תגלית מפתיעה במדבר סהרה חושפת כי עיטים שחורים מסוגלים לטרוף פרימטים גדולים בהרבה מכפי שסברו עד כה. הממצאים עשויים לשנות את ההבנה המדעית לגבי הסכנות שניצבו בפני אבותינו הקדומים, ואף להאיר מחדש את התפתחותם של מנגנוני הגנה, תקשורת ושיתוף פעולה בין קבוצות פרימטים.
קבוצה מבודדת של פרימטים מאכלסת את רמת אֶנֶדִי (Ennedi) – אזור טרשי עשוי אבן חול בצפון-מזרח צ'אד. באזור זה, המצוי בלב מדבר סהרה ושטחו דומה לזה של שווייץ, חיים בבוני זית (Papio anubis) חיים נפרדים, הרחק ממינים אחרים של פרימטים. משקלם של בבונים אלה נע בין 18 ל-27 קילוגרמים, מה שאומר שחלקם מגיעים לממדים דומים לאלו של אבותינו הקדומים, ההומינינים.
עם זאת, מסתבר שגודלם אינו מבטיח להם הגנה מלאה מפני טורפים טבעיים - כגון עיטים שחורים (Aquila verreauxii) רעבים. התגלית, שנחשפה במחקר שפורסם בכתב העת American Journal of Biological Anthropology, משנה לגמרי את האופן שבו מדענים מבינים את יחסי הגומלין בין טורפים לנטרפים במהלך האבולוציה האנושית.
עיטים צדים פרימטים כבר מיליוני שנים. עם זאת, עד כה סברו כי המין שלנו (הומו סאפיינס) ואבותינו הקדומים הצליחו לחמוק מטורפים אלה במהלך כ-2.5 מיליון השנים האחרונות. עד כה, לא תועד מקרה מאומת שבו עוף דורס הרג פרימט שמשקלו עולה על 13 קילוגרמים. בהתאם לכך, ההנחה הייתה שמשקל גופם של פרימטים גדולים, ובהם אבות האדם, כבד מכדי שגם עיטי הענק שחיו בעבר יוכלו להרים אותם. משמע, גופנו כבד מכדי שגם עיטים גדולים – בעלי מוטת כנפיים של 180 עד 218 סנטימטרים – יוכלו להרימו.
למרות זאת, החוקרים גילו ממצאים ששופכים אור חדש ומערערים על מה שהיה ידוע עד כה. גולגולות ועצמות של בבוני זית זכרים בוגרים, שעליהן סימנים אופייניים לטריפה בידי עיטים התגלו בשטח, ונשאו נקבים וסימנים נוספים שנוצרו באמצעות הטפרים של העיטים. חשוב במיוחד לציין כי החוקרים הצליחו לחשב את משקלם של הבבונים. אחד הפרטים שנבדקו שקל יותר מ-26 קילוגרמים – משקל המצוי בהחלט בטווח המשקלים של מיני הומינינים, ובהם אבות האדם. לדוגמה, הפרט ממין אוסטרלופיתקוס אפרנסיס (Australopithecus afarensis), המוכרת בכינויה "לוסי", שקלה כ-28 קילוגרמים בעודה בחיים - באתיופיה של ימינו, לפני כ-3.2 מיליון שנים.
אבות האדם הקדומים היו חשופים למגוון טורפים, בהם חתולים גדולים (Pantherinae) ומגוון תנינים. אולם אסטרטגיות ההתגוננות של פרימטים מפני טורפים יבשתיים שונות מאוד מאלה הנדרשות להתמודדות עם טורפים המגיעים מהאוויר. כאשר עיטים תוקפים, פרימטים נוהגים להתאגד סביב הטורף, בניסיון להבריחו, כאשר הזכרים הבוגרים והגדולים הם אלה שנוטלים את ההובלה באמצעות הסתערות לעבר התוקף. על כן, ההבנה שגם אבותינו הקדומים היו עלולים להיות חשופים לתקיפות של עיטים משנה את האופן שבו אנו עשויים לחשוב על התפתחותן של התנהגויות מפתח במהלך האבולוציה – החל בתקשורת וכלה בשיתוף פעולה בתוך הקבוצה.
פרימטים בני זמננו, החיים באזורים שבהם מצויים עיטים טורפים, נוהגים לעיתים קרובות לנוע בקבוצות גדולות ומעורבות. במשך מרבית ההיסטוריה האבולוציונית שלנו, חיו אבותינו הקדומים לצד מינים אחרים של הומינינים וכן לצד פרימטים נוספים. בדרך כלל, הנטייה היא לחשוב כי מדובר בכר פורה לתחרות על משאבים, אולם ייתכן שלחיים משותפים ולשמירה על קרבה בין המינים היו גם יתרונות של שיתוף פעולה והגנה מפני טורפים.
"תחילה, הרעיון שעיטים צדים בבונים זכרים בוגרים נראה לנו כמעט בלתי סביר, עד שכבר אי אפשר היה להתעלם ממנו. הספקנות שלנו הלכה והתפוגגה בהדרגה, עד שהשתכנענו נוכח הראיות שנמצאו בשטח", אמר פרופ' נתניאל דומיני, מהמחלקה לאנתרופולוגיה בדארטמות' קולג', שנמנה עם צוות החוקרים.
אחת התצפיות המרגשות ביותר בה חזו החוקרים הייתה תגובת הבבונים כאשר זוג עיטים שחורים (Aquila verreauxii) חלפו מעליהם. "פרימטים מבחינים היטב בין עיטים המהווים איום ממשי עליהם לבין עופות דורסים אחרים שאינם מסכנים אותם. ראינו שהבבונים נותרו רגועים לחלוטין בנוכחות עופות דורסים גדולים אחרים, אך ברגע שעיטים שחורים הופיעו בשדה הראייה שלהם, הם השמיעו קריאות אזהרה ומיהרו לתפוס מחסה", אמרה פרופ' קתרין הובייטר מבית הספר לפסיכולוגיה ולמדעי המוח באוניברסיטת סנט אנדרוז, עמיתת המחקר.
"חקר הפרימטים מתמקד לעיתים קרובות באזורים שבהם קיים מגוון גדול של מיני פרימטים. אולם דווקא הפניית תשומת הלב למקום שבו מעולם לא נאספו נתונים בתחום הפרימטולוגיה התגלתה כמתגמלת במיוחד", הוסיפה ד"ר גיזלה קופ, מהמחלקה לביולוגיה באוניברסיטת קונסטנץ ומהמחלקה לאקולוגיה של חברות בעלי חיים במכון מקס פלאנק להתנהגות בעלי חיים, שגם היא נמנתה עם צוות המחקר.
הבבונים הם מהקופים הנחקרים ביותר באפריקה, אך התצפיות שנערכו ברמת אנדי ערערו לחלוטין הנחות רבות לגבי האופן שבו הם אמורים להתנהג – החל בתזונתם ועד לחיי החברה שלהם. על כן, המשך של המעקב והתצפיות עשוי לחשוף בהמשך סודות אבולוציוניים נוספים הטמונים בקרב אוכלוסייה מבודדת זו.







