טיל נ"ט משוגר לעבר טנק. מרגע השיגור מתחיל מרוץ של שניות בודדות: לזהות את האיום, להבין לאן הוא מתקדם, להחליט אם הוא עומד לפגוע - ואם כן, לעצור אותו בדרך. על חלון הזמן הקצר הזה בדיוק נבנתה "מעיל רוח", מערכת ההגנה האקטיבית שפיתחה רפאל. בשדה קרב שבו לעיתים יש שניות בלבד בין שיגור לפגיעה, היכולת לראות את האיום ולנטרל אותו עוד באוויר משנה את כללי המשחק.
רפאל מערכת מעיל רוח
(צילום: ירון שרון)
המרוץ להגנה מלווה את עולם הטנקים כבר עשרות שנים. ככל שהשריון נעשה חזק ומתוחכם יותר, כך השתכללו גם הטילים שנועדו לחדור אותו. אפשר כמובן להוסיף עוד מיגון, אבל לשריון יש מחיר: הוא מוסיף משקל לכלי שגם כך שוקל עשרות טונות, ומגיע בשלב מסוים לגבולות פיזיים ומבצעיים. ברפאל החלו לעסוק כבר בשנות ה-80 בשאלה אם אפשר לשנות את המשוואה הזאת ולהעניק לטנק הגנה מסוג אחר - כזו שלא רק סופגת את הפגיעה, אלא פועלת נגדה. בעקבות לקחי מלחמת לבנון השנייה התקבלה ב-2007 החלטה לפתח ולשלב מערכת הגנה אקטיבית בטנקי מרכבה סימן 4 של צה"ל.
כדי לעשות זאת, מעיל רוח צריכה לבצע בתוך שניות שרשרת שלמה של פעולות. מכ"מים המותקנים על הכלי סורקים את המרחב סביבו ומחפשים איומים כמו טילים ורקטות נגד טנקים. כאשר אחד מהם מזוהה, המערכת עוקבת אחריו, מחשבת את מסלולו ומעריכה אם הוא אכן עומד לפגוע.
זו נקודה קריטית: המערכת אינה מנסה ליירט כל מה שנורה בסביבת הטנק, אלא מפעילה את אמצעי הנגד רק כאשר החישוב קובע שנשקפת סכנה ממשית. אם כך קורה, היא משגרת אמצעי שמנטרל את האיום לפני שהוא מגיע לשריון. במקביל, המערכת יכולה לזהות את כיוון הירי ולהעביר את המידע לצוות, כך שהטנק לא רק מתגונן אלא גם מקבל תמונת מצב שמסייעת לו להבין מאיפה הגיע האיום. במילים אחרות, הוא מקבל לא רק שכבת מיגון נוספת, אלא מערכת שיודעת לראות, להעריך ולקבל החלטה בזמן אמת.
ב-2009 הוכרזה מעיל רוח כמבצעית בצה"ל, ושנתיים לאחר מכן הגיע המבחן החשוב באמת. ב-1 במרץ 2011 נורה טיל נ"ט לעבר טנק מרכבה בגבול רצועת עזה, והמערכת יירטה אותו לפני שפגע בכלי - היירוט המבצעי הראשון שלה. בהמשך הופעלה מעיל רוח גם במהלך מבצע "צוק איתן", וב-2014 זכה צוות הפיתוח של רפאל בפרס ביטחון ישראל. מאז המשיכה המערכת לצבור ניסיון מבצעי לצד אלפי ניסויים, והפכה מחידוש שנדרש להוכיח את עצמו בשדה הקרב למרכיב קבוע בהגנתם של כלי שריון ישראליים.
החותמת הבינלאומית הגיעה ב-2018, כשצבא ארצות הברית בחר במעיל רוח עבור טנקי ה-Abrams שלו. מאז הרחיבה המערכת את דריסת הרגל שלה גם באירופה: גרמניה שילבה אותה בטנקי Leopard 2. ב-2025 חתמה רפאל גם על הסכם עם Hyundai Rotem לשיתוף פעולה בשילוב המערכת בטנק K2 ובגרסת K2PL המיועדת לפולין. הטכנולוגיה כבר הותאמה לשורה ארוכה של פלטפורמות משוריינות. כך, פתרון שנולד מתוך צורך מבצעי ישראלי הפך בתוך שנים לאחת ממערכות ההגנה האקטיבית הבולטות בעולם - ולדוגמה לאופן שבו טכנולוגיה מקומית יכולה לשנות תפיסה שלמה בתחום ההגנה האקטיבית.
מערכת מעיל רוח על טנק אברמס אמריקני
המשמעות של מעיל רוח גדולה יותר מעוד מערכת שמותקנת על טנק. ככל ששדה הקרב הופך לרווי יותר ברחפנים, חיישנים, טילים מדויקים ואמצעי נ"ט מתקדמים, גם ההגנה על כלי רכב משוריינים משתנה. במקום להסתמך רק על שכבות של פלדה וחומרים מרוכבים, ההגנה הופכת לשילוב של שריון, מכ"ם, תוכנה וחישוב שמתרחש בשברירי שנייה. מעיל רוח של רפאל אינה הופכת טנק לבלתי פגיע, וגם השריון הכבד לא עומד להיעלם. היא שינתה את המשוואה בדרך אחרת: ההגנה של הטנק כבר אינה חייבת רק לעמוד בפגיעה - היא יכולה לנסות למנוע אותה. יותר מארבעה עשורים אחרי שהרעיון החל להתגבש ברפאל, המרוץ בין הטיל לשריון עדיין נמשך. אלא שהיום, השריון כבר לא מחכה לפגיעה.
פורסם לראשונה: 10:08, 10.09.26
