ה"ולנטיין דיי" מגיע, ושוב אפשר להרגיש את האוויר מתמלא באהבה: לבבות ורודים ואדומים בכל פינה, הצעות נישואין מרגשות ובלונים - הרבה מאוד בלונים. אבל לפני שאנחנו מנפחים עוד בלון בשם הרומנטיקה, שווה לעצור ולשאול שאלה, אולי לא הכי רומנטית, אבל חשובה: ממה הבלון הזה עשוי, ומה קורה איתו אחרי שההתרגשות מתפוגגת?
מי בלון "טוב"?
סוג הבלונים הראשון והמוכר הוא בלון הלטקס (latex) - זה שנחשב לכאורה לבלון ה"טוב", שמגיע במסווה של גומי "טבעי". בלוני הלטקס אומנם מיוצרים משרף עץ הגומי, אולם כדי להפוך את השרף לבלון צבעוני, גמיש ועמיד, מוסיפים לו חומרים מייצבים, צבעים ותוספים שונים. התוצאה היא מוצר סינתטי, זהה לכל מוצר פלסטיק חד-פעמי. בלוני לטקס מתפרקים ומתפוררים באיטיות באוויר הפתוח, וכך גם בים או במים מתוקים.
מחקר שבחן את קצב ההתפרקות שלהם בקומפוסטר, גילה שהם מאבדים אחוז אחד בלבד מהמסה שלהם ב-16 השבועות הראשונים, ואחרי כן הקצב אפילו מואט. ממצא זה מחזק את מה שכולנו מנסים להדחיק: באוויר הפתוח בלונים עלולים להישאר בשלמותם חודשים ואף שנים, להשאיר לכלוך נראה לעין על עצים ועל שיחים ובשטחים הפתוחים. כשהם סוף-סוף מתפרקים בטבע (ולא במטמנה סגורה ואטומה), הם משאירים בנוסף גם זיהום סמוי מן העין בדמות חלקיקי מיקרו-פלסטיק שנכנסים לשרשרת המזון.
סוג הבלונים השני שמשמש אותנו לא מעט הוא בלוני המיילר (Mylar - או בשפה המדעית: פוליאתילן טרפתלט, PET). אלה אותם בלונים מרשימים ומבריקים, שממלאים בגז הליום ושמככבים לא מעט בפוסטים ובסטוריז. כאן כבר אין מה להתבלבל: מדובר בפלסטיק לכל דבר, שמצופה אלומיניום. הם לא מתכלים, לא נעלמים, ולא הולכים לשום מקום. הם גם לא ניתנים למחזור, אי אפשר להפריד את שכבת הפוליסאסטר ואת שכבת האלומיניום זו מזו. לפעמים הם לא מסתפקים רק בהסבת נזק אקולוגי, אלא מוסיפים גם נזק תשתיתי כשהם מסתבכים בקווי חשמל וגורמים לקצר.
לשחרר בלונים זה לא רומנטי
מה שאירוני הוא שכל תהליך הייצור הזה - חומרי הגלם, האנרגיה המושקעת בייצור ובשינוע, ניצול הקרקע חקלאית - מושקעים במוצר שאינו מזון, רהיט, בגד או מוצר חיוני, אלא כזה שזמן השימוש בו נמדד בשעות, מקסימום יום-יומיים. ואז? או שהוא מתפוצץ, או שהוא נזרק, או שהוא "בורח" לשמיים במסווה רומנטי של שחרור בלונים. בפועל, כל בלון שמשוחרר לאוויר חוזר אלינו בסופו של דבר - לא לידיים, אלא לים, לשדה, לנחל או לשמורת הטבע, ושם הרומנטיקה והשמחה מסתיימות. שאריות בלונים נראות לבעלי חיים כמו מזון, ופעמים רבות ציפורים, צבי ים ויונקים ימיים ויבשתיים בולעים אותם, נחנקים, סובלים מחסימות במערכת העיכול ולעיתים מתים.
מעבר לכל זה, יש גם נזק שקשה למדוד במספרים: הנזק הערכי. כשאנחנו משחררים בלון "בשביל הרגע", אנחנו בעצם מנרמלים את הרעיון שפסולת היא משהו שאפשר פשוט להעלים מהעין ולהעביר הלאה.
עם זאת, לא צריך לוותר על החגיגות: אפשר לחגוג בלי שחרור בלונים, לבחור קישוטים רב-פעמיים, להשתמש בפרחים מקומיים, בתאורה, בשלטים, או פשוט להשקיע במחווה אישית. הצעת נישואין יכולה לעבוד מצוין גם בלי שלושים בלונים בצורת לב. ואם כבר בוחרים בלונים – אז לשימוש מרוסן ומצומצם, ללא שחרורם לשמיים, הוא הדבר הכי חשוב. זכרו לוודא שכל הבלונים נאספים בסוף האירוע ומושלכים לפח הירוק.
אהבה אמיתית, בסופו של דבר, לא אמורה להשאיר אחריה פסולת. ואם אפשר לחגוג אותה בלי לפגוע בטבע ובמי שחיים בו, זה כנראה סימן שמצאתם את האהבה הנכונה.
ד"ר ריבה ולדמן היא מומחית לניהול פסולת, חינוך ותקשורת סביבתית.
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
