דביבונים מצויים (Procyon lotor) התגלו כבעלי תכונות פיזיות התואמות את השלבים המוקדמים ביותר של הביות, כך עולה ממחקר שפורסם בכתב העת Frontiers in Zoology.
צוות המחקר, בהובלתה של ד"ר רפאלה לש מאוניברסיטת ארקנסו בליטל רוק, כלל ניתוח של כמעט 20 אלף תמונות של דביבונים ברחבי ארצות הברית. החוקרים מצאו כי לדביבונים החיים בערים יש חוטמים קצרים יותר מאשר לאלו באזורים כפריים. ההבדלים הללו באורך החוטם מהווים שינוי פיזי קלאסי הקשור לתסמונת הביות (Domestication Syndrome).
מדובר על קבוצה של שינויים פיזיים - כולל שינוי בצבע הפרווה, שיניים קטנות יותר, שינויים באוזניים ובזנב ושינויים בצורת הגולגולת והפנים - הנוטים להופיע ככל שבעלי חיים הופכים עדינים יותר, סובלניים ופחות תוקפניים כלפי בני אדם.
ד"ר לש רצתה לדעת האם מגורים בסביבה עירונית יעוררו תהליכי ביות אצל בעלי חיים שאינם מבויתים כיום. במילים אחרות: האם הדביבונים שחיים ביבשת אמריקה יעברו ביות רק על ידי שהייה בקרבת בני אדם? ד"ר לש מצביעה על גורם פשוט ואוניברסלי כתשובה: אשפה אנושית. "לאן שבני אדם הולכים, יש אשפה", אמרה החוקרת. "בעלי חיים אוהבים את האשפה שלנו. זהו מקור מזון קל. כל מה שהם צריכים לעשות זה לסבול את הנוכחות שלנו, לא להיות תוקפניים, ואז הם יכולים לחגוג על כל דבר שאנחנו משליכים".
צוות המחקר של ד"ר לש הורכב מ-16 סטודנטים צעירים (חמישה מהם לתארים מתקדמים ו-11 לתואר ראשון). הסטודנטים היו מעורבים בכל שלב, כולל המשימה הקפדנית של סינון כמעט 20 אלף תמונות דביבונים שמקורן בפרויקט המדע האזרחי iNaturalist.org. יחד, הצליחו ד"ר לש ועמיתיה לזהות את השינויים הפיזיולוגיים שחלו בקרב הדביבונים בסביבה העירונית.
ממצאי המחקר תומכים כאמור בתיאוריית תסמונת הביות של הרכס העצבי (Neural Crest Domestication Syndrome), אשר מנבאת סוגים אלה של שינויים אנטומיים. החוקרים הראו כי דביבונים, כמו כלבים, ניחנים בחוטמים קצרים יותר באזורים עירוניים בהשוואה לחוטמים ארוכים יותר באזורים כפריים.
4 צפייה בגלריה
השוואה בין דביבונים בסביבה הכפרית לבין דביבונים בסביבה העירונית בארצות הברית, וההשפעה שיש לכך על אורך החוטם כחלק מתהליך הביות שעברו הדביבונים באזורים העירוניים
(צילום: מתוך כתב העת Frontiers in Zoology)
כעת, יערכו החוקרים אימות של מאגר התמונות עם סריקה תלת-ממדית של אוסף האוניברסיטה, המונה כ-200 גולגולות דביבונים, חלקן משנות ה-70. יתר על כן, ירצו החוקרים לבחון השפעות גם על יונקים עירוניים אחרים, כמו ארמדילים ואופוסומים, כדי לראות האם הממצאים תקפים גם לגבי מינים אחרים.
