ניסים לוי, נשוי למירה ואב לזיו, טל ושירה וסבא טרי ליונתן, יחגוג בעוד מספר חודשים יום הולדת 60. אל תחום הצילום הגיע כמעט במקרה: בשנת 2006 רכש לאשתו מצלמה כמתנת יום הולדת, אך זמן קצר לאחר מכן אימץ אותה לעצמו ורכש ציוד מתקדם יותר.
תחילת דרכו הייתה בצילום מאקרו, אך הוא לא מצא בו אתגר אמיתי. מרגע שנגלה אליו עולם צילום הציפורים, נפתח בפניו עולם חדש ומסקרן. באותן שנים הסט הפופולרי בקרב צלמי הציפורים כלל מצלמת Nikon D300 ועדשת Nikon 300 f/4. מאחר שהטווח לא היה ארוך במיוחד, למד ניסים להתקרב אל הציפורים בעצמו.
את יסודות הצילום רכש דרך ביקורות של חברים בקהילות צילום אינטרנטיות - טרום עידן הפייסבוק - ובעיקר באתר D-spot, שנודע בביקורת הקפדנית שבו. לדבריו, מי שידע לקבל ביקורת ולהקשיב - התקדם, ומי שלא, נשאר מאחור.
ניסים זכה במקום השלישי בתחרות על שמו של עמית גפן ז"ל (חובב טבע וצפר מושבע שלקה במחלה קשה, ונפטר לאחר מאבק עיקש בשנת 2007 כשהוא בן 21 בלבד) ואף נבחר כחביב הקהל. במשך שנים המשיך לצלם בזמנו הפנוי, עד שב־2012 הרגיש מיצוי והניח את המצלמה בצד.
רק בינואר 2023, לאחר פרישה ממשטרת ישראל בתום שירות של 31 שנים, חזר אל התחביב הישן-חדש במלוא הכוח. הפעם הצטייד במצלמת Nikon Z9 ובעדשת Nikon 600 mm f/4, ויצא כמעט מדי יום לצלם – למעט סופי שבוע.
עם חזרתו לשוק העבודה בשנה האחרונה התמעטו היציאות לשטח, אך ניסים מבהיר כי הפעם לא יזנח את צילום הציפורים. החיבור לטבע, לשקט שסביבו ולרגעים הייחודיים שהוא מתעד – הפכו לחלק בלתי נפרד מחייו.
בצילומיו הוא משתמש באמצעי הסוואה שונים - מאוהל הסוואה ועד מסתור צף, שמאפשר לו להיכנס לבריכות מים ולהתקרב לעופות בצורה יוצאת דופן. כשהוא משתמש במסתור צף, ניסים מקפיד כמעט תמיד שלא לצאת לבד. "אין לדעת מה יש במים, ותמיד עדיף שיהיה עוד מישהו בסביבה", הוא מסביר.
למרות זאת, ניסים נזכר במקרה אחד יוצא דופן. בוקר אחד, התמקם כהרגלו עם המסתור הצף, עוד לפני עלות השחר, במקום מוכר שבו ביקר עשרות פעמים. כחצי שעה אחרי הזריחה הגיעה להקה של חזירי בר עם גורים. "הם לא התקרבו יותר מדי ולא קרה משהו דרמטי", משחזר לוי. "אבל מאז לא העזתי לחזור לשם לבד. לשמחתי יש לי שותף קבוע למסעות הצילום".
ישראל הקטנה מושכת אליה אינספור ציפורים, בעיקר בעונות הנדידה - ויחד איתן מגיעים גם הרבה צלמים. לפעמים, התחושה היא שהשטח נעשה "צפוף". ניסים יוצא מביתו בשעות המוקדמות מאוד, עוד לפני הזריחה, כדי להתמקם במקום המדויק. "התקווה היא שלא יפתיע אותי צלם אחר ברגע שבו הבריכה מתחילה להתמלא בעופות", אומר לוי. "בדרך כלל צלמי טבע יודעים לכבד זה את זה, אבל כשזה בכל זאת קורה – זה מתסכל מאוד. כל הציפורים בורחות מהמקום ולא חוזרות".
לדבריו, צילום הוא "ציור באור", והדבר החשוב ביותר מבחינתו הוא התאורה – לא חזקה מדי, אלא כזו שמעניקה לרגע את העומק והיופי הנכון. את הקסם האמיתי הוא מוצא ב"שעות הזהב" – כשעתיים לאחר הזריחה וכשעתיים לפני השקיעה. בשעות הללו האור רך, חם ומעניק לכל תמונה תחושה כמעט ציורית.
ניסים מדגיש שהוא מצלם רק כאשר יש "סיפור" מאחורי התמונה. לדבריו, אם אין התרחשות - הוא לא מצלם. לא מעניין אותו לצלם תמונות למגדיר. הוא מחפש תנועה והתרחשות דרמטית.
11 צפייה בגלריה
חיוויאי הנחשים תופס נחש מסוג זעמן שחור, תמונה שזכתה במקום השלישי בתחרות על שמו של עמית גפן ז"ל ואף זיכתה את ניסים לוי בפרס חביב הקהל
(צילום: ניסים לוי)
לצד האהבה הגדולה לצילום מביע לוי גם דאגה לעתיד אתרי הצפרות. "אני מקווה שנדע לשמור על הטבע שיש כאן, ושהרשויות יפעלו לשמר את המקומות שאליהם מגיעות הציפורים", אומר לוי. "לצערי, לאחרונה יותר ויותר בריכות דגים שאינן פעילות מוסבות למתקנים סולאריים. ברגע שזה קורה – העופות כבר לא מגיעים לשם, וזה עצוב מאוד".
האגודה נוסדה על מנת לקדם את צילום הטבע בישראל. בין מטרותיה: עזרה בשימור המערכת האקולוגית בישראל, חינוך להכרה ושמירה על הטבע והסביבה והעלאת המודעות לנושאים סביבתיים בקרב צלמי הטבע וכלל האוכלוסיה.
האגודה הינה ארגון ללא מטרות רווח הנוסד מטעם צלמי הטבע ולמען צלמי הטבע וככזה נועד לאפשר לצלמי הטבע בארץ ללמוד ולהתפתח בדרך של הפריה הדדית, שיתוף, למידה, מפגשים משותפים והרצאות, תוך כדי העלאת קרנו של צילום הטבע בישראל, והגברת תרומתו לחברה ולשמירת הסביבה.
