מאז ומתמיד היה ברור למדריכת הצלילה נועה לביא (25) מאילת שאת מרכז חייה היא רוצה להעביר בתוך המים ולא על היבשה. החלום הפך למציאות ובשלוש השנים האחרונות היא עובדת כמדריכת צלילה, כשאת האחרונה שבהן היא מבלה באילת, שאותה היא מכנה "עיר השמש הנצחית". במים נוצרו לא מעט מפגשים מרתקים עם עולם החי, שאותם תיעדה לביא במצלמתה: מהתמנון ש"ליטף" את ידה ועד שינויי הצורה המרהיבים של דג הקיסר ההדור.
"מאז שאני זוכרת את עצמי, הים הוא הבית שלי. החיבור שלי אליו התחיל כבר בילדות המוקדמת – תמיד הייתי חייבת להיות קרובה למים, ובכל חופשה משפחתית באילת הייתי מבקשת דבר אחד: לעשות צלילת היכרות בריף הדולפינים", אומרת לביא.
המפגש של נועה לביא עם תמנון עינוני באילת. "הלב שלי החסיר פעימה"
(צילום: נועה לביא)
מכל המפגשים במים, ארבעה זכורים לה במיוחד. הראשון שבהם כלל אינטראקציה קסומה עם תמנון עינוני (Octopus cyanea). מדובר באחד היצורים התבוניים ביותר בים: יש לו שלושה לבבות ותשעה מוחות – מוח מרכזי בראש ומוח עצמאי בכל אחת משמונה הזרועות שלו, שמסוגלות להרגיש, לחשוב ולראות כישות עצמאית לחלוטין.
לביא מספרת כי מכל המפגשים הרבים עם תמנונים, במפגש הספציפי הזה נוצר חיבור אחר. "בהתחלה הכול נראה רגיל, עד שהוא התחיל לשחות ישירות לעברי. שחיתי לאחור כדי לא לחסום לו את נתיב התנועה, אבל ככל שנסוגתי הבנתי שהוא פשוט רוצה להתקרב אליי", היא משחזרת. "עצרתי ונתתי לטבע לעשות את שלו. ואז זה קרה: הוא שלח אליי זרוע סקרנית, ואז עוד אחת ועוד אחת. הרגשתי את כפתורי ההצמדה שלו נדבקים לי ליד, ממש יונקים אותה בעדינות. הלב שלי החסיר פעימה, ניסיתי רק להיות נוכחת ברגע ולהודות על החיבור הזה. תמנונים חשים את העולם דרך הזרועות שלהם, כך שברגע הזה, הוא ממש למד להכיר אותי. לאחר מספר רגעים הוא התנתק, ושחה לדרכו לשלום. ככה נראה מפגש מכבד בין אדם ליצור ימי – קשר וחיבור אמיתי שנוצר לא ברדיפה ולא בכפייה של המגע איתו".
"מפגש מכבד בין אדם ליצור ימי". לביא לצד התמנון העינוני באילת
(צילום: נועה לביא)
המפגש בין נועה לביא לתמנון העינוני באילת
(צילום: נועה לביא)
באפריל האחרון, אילת הפכה לחודש אחד למלדיביים. יותר מ-10 פרטים של מנטות ענק (Mobula birostris) הגיעו למפרץ הקטנטן בארצנו. לביא השכימה בכל בוקר ויצאה אל הים בחיפוש אחר ענקית הים העדינה הזו, עד שיום אחד זה קרה. למרות מוטת כנפיים שיכולה להגיע למספר מטרים, אין למנטות הענק עוקץ ארסי או שיניים והן ניזונות מפלנקטון בלבד.
"צללתי בעבר עשרות פעמים עם מנטות במלדיביים, אבל שום דבר לא משתווה לתחושה של מפגש כזה פה בבית, באילת", אומרת לביא. "ההזדמנות להיות קרוב כל כך לפלא טבע שכזה גורמת לך להרגיש תחושת חיוּת שאי-אפשר להסביר אותה במילים. אין קרוב יותר לטבע מזה. אין תחושת חיבור עמוקה יותר לים מהרגעים האלה – עין מול עין, מול יצור כל כך עצום ובו-זמנית כל כך, כל כך עדין, שמשייט לידך ברוגע ובאיטיות".
המפגש בין נועה לביא למנטה באילת
(צילום: נועה לביא)
הקשר למנטה מחזיר את נועה לקורס הרשמי הראשון שלה, במועדון "מנטה" במהלך שירותה הצבאי, מועדון שהפך עבורה לבית שני במהלך השנה האחרונה. "את המסע הרציני שלי בעולם הצלילה עשיתי בגיל 22. טסתי למזרח הרחוק, והתוכנית המקורית הייתה להישאר שם חודש אחד בלבד בשביל קורס Divemaster (המקנה את ההסמכה המקצועית הראשונה בעולם הצלילה), אבל תוכניות לחוד ומציאות לחוד", לדבריה. "החודש הזה הפך למסע של שנתיים מעבר לים – הספקתי להדריך צלילה בחלק מהיעדים הנחשקים ביותר בעולם: המלדיביים, הונדורס, פנמה ואיי גלאפגוס. בשנה האחרונה חזרתי לאילת, שבה אני מעבירה צלילות מודרכות וקורסי הסמכה בכל הרמות. לצד עולם צלילת המכלים, אני אוהבת מאוד צלילות חופשיות, ובשני העולמות השונים האלה אני מוצאת קסם מסוג אחר לגמרי".
