במשך 35 שנה, הזואולוגית האמריקאית ד"ר לורי מרקר אוספת ומאחסנת דגימות בבנק הזרע של הברדלס בנמיביה, בתקווה שאנשי שימור לעולם לא יצטרכו להשתמש בהן. אבל היא מודאגת שהחיה היבשתית המהירה בעולם עלולה לעמוד על סף הכחדה יום אחד ותזדקק לרבייה מלאכותית כדי להצילה.
ד"ר מרקר אומרת שבנק הזרע בקרן שימור הברדלס שהקימה במדינה שבדרום-מערב אפריקה הוא "גן חיות קפוא" שבנתה מאז 1990. בתרחיש הגרוע ביותר, הוא ישמש עבור החתולים הגדולים והמהירים, שמספרם בטבע ירד באופן מדאיג ב-50 השנים האחרונות. "לא עושים עם זה כלום אלא אם כן זה נחוץ", אמרה ד"ר מרקר, אחת המומחיות המובילות בעולם בכל הנוגע לברדלס, לסוכנות הידיעות AP. "אנחנו אף פעם לא רוצים להגיע לנקודה הזאת".
פחות מ-7,000 פרטים נותרו בטבע, מספר דומה לזה של קרנף צר-שפה (קרנף שחור) הנמצא בסכנת הכחדה חמורה. ישנן רק כ-33 אוכלוסיות ברדלס, עיקרן באפריקה, כאשר רוב האוכלוסיות הללו מונה פחות מ-100 פרטים.
כמו מינים רבים כל כך, גם הברדלסים שיכולים לרוץ במהירות של 112 קילומטרים לשעה נמצאים בסכנה מאובדן בתי גידול, חפיפת שטחי מחייה עם בני האדם וסחר בלתי חוקי. אוכלוסיותיהם המצטמקות והמבודדות גורמות לכך שמאגר הגנים שלהם מצטמצם גם כאשר אוכלוסיות קטנות מתרבות ביניהן באופן רציף, עם השלכות על שיעורי הרבייה שלהם.
5 צפייה בגלריה
ברדלס משוטט במדבר קלהארי, שמשתרע על מרבית שטחי בוטסואנה, חלקים מנמיביה ודרום אפריקה
(צילום: Nataliya Derkach/Shutterstock)
ברחבי העולם, מספר הברדלסים בטבע ירד ב-80% במחצית המאה האחרונה והם נדחקו אל מחוץ ל-90% מתחום תפוצתם ההיסטורי. יש חוקרים המאמינים כי ברדלסים כבר ניצלו בקושי מהכחדה בסוף עידן הקרח האחרון לפני כ-12 אלף שנים, מה שצמצם את מאגר הגנים שלהם.
ד"ר מרקר אמרה כי היעדר הגיוון הגנטי, יחד עם העובדה שלברדלסים יש 70-80% זרע לא תקין, פירושו שהם עלולים להזדקק לעזרה בעתיד. מכאן נבע הרעיון להקים את בנק הזרע הייחודי, אם כי זו לא הפעם הראשונה שבה נוקטים בצעד זה כדי להציל חיות בר. אנשי שימור פיתחו זאת עבור מינים אחרים, כולל פילים, קרנפים, אנטילופות, חתולים גדולים אחרים ובעלי כנף. "הערך של מחקר רבייה בבעלי חיים ניכר במאבק הנואש להצלת הקרנף רחב-השפה הצפוני מהכחדה", אמרה ד"ר מרקר. "המין הזה הוכרז כנכחד באופן תפקודי ללא סיכוי להתרבות באופן טבעי. התקווה היחידה טמונה ברבייה מלאכותית באמצעות זרע של קרנפים ממין זה, שנאסף והוקפא לפני שנים".
עד כה, המאמצים עלו בתוהו, חרף מאמצים להשתיל זרע של קרנף רחב-שפה צפוני בפונדקאיות ממין קרנף רחב-שפה דרומי. עם זאת, צוותי השימור לא אמרו נואש והתחייבו להמשיך ולנסות להציל את הקרנפים כנגד כל הסיכויים. מאמצים אחרים סביב רבייה מלאכותית נחלו הצלחה, כולל פרויקט שגידל חמוסים שחורי-רגל באמצעות רבייה מלאכותית לאחר שאוכלוסייתם בטבע צומצמה רק לוויומינג שבארצות הברית.
5 צפייה בגלריה
סודאן, זכר הקרנף רחב-השפה הצפוני האחרון, שהורדם ב-2018 בקניה עקב מצבו הבריאותי הקשה והפך לסמל למאמצי השימור והכחדת מינים
(צילום: AP)
ד"ר מרקר לא רודפת אחרי ברדלסים כדי לאסוף את הזרע שלהם, אלא לוקחת דגימות באופן אופורטוניסטי. בנמיביה, ברדלסים מאוימים בעיקר מצד חקלאים הרואים בהם איום על בעלי החיים שלהם, כך שהיא ועמיתיה הגיעו למוקדים שבהם ברדלסים נפצעו או נלכדו וכך אספו דגימות (במקביל להענקת טיפול ושחרור הברדלסים). "ניתן לקחת דגימות זרע גם מברדלס מת", הסבירה ד"ר מרקר. "כל ברדלס הוא למעשה תערובת ייחודית של מספר קטן מאוד של גנים, כך שננסה לעשות את המירב".
הדגימות במאגר שנבנה עם השנים הוא מכ-400 ברדלסים, והמספרים הולכים וגדלים. הדגימות מאוחסנות בטמפרטורות נמוכות במיוחד בחנקן נוזלי במעבדת קרן שימור הברדלסים. מחקרה של ד"ר מרקר אינו כרוך בהזרעה מלאכותית, שכן גידול חיות בר בשבי אינו מותר בנמיביה.
מקור הגיבוי הראשון להצלת הברדלסים מהכחדה יהיה בכ-1,800 ברדלסים מגני חיות וסביבות שבי אחרות. אבל לדבריה של ד"ר מרקר, העובדה שברדלסים לא מתרבים היטב בשבי עשויה להפוך את בנק הזרע, כמו במקרה של הקרנף רחב-השפה הצפוני, למוצא האחרון. "בלעדיו, לא יהיה לנו הרבה סיכוי", סיכמה ד"ר מרקר.
