מין נכחד ובלתי מוכר של קרוב משפחה קדום של היאקים המודרניים התגלה בזכות ניתוח גנטי שהופק משברי עצמות זעירים. החוקרים הצליחו להרכיב 20 גנומים עתיקים, שחושפים את קיומה של שושלת נפרדת שחיה במשך כ-200 אלף שנים בדרום סיביר ובאזור הרי אלטאי-סייאן (Altai-Sayan) – עד שנעלמה מהעולם.
"זהו גילוי יוצא דופן של מין גדול שנכחד, שהתאפשר בזכות עצמות קטנות שלא ניתן היה לזהותן על פי המאפיינים החיצוניים שלהן", אמר פרופ' לאב דאלן, אחד ממייסדי ומראשי המחקר של המרכז לפלאוגנטיקה בסטוקהולם – שיתוף פעולה בין אוניברסיטת סטוקהולם לבין המוזיאון השבדי להיסטוריה של הטבע.
הגילוי התאפשר בזכות שרידים שנמצאו במערת דניסובה ובאתרים נוספים בדרום סיביר. החוקרים מהמרכז לפלאוגנטיקה בסטוקהולם, מאוניברסיטת קליפורניה בסנטה קרוז ומאוניברסיטת וינה, ערכו השוואה בין הגנומים שהצליחו לרצף לבין גנומים של מיני בקר אחרים – בדיקה שהראתה כי המאובנים שייכים למין שלא היה מוכר עד כה. החוקרים מעריכים כי השושלת שלו החלה להיפרד מזו של היאקים המודרניים לפני כ-400 אלף שנים, וכי ההפרדה בין שתי השושלות הושלמה לפני כ-250 אלף שנים. "השוואה מועילה למועד שבו נוצרה השושלת הזו היא ההיפרדות האבולוציונית בין דובים חומים לדובי קוטב, שגם היא הוערכה בכ-400 אלף שנים", אמר אלכסנדר ז'ילארדה, דוקטורנט במרכז לפלאוגנטיקה. "תקופה זו חופפת לתקופה חמה במיוחד מבחינה אקלימית, וייתכן שההתחממות הובילה לבידוד של אוכלוסיות ולבסוף להיווצרות מין חדש".
מחקר קודם, שהתבסס על כמויות זעירות של דנ"א, כבר העלה את האפשרות שחלק משברי העצמות שנמצאו במערת דניסובה ובסביבתה שייכים למשהו יוצא דופן. לגילוי החדש יש גם הקבלה מעניינת באזור שבו התגלה. "הממצאים הללו מזכירים את גילוי הדניסובים – קבוצה של בני אדם קדומים – באמצעות מאובן יחיד בשנת 2010, ומדגישים את אזור אלטאי כנקודה חמה אפשרית של מגוון ביולוגי וכמפלט למינים בעידני הקרח השונים", הסביר פרופ' דאלן.
עדר של יאקים בנפאל
(צילום: My Good Images/Shutterstock)
אלכסנדר ז'ילארדה, דוקטורנט במרכז לפלאוגנטיקה, בזמן ניתוח הדגימות שהתגלו בדרום סיביר
(צילום: Dr. Pooja Swali)
עם זאת, בניגוד להכלאות שנצפו בין קבוצות שונות של בני אדם קדומים, החוקרים מצאו עדויות זניחות בלבד להתרבות בין המין החדש לבין מיני בקר אחרים שחיו באזור, ובהם ביזון הערבות (Bison priscus) ושור הבר (Bos primigenius), הידוע גם בשם אורוקס – האב הקדמון הפראי והנכחד של בקר הבית (Bos taurus).
שיחזור של ביזון הערבות
(צילום: Jana Kollarova/Shutterstock)
שור הבר
(איור: Nicolas Primola/Shutterstock)
הממצאים מצביעים גם על החלפה של אוכלוסייה בתקופת הבין-קרחונית האחרונה, שהייתה חמה יחסית, ובמקביל על ירידה במגוון הגנטי. "ייתכן שהדבר משקף את ההשלכות הגנטיות של התחממות האקלים שהתרחשה לפני כ-120 אלף שנים על מין שהסתגל לתנאי קור", אמר ד"ר יונאס אופנהיימר, מהמרכז לפלאוגנטיקה. "פרק הזמן הארוך שמכסה מאגר הנתונים שלנו הוא דבר נדיר מאוד במחקרי דנ"א עתיק, מה שמאפשר לנו לבחון מחזורי עידני קרח שלמים ולהבין כיצד הם עשויים היו להשפיע על המגוון הביולוגי".
הדגימה הצעירה ביותר שנותחה במחקר, שפורסם בכתב העת Current Biology, מתוארכת לכ-27 אלף שנים. המין נכחד בשלב כלשהו לאחר מכן, אולם מועד ההכחדה המדויק והגורמים לה עדיין אינם ידועים. בעוד שקרוב המשפחה הנכחד של היאקים המודרניים זוהה במערת דניסובה ובאזורים נרחבים יותר ברכסי אלטאי-סייאן ובדרום סיביר, היאקים המודרניים מוגבלים כיום במחייתם לאזורים גבוהים ברמה הטיבטית. עם זאת, עדויות גנטיות לבדן אינן מספיקות כדי להגדיר באופן רשמי מין חדש ולהעניק לו שם מדעי. לכן, בשלב הבא מתכננים החוקרים להשוות את הממצאים לשרידי בקר דמויי-יאק שכבר תוארו בעבר מהאזור, כדי לבדוק אם גם הם משתייכים לאותו מין.
