עיקרי הממצאים בדוח הניטור הלאומי לים התיכון לשנת 2024 מצביעים על מגמות מדאיגות: התחממות הים, עלייה במפלס, חדירת מינים פולשים לצד היעלמות מינים מקומיים, זיהום מתמשך והצטברות רחבה של פסולת פלסטיק - שנמצאה גם במערכות העיכול של צבי ים. לצד זאת, הדוח המתפרסם הבוקר (יום ד') מצביע גם על סימני התאוששות נקודתיים, בהם שיפור באיכות המים בדרום מפרץ חיפה, התאוששות של מין חילזון הצינוריר הבונה וירידה בשיעור שקיות הפלסטיק בחופים.
את תוכנית הניטור מובילים לשכת המדענית הראשית במשרד להגנת הסביבה - תפקיד שטרם אויש - ויחידת המדען הראשי, לצד מינהל אוצרות טבע במשרד האנרגיה והתשתיות והיחידה הארצית להגנת הסביבה הימית במשרד להגנת הסביבה.
אלון זס"ק, מנכ"ל המכון לחקר ימים ואגמים לישראל, אמר כי "גם בשנת 2024, תחת מגבלות משמעותיות ובהן אתגרים ביטחוניים, שיבושי ניווט GPS ומגבלות מעבדתיות, חוקרי וחוקרות המכון וצוותי הים כדי לשמור על רצף הנתונים ועל איכותם, מתוך הבנה לחשיבותו של מידע אמין לאורך זמן. ממצאי דוח 2024 מצביעים על המשך התחממות מי הים התיכון בקצב משמעותי, על עלייה מואצת במפלס הים ועל העמקת תהליכים של חדירת מינים פולשים והיעלמות מינים מקומיים - תהליכים המשנים את מבנה המערכת האקולוגית הימית באזורנו".
זס"ק הוסיף כי "הדוח מתעד גם מגמות חיוביות נקודתיות, ובהן שיפור באיכות המים בדרום מפרץ חיפה, התאוששות של מינים מהותיים לבתי הגידול החופיים וירידה בשיעור שקיות הפלסטיק בחופים, המעידות על תרומתם של צעדי מדיניות, רגולציה ואכיפה מבוססי מדע. הנתונים שמפיק המכון במסגרת תוכנית הניטור מהווים כלי מרכזי לתמיכה בקבלת החלטות ומעקב אחר יעילות קבלת ההחלטות בטווח הארוך, להערכת סיכונים סביבתיים ובריאותיים ולתכנון ארוך טווח של ניהול משאבי הים. בעידן של שינוי אקלים מואצים ולחצים אנושיים גוברים, המשך ההשקעה בניטור מדעי רציף הוא תנאי הכרחי לשמירה על חוסנה של הסביבה הימית בישראל וליכולת להתמודד עם אתגרי העתיד".
ממצאי הדוח מצביעים על כך שהטמפרטורה של שכבת המים העליונה בים התיכון עולה בקצב של 0.05 מעלות צלזיוס בשנה. מדובר במצב בעייתי, המשפיע על החי והצומח הימי המקומיים, המתקשים להתמודד עם עליית הטמפרטורה. בנוסף, נרשמה עלייה של 15 ס"מ במפלס הים מאז 1992, לצד המשך העלייה במליחות והחמצת מי הים. כל זה - כתוצאה משינוי האקלים ברמה עולמית.
מדובר בקצב עלייה ממוצע של כ-4.7 מ"מ בשנה. זהו קצב הנחשב מהיר, לעומת הקצב העולמי העומד על 3.4 מ"מ בשנה אשר פורסם על ידי ה-IPPC. עליית מפלס מי הים תשפיע על כל קו החוף של מדינת ישראל. אחת הסכנות המרכזיות בעליית מפלס הים היא סכנת ההצפות בזמן סערות.
בנוסף, נמשכת מגמת החמצת מי הים בקצב איטי. החמצה זו מתרחשת בשל עליית חלקו של הפחמן הדו חמצני באוויר, החודר למערכת הימית. ייתכן שהעליה בריכוז הפחמן הדו חמצני נובעת משחרור פחמן דו חמצני ממקור ימי בשל התחממות הים. המשמעות העיקרית של החמצת מי הים היא הפיכת הים ששימש עד כה כמבלע לפחמן דו חמצני למקור לשחרור נוסף של פחמן דו חמצני לאטמוספרה ולהגברת שינוי האקלים ועלייה בשכיחות של אירועי הקיצון.
בכל הנוגע לפסולת ימית וחופית, פסולת הפלסטיק עדיין שולטת. פלסטיק מהווה את המרכיב העיקרי בפסולת החופית, כשבחופים הדרומיים הוא מהווה כ60% ובמרכז והצפון אף עומד על כ-90%. אם כי מאז שנת 2021 ישנה מגמת ירידה באחוז שקיות הפלסטיק מכלל הפסולת בחופים, ייתכן כתוצאה מפעולות של המשרד להגנת הסביבה בשנים קודמות, כמו חוק השקיות והמס על החד פעמי, שבהמשך בוטל.
בשנת 2024 נמצאה פסולת פלסטיק במערכת העיכול של 9 מתוך 10 הצבים שנבדקו. סך פרטי הפסולת שנאספו ממערכות העיכול של הצבים עומדת על 106 פרטים, כאשר בשבעה צבים נמצאו מעל ל-10 פרטי פסולת.
ומה בדבר המגוון הביולוגי? התחממות מי הים מעודדת התבססות של מינים פולשים, שפלשו מים סוף המשנים באופן קיצוני את הרכב חברת החי והצומח בים התיכון. דוגמת האצה האדומית הרעילה הפולשת, שגדלה ללא בקרה. מינים פולשים נוספים שהתבססו ומתרבים במצע הסלעי הם דגי הזהרון Pterois miles, וקיפודי הים מזן "נזירית ארוכת הקוצים", שהיו עד לאחרונה מוכרים מחופי אילת. מינים אלה ארסיים ומהווים מטרד גם לבני האדם.
מאז שנת 2023 בולטים בהיעדרותם שני מינים מקומיים של דגים שהיו בעבר נפוצים ברשתות ספינות דיג המכמורת – מולית אדומה (שם עממי: ברבוניה אדומה) ושישן משורטט (שם עממי: מרמיר). ממצא זה מדאיג וחזר על עצמו גם בתוצאות ניטור של 2024. החשש הוא שמינים מקומיים בעלי העדפה למים ממוזגים נעלמים בשל התחממות הים.
ברכסי הכורכר ממשיכה מגמה רב שנתית של היעלמות אצות מקומיות והחלפתן על ידי אצות פולשות. האצות המקומיות יצרו בעבר "יערות" גבוהים שהיוו בית גידול לבעלי חיים קטנים. האצות הפולשות קטנות יותר ואינן מייצרות את התנאים שיצרו בעבר המקומיות, מה שמשפיע על כל המערכת.
אין הרבה סיבות להיות אופטימיים, אבל הידע מאפשר שינוי. אם רק מקבלי ההחלטות, בהם המשרד להגנת הסביבה ומשרד האנרגיה, יפעלו בזמן למעננו ולמען הדורות הבאים.
