בתחילת פברואר, בצפון הפראי והמושלג של קולומביה הבריטית בקנדה, הוביל צלם הטבע הישראלי עטור הפרסים עמית אשל קבוצה קטנה של צלמים למסע שכולו חיפוש אחר רגעים נדירים בטבע. הקור היה חד, האוויר יבש, והשלג – עמוק ושקט, כיסה כל צליל.
תיעוד הלינקס הקנדי
(צילום: עמית אשל)
זו הייתה במה מושלמת לאחת החוויות המיוחדות ביותר שאפשר לדמיין. במהלך אחד הבקרים, מצא צוות הצלמים לראשונה את השונר הקנדי כשהוא ניזון מפגר של אייל הצפון. הסצנה הייתה עוצמתית ושקטה בו זמנית – טורף אלגנטי בלב מרחב קפוא, מתנהל בטבעיות מוחלטת מול מציאות הישרדותית. עבור הצלמים, זה היה רגע נדיר שמגלה צד פחות מתועד של השונר: לא רק צייד של טרף קטן, אלא גם אופורטוניסט שיודע לנצל הזדמנויות.
לדבריו של עמית, שזכה להכרה בינלאומית הודות לזכיותיו בתחרויות צילום טבע רבות, כולל בזו הנחשבת ליוקרתית ביותר בעולם, כבר מהרגע הראשון היה ברור שמדובר בפרט עם סיפור. "אחת מעיניו הייתה פגועה – ככל הנראה פציעה ישנה, תוצאה של מאבקי הישרדות, ציד או עימות עם טרף בטבע הקשוח שבו הוא חי", אומר אשל. "למרות זאת, הוא תפקד באופן מרשים לחלוטין. היה משהו מעורר כבוד בדרך שבה המשיך לנוע, לאכול ולהתנהל – עדות לחוסן וליכולת ההסתגלות של טורפים בטבע".
לאחר זמן מה, כשהוא שבע ונינוח יותר, התרחק השונר הקנדי מעט מהפגר והתיישב על השלג. שם, במרחק של מטרים ספורים בלבד מצוות הצלמים, התרחש אחד הרגעים יוצאי הדופן של המסע.
"הוא היה רגוע באופן מפתיע, מתבונן בנו כמעט באדישות, כאילו הפכנו לחלק מהנוף", משחזר אשל. "הגישה אליו הייתה איטית, שקולה ומכבדת. לימדתי את המשתתפים לעצור, לנשום, ולהבין את הסיטואציה לפני כל תנועה. בטבע, במיוחד עם טורף חמקמק כמו השונר, הכול תלוי באנרגיה שאתה משדר. כל צעד קדימה נבחן – לא רק על ידינו, אלא גם על ידו".
מה שהפך את המפגש לעוצמתי עוד יותר הוא ההבנה של אורח החיים שלו. השונר הקנדי הוא טורף סוליטרי, מותאם באופן מושלם לחיים בתנאי קור קיצוניים. פרוותו העבה וכפות רגליו הרחבות מאפשרות לו לנוע בקלות על שלג עמוק, בעוד שגישת הציד שלו מבוססת על שקט, הסוואה וזינוק מדויק. תזונתו נשענת בעיקר על ארנבת השלג, וקיים קשר אקולוגי הדוק בין שני המינים – מחזורי עלייה וירידה באוכלוסיותיהם משתלבים זה בזה לאורך השנים. "למרות זאת, כמו שראינו באותו בוקר, השונר יודע להיות גמיש. כאשר נקרית בדרכו הזדמנות, כמו פגר של אייל צפון, הוא ינצל אותה עד תום – דבר שמדגיש את האינטליגנציה והיכולת שלו להסתגל לתנאים משתנים".
רגע אחד שנחרט בזיכרון חברי הצוות, היה כשהם חזו בנשימותיו של השונר הופכות לאדים עדינים בשל הטמפרטורה הנמוכה, אדים שהתפזרו באיטיות במרחב. "זו הייתה סצנה שקטה, כמעט חלומית, שממחישה את העדינות והעוצמה של החיים בצפון כדור הארץ", אומר אשל. "החוויה הזו מדגישה עיקרון מרכזי שאני מאמין בו: צילום טבע אמיתי לא עוסק רק בטכניקה, אלא בקשר. בגישה נכונה, בכבוד, ובהבנה עמוקה של בעלי החיים והסביבה שלהם – אפשר להגיע לרגעים שלא ניתנים לבימוי. זה לא היה רק מפגש עם שונר, אלא גם תזכורת לסיבה שבגללה אנחנו יוצאים אל הטבע מלכתחילה".
