה יותר ויותר אפשרי.
מצאנו את עצמנו בפונדק דרכים קטן של נהגי משאיות, מחוץ לכפר נידח בשם ויארמיאל. הפונדק
(צילום: רחלי ווקס, מכון דוידסון לחינוך מדעי)
לשמש לא אכפת
בשבע וחצי התחיל ליקוי החמה החלקי, ויצאנו אל המרפסת. משקפי הליקוי המפורסמים שרואים בתמונות, שמאפשרים צפייה בטוחה בשמש בלי פגיעה בעיניים, נועדו לשלב הזה – בשיא הליקוי, שבו השמש מכוסה לחלוטין, אין צורך במשקפי הגנה. ישבנו וראינו דרך המשקפיים איך השמש הופכת יותר ויותר לבננה.
מה שהתחיל כביס קטן של הירח בשמש הפך לבליסה של ממש. בשלב מסוים הייתי צריכה להזכיר לעצמי שהירידה באור ובטמפרטורות סביבנו לא הייתה כי השקיעה קרבה – השמש הייתה נמוכה בשמיים, אבל לא מספיק. החום המייסר של אוגוסט בספרד (שעמד באותו היום על 37 מעלות) פחת משמעותית. התאורה האוטומטית של המרפסת החליטה שהערב מתקרב, ונדלקה. עוד ועוד רכבים כבדים עצרו בחניית הפונדק, ויושביהם הצטרפו אל המרפסת. בקהל של נהגי משאיות ספרדים בגיל העמידה, המתנו בהתרגשות ובחשש ובציפייה.
ואז, ב-20:29 ו-11 שניות, זה קרה. קרני השמש האחרונות נעלמו. הסרתי את המשקפיים, ומולי הופיע המחזה שלו חיכיתי. השמש הפכה לעיגול מושלם שחור לחלוטין, מוקף בלהבה דקה. השמיים נצבעו בכחול כהה. כוכב אחד הופיע בחשכת השמיים. קריאות "וואו" ומחיאות כפיים נשמעו במרפסת העמוסה. לעינינו נגלה מראה ששום טקסט או תמונה לא יצליחו לתפוס בשלמותו. וזה היה שווה את הכול.
לשמש לא היה אכפת מעיכובים, מפקידים, ממלחמות או משטויות אחרות של בני אדם; היא נעלמה בדיוק בזמן שנקבע, וסיפקה לנו את המופע הטוב ביותר שאפשר לראות בשמיים.
השמש הייתה אפלה בפונדק הקטן ליד ויארמיאל במשך דקה ו-39 שניות. לאחריהן, קרני החמה הפציעו מעבר לירח והרכבנו שוב את משקפי ההגנה. האנשים התפזרו בהדרגה מהמרפסת. התאורה הלילית האוטומטית כבתה. האור והחום של הקיץ הספרדי חזרו. בסופו של דבר, גם השקיעה האמיתית הגיעה. “היום עם שני הלילות”, כך כינו בטלוויזיה הספרדית את 12 באוגוסט.
ישבנו וראינו דרך המשקפיים איך השמש הופכת יותר ויותר לבננה. רחלי ווקס ובן זוגה שמואל מוניץ עם משקפי המגן
(צילום: רחלי ווקס, מכון דוידסון לחינוך מדעי)
כשישבתי שם, הבנתי שהפכתי ממישהי שמחפשת טיול מאורגן לאחת שמתכננת בעצמה מסע לצפייה בליקוי לשניים, שיש לה את כל האפליקציות, שיודעת לחזות בדיוק איפה השמש תעמוד ואיפה לא יהיו עננים ולאיזה כיוון כדאי לנסוע כדי שהליקוי יהיה ארוך יותר בשלוש שניות נוספות. מסתבר שיש שם לאנשים כאלה: "רודפי ליקויים" (Eclipse Chasers). וליום אחד בקיץ, שמחתי לרדוף.
בין יום ללילה
לאורך ההיסטוריה, ליקויי חמה היו הזדמנות לבצע ניסויים מדעיים שאי אפשר לעשות באף זמן אחר. כך, ליקוי החמה של 29 במאי 1919 סיפק הוכחה מכרעת לאמיתות תורת היחסות הכללית. אלברט איינשטיין חזה שהכבידה של השמש מעוותת את האור של כוכבים שסמוכים אליה בשמיים, ולכן גורמת להם להיראות כאילו הם נמצאים במקום מעט שונה מאשר כשאנחנו מסתכלים עליהם בשמי הלילה.
אי אפשר לבדוק זאת ביום רגיל, כיוון שאור השמש האדיר מסתיר כל אור כוכבים אחר. אבל בשיאו של אותו ליקוי חמה ב-1919, צוותו של ארתור אדינגטון (Eddington), מנהל מצפה הכוכבים של קיימברידג’, צילם את כוכבי השמיים ללא הפרעתו של אור השמש. אותו צילום, שבו הכוכבים נמצאו בדיוק איפה שאיינשטיין חזה, הפך את תורת היחסות הכללית מתאוריה שמדענים רבים פקפקו בה – לדבר הגדול הבא.
ליקוי החמה המלא בשמי ספרד
(צילום: Jaime Reina/AFP)
כאמור, גם בליקוי השנה נערכו מספר ניסויים מדעיים. בנוסף למחקרים שבחנו את העטרה של השמש, חוקרים אמריקאים הפריחו בספרד ובאיסלנד בלוני מחקר לפני, במהלך ואחרי הליקוי, כדי להבין טוב יותר את השינויים באטמוספרת כדור הארץ במהלך ליקוי חמה. כמו כן, חוקרים מספרד ומפורטוגל ניצלו את הליקוי כדי להתאמן לקראת ניסוי שמתוכנן לליקוי הגדול של השנה הבאה: שחזור של אותו ניסוי מפורסם של אדינגטון מ-1919.
בימים הבאים של הטיול שלנו, אחרי הליקוי, היה חם מאוד מאוד. טיילנו בערים שבחרנו כי היה אמור להיות בהן מזג אוויר נוח, אבל השמש חזרה ופיצתה על היעדרותה הקצרה בצלייה של הרחובות. כך או כך, באותו הערב, אחרי סיום הליקוי, נכונה לנו עוד תופעה מרשימה בשמיים. במקרה לגמרי, שיא הפרסאידים, מטר המטאורים של הקיץ, היה בלילה של יום הליקוי. כשהלילה ירד ועזבנו את הפונדק נסענו הרחק מהתאורה המלאכותית, התיישבנו על הארץ והסתכלנו על כוכבים נופלים שורפים את דרכם בשמיים. גם מטרי מטאורים הם תופעה אסטרונומית יפהפייה, עם מדע מרתק מאחוריה ופוטנציאל לחוויה של ממש. אבל זה כבר נושא לכתבה אחרת.
רחלי ווקס, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
