באמצעות נתוני לוויין ברזולוציה גבוהה, מדידות עובי הקרח ופיזיקה של זרימת הקרח, מופה הנוף הסלעי התת-קרחוני הנסתר של אנטארקטיקה - אחד מהאזורים הכי פחות ממופים בכדור הארץ - בפירוט חסר תקדים. החוקרים שביצעו את המיפוי, חשפו מבנים גאולוגיים שלא נראו קודם לכן, המעצבים את יריעת הקרח של היבשת החמישית בגודלה מלמטה, המשתרעת על פני יותר מ-14 מיליון קמ"ר.
מתחת ליריעת הקרח העצומה של אנטארקטיקה שוכן נוף מורכב של הרים, עמקים, מישורים, אגנים ואגמים. אם עד כה הנופים התת-קרחוניים של אנטארקטיקה נותרו מסתוריים למדי, בעיקר בשל סקרים קרקעיים ואוויריים מוגבלים בשל תנאי הסביבה, הגיעה הסקירה החדשה וחשפה כאמור ממצאים שטרם נראו (בעומק של בין 2 ל-30 קילומטרים מתחת לפני השטח.
בין היתר, התגלו ערוצי נהרות המשתרעים על פני מאות קילומטרים, שיכולים להיות עקבות של הנוף שקדם ליריעת הקרח הנרחבת. המפה חשפה גם מעברים חדים בין שטחי הרמה לשפלה, דבר המצביע על גבולות טקטוניים – האזורים שבהם שני לוחות טקטוניים נפגשים.
באזור אחר, שבו סקרים אוויריים ניבאו בעבר נוף עתיק של נהרות אשר כוסה בקרח, זוהו עמקים במיפוי החדש. כמו כן, התגלו 71,977 גבעות (בגובה של לפחות 50 מטרים) ברחבי אנטארקטיקה, יותר מפי שניים ממספר הגבעות שמופו בעבר. ממצא מרכזי נוסף היה שחלק מהאזורים דומים לנופים אלפיניים, עם פסגות משוננות (בשונה מפסגות חלקות המוצגות במפות ישנות יותר).
6 צפייה בגלריה
ההבדלים בין המיפוי החדש (משמאל) למיפוי שקדם לו, עם מאפיינים טופוגרפיים שלא היו ידועים קודם לכן מתחת לאנטארקטיקה
(איור: Helen Ockenden)
6 צפייה בגלריה
המיפוי החדש של הנוף התת-קרחוני באנטארקטיקה, עם השוואה לנופים דומים באזורים אחרים בעולם
(איור: Robert Bingham, University of Edinburgh/Handout/Reuters)
כ-90% ממסת הקרח בכדור הארץ מצויה באנטארקטיקה, כמו גם כ-70% ממי הקרח המתוקים של כדור הארץ. על כן, הממצאים שנחשפו במחקר שפורסם בכתב העת Science, לא רק משפרים מודלים קיימים על יריעות הקרח, אלא גם עשויים להנחות סקרים גאופיזיים עתידיים ולהפחית את אי הוודאות בתחזיות של אובדן קרח ועליית מפלס הים כתוצאה מהתחממות כדור הארץ.
יריעת הקרח באנטארקטיקה התגבשה וצברה את מסתה לפני עשרות מיליוני שנים. המיפוי החדש שהושג מהווה צעד משמעותי נוסף בחשיפת המבנים העתיקים של היבשת, מהימים שבהם הנוף היה חשוף יותר. המאמצים לשיפור המיפוי יימשכו כל העת, אך התגליות האחרונות עשויות כאמור להיות לעזר רב בעיצוב מדיניות הקשורה לאקלים.
