פירמידת הפסולת, שמדרגת את השיטות השונות לטיפול בפסולת לפי סדר העדיפות הסביבתי, הכלכלי והחברתי, כוללת חמישה מסלולים בסדר עדיפות יורד: הפחתה במקור, שימוש חוזר, מיחזור, השבה והטמנה.
הפחתה במקור (Reduce), כלומר ייצור מופחת של מוצרים או שימוש מופחת במשאבי חומר בתהליך הייצור, היא השיטה הזולה, הפשוטה, היעילה והידידותית ביותר לסביבה לניהול הפסולת. אולם הפחתת הייצור עומדת בניגוד לתרבות הצריכה הבזבזנית של החברה המודרנית ונתפשת לא פעם כתהליך שמנוגד לצמיחה הכלכלית, ולכן היישום שלה מחייב שינוי עמוק, הן בקרב היצרנים והן בקרב הצרכנים.
שימוש חוזר (Reuse), כלומר שימוש במוצר שוב לאותה מטרה לשמה ייוצר או למטרה דומה, מבלי לשנות אותו באופן מהותי, למשל מילוי בקבוק פלסטיק בנוזל מחדש, הוא פתרון נוסף שעיקרו להפחית ייצור של מוצרים חדשים.
הפתרון השלישי הוא מיחזור (Recycle), שהוא פתרון קצה לפסולת לאחר שכבר נוצרה, שבו פסולת ממוצר אחד הופכת לחומר גלם למוצר אחר, לאחר עיבוד מתאים, למשל ייצור פליז מבקבוקי פלסטיק. אמנם מיחזור הפך לטרנד עולמי והוא מאפשר לחסוך במשאבים, אבל חשוב לזכור שהתהליך עצמו כרוך בצריכה של משאבי חומר ואנרגיה ובפליטה של מזהמים רבים, כמו גם לאפקט של צריכה מוגברת של מוצרים שניתן למחזר (אפקט הריבאונד).
טיפול קצה נוסף הוא השבה (Recovery), שמחזירה את המרכיבים של החומר והאנרגיה לסביבה, למשל פירוק של פסולת אורגנית לביו-גז ו/או דשן או שרפה של פסולת לייצור חשמל. והפתרון הנחות ביותר הוא הטמנה (Landfill), שכרוכה בשימוש בשטחים גדולים, ויש לה פוטנציאל לזיהום אוויר, קרקע ומקורות מים. הטמנה גם מבזבזת את מרבית המשאבים שהוטמעו במוצר.
בשנים האחרונות נוסף לפירמידת הפסולת נדבך חדש, בין שימוש חוזר למיחזור, המכונה "מיחדוש" (Upcycling), שהוא הלחם בסיסים של מיחזור וחידוש. מיחודש הוא תהליך שבו עושים שימוש חוזר במוצר תוך כדי השבחה והגדלת הערך שלו וללא הרס של המוצר כמו במיחזור. לדוגמה, הפיכת כפות מתכת ישנות למתלים או ידיות או בניית שולחן ממראה.
אבל מיחדוש הוא לא רק שיטה מעגלית לניהול פסולת או גישת עיצוב אלא תפיסה חדשה. הוא מבוסס על קשר הדדי בין ישן לחדש, ואף מטשטש את ההבחנה ביניהם כקטגוריות נפרדות. הוא משלב בין עבר, הווה ועתיד, ומעל לכל הוא משלב יצירתיות וחשיבה מקיימת ליצרנים המחדשים וללקוחות המתחדשים.
מגמת המיחדוש זוכה בשנים האחרונות לתשומת לב מחודשת בקרב קהלים שונים, וערים שונות ברחבי העולם תומכות ביוזמות מיחדוש באמצעות הקמת בתי־מלאכה לתיקון עצמי ומרחבי יצירה. אך השאלה המרכזית היא כיצד אפשר להרחיב את הפרקטיקה כדי להשפיע יותר על החברה והסביבה. אחת הדרכים לעשות כן היא לעבור משלב של יצירה מקומית וחד־פעמית למערך רווחי שמייצר ערך עקבי וניתן להרחבה, למשל באמצעות שיתופי פעולה עם מפעלים וחנויות לקבלת פסולת איכותית, מיתוג ירוק של השותפויות ושילוב של תעסוקה לאוכלוסיות מוחלשות או בסיכון.
תחום המיחדוש תופס יותר ויותר תאוצה ברחבי העולם, ואף שאצלנו הוא עדיין בחיתוליו, גם כאן יש כמה יוזמות בשטח. אחת היוזמות המקיפות, החדשניות והמוצלחות בתחום היא היוזמה של Just a Second. המודלים שיצרו היזמיות ד"ר יעל שטימברג ואסתי אחימאיר בשילוב עם חברות גדולות, כגון חברות בנייה שעוסקות בפינוי בינוי או קניונים, מבוסס על פירוק סלקטיבי של חנויות שמתחדשות או מתחלפות או של בתים שהתפנו בפרויקטים של התחדשות עירונית.
עדי וולפסוןצילום: דודו גרינשפןמדובר על איסוף של פריטים איכותיים, שניתן לשדרג אותם למוצרים ממוחדשים רגע לפני שהם מושלכים לפח. הפרטים מועברים לסטודיו שבו אוכלוסיות רבות ומגוונות, מצעירים בשנת שירות או במכינות ועד למילואימניקים הסובלים מפוסט טראומה, עובדות או מתנדבות בליווי מקצועי להפוך את הפסולת למשאב. המוצרים הממוחדשים נמכרים בגלריה הסמוכה, וחלק מההכנסות ממכירת המוצרים נתרמות לסיוע נפשי ללוקחים חלק בכוחות הביטחון. מדובר במודל מקיים, המשלב תועלות חברתיות, סביבתיות וכלכליות, שניתן להמשיך ולהפעיל אותו לאורך זמן ואף לשכפל אותו למקומות נוספים.
אמנם אנחנו נמצאים רק בתחילת הדרך בהטמעה של מודל המיחדוש בישראל, אבל הפוטנציאל של התחום, כדרך יצירתית, סביבתית וחסכונית לחשוב מחדש על צריכה וחיים יומיומיים, גדול ומגוון. ככל שהמודעות לנושא תגדל, יוזמות פרטיות לצד יוזמות של חברות במשק ושל הרשויות ילכו ויתרבו, ונוכל לטפס במעלה פירמידת הפסולת ולשלב אותן בדרך הארוכה שעומדת בפנינו לעבור ממודל של כלכלה קווית למודל של כלכלה מעגלית.
פרופ' עדי וולפסון הוא ראש המסלול לתואר שני בהנדסה ירוקה במכללה האקדמית להנדסה ע"ש סמי שמעון ומחבר הספרים "המשבר הגדול – עידן האדם: בין מבט מקרוסקופי למבט מיקרוסקופי" ו"צריך לקיים – אדם, חברה וסביבה: לקחי העבר ואחריות לעתיד" (פרדס, 2016).