הכלבלבים של האוקיינוס השקט
לאיי גלאפגוס באקוודור, שנחשבים ל"מכה" של הצוללים בעולם, הגיעה לביא במסגרת התנדבות במועדון צלילה מקומי. אחת החוויות העוצמתיות שם היא המפגש עם אריות הים. מדובר בבעלי חיים סקרנים וחברותיים בצורה בלתי רגילה, שמתנהגים מתחת למים כמו גורי כלבים. "הם שוחים במהירות שיא, עושים סלטות באוויר ובמים, ומביטים בך ישירות לתוך המסכה כאילו הם מנסים להבין מי היצור המוזר הזה. האינטראקציה איתם היא שילוב מדהים של טבע פראי עם שמחה ומשחקיות טהורה", אומרת לביא.
המפגש בין נועה לביא לאריות הים בגלאפגוס
(צילום: נועה לביא)
נועה לביא עם דיונון בפנמה
(צילום: נועה לביא)
נועה לביא לבושה בחליפת צלילה בילדותה
(צילום: נועה לביא)
לצד שלל החוויות שעיקרם המפגש עצמו, התמזל מזלה לתעד גם תופעות מדהימות שרק מעטים מחוץ לעולם הצלילה מכירים אותן. השינוי הדרסטי שעובר דג "קיסר הדוּר" (Pomacanthus imperator) מצעירותו לבגרותו היה אחד מהתופעות האלה. "כשהוא צעיר, צבעו הוא שילוב של כחול כהה עם מעגלים קונצנטריים בצבעי לבן ותכלת", מסבירה לביא. "כשהוא מתבגר, הדג משנה לחלוטין את עיצובו והופך לדג מפואר עם פסים אופקיים בצבעי צהוב וכחול, ומסכה כהה על העיניים. השינוי הזה הוא דוגמה מופלאה כמה הטבע שלנו גאוני: הדגים הבוגרים הם טריטוריאליים מאוד, וכשהצעיר נראה שונה לחלוטין, הם לא תופסים אותו כמתחרה ומאפשרים לו לגדול בשטחם בבטחה".
לצערה, כמי שנמצאת במים כמעט מדי יום, היא עדה לא רק ליופי אלא גם לכאב של הים. הנושא הסביבתי נמצא בנפשה. לדבריה, אנשים לא תמיד מבינים שמה שנזרק בחוף או מושלך מסירה עלול להפוך לגזר דין מוות במעמקים. אחת הבעיות הגדולות ביותר היא הפלסטיק.
השינוי הדרסטי שעובר דג קיסר הדור
(צילום: נועה לביא)
תיעוד של פסולת ימית בישראל
(צילום: נועה לביא)
"בתוך המים, שקית פלסטיק שקופה נראית בדיוק כמו מדוזה – המזון המועדף על צבי הים. כשהצבים, או כל בעל חיים אחר, בולעים את השקיות האלו, הן חוסמות את מערכת העיכול שלהם וגורמות להם למות ברעב ובייסורים קשים. מעבר לזה, פסולת שנשכבת על אלמוגים חונקת אותם, מונעת מהם אור שמש ומובילה להלבנה ולמוות של שוניות שלמות שלוקח להן מאות שנים לצמוח", מסבירה לביא. "האלמוגים הללו הם התשתית של המערכת האקולוגית כולה. למרות שהשוניות תופסות פחות מאחוז אחד מקרקעית הים, הן בית גידול ומקור חיים ליותר מ-25% מבעלי החיים הימיים בעולם, ומייצרות אחוז ניכר מהחמצן של כדור הארץ. אם לא נתעורר ונשמור על הסביבה הימית, הדורות הבאים יראו את בעלי החיים המופלאים האלה רק בסרטים ובמוזיאונים. הים הוא הריאה הירוקה (והכחולה) של כדור הארץ, והחובה להגן עליו היא של כולנו".
מבחינתה, הצלילה היא הרבה יותר ממקצוע. היא מעידה שהים הוא הפסיכולוג הכי טוב, שכן הוא מעניק לה שלווה, מרפא אותה ומאפשר לה להיות נאמנה לעצמה. "הים שומר עליי סקרנית, גורם לי לרצות לחקור בלי סוף את הטבע המדהים שיש לעולם להציע, ובעיקר מרגש אותי בכל מפגש מחדש", היא מסכמת. "התשוקה הזו זורמת לי בדם. היכולת להעביר לאנשים אחרים את השקט והיופי של העולם התת-ימי, לחבר אותם לטבע ולחנך אותם לכבוד ולמודעות כלפי בעלי החיים היא כמו הגשמת חלום בכל יום מחדש".
