גמל
”וְרָחֵל לָקְחָה אֶת הַתְּרָפִים וַתְּשִׂמֵם בְּכַר הַגָּמָל וַתֵּשֶׁב עֲלֵיהֶם..." ספר בראשית, פרק ל"א, פסוק ל"ד.
עלייתו ארצה של הגמל שנויה במחלוקת. הגמל מוזכר בתנ"ך כ-50 פעמים ובסיפורי האבות מוזכרים הגמלים כבעלי-חיים מבויתים המשמשים כאמצעי תחבורה.
הגמל מותאם לאורח חיים מדברי. אורח חיים זה מתבטא בעובדה כי מסוגל להימנע ממים לזמן ממושך. כמו כן, עפעפיו של הגמל מפותחים עד מאוד ומקנים לו הגנה מפני גרגירי החול שנישאים עם הרוח.
הגמל מסוגל לחיות כ-40 שנים. גובהו של הגמל מתנשא לאורך של כשני מטרים ואילו משקלו, עשוי להגיע לכ-650 קילוגרמים.
עטלף
"בַּיּ֤וֹם הַהוּא֙ יַשְׁלִ֣יךְ הָאָדָ֔ם אֵ֚ת אֱלִילֵ֣י כַסְפּ֔וֹ וְאֵ֖ת אֱלִילֵ֣י זְהָב֑וֹ אֲשֶׁ֤ר עָֽשׂוּ־לוֹ֙ לְהִֽשְׁתַּחֲוֺ֔ת לַחְפֹּ֥ר פֵּר֖וֹת וְלָעֲטַלֵּפִֽים" ספר ישעיהו, פרק ב', פסוק כ'.
סדרת העטלפים היא מהמגוונות שבסדרות עולם החי, ומהווה כחמישית מכלל מיני היונקים. הסדרה מקיפה עטלפי פירות, הניזונים מהצומח, ועטלפי חרקים, שהם יונקים קטנים פעילי לילה הניזונים מהחי.
לפני שבע שנים, הצטרפה ישראל לאמנה בינלאומית בשם Eurobats הפועלת להגנה על עטלפי אירופה ואזורי התפוצה שלהם. בישראל ישנם 33 מיני עטלפים: 32 מיני עטלפי חרקים, בהם 29 בסכנת הכחדה.
חומרי הדברה וקוטלי חרקים, צמצום שטחי המחיה, טורבינות רוח, זיהום אור, והרס בתי הגידול הלחים ומקווי המים בהם חיים חרקים וחסרי חוליות שמהם ניזונים העטלפים גורמים למרבית מיני העטלפים להיות מין בסכנת הכחדה.
בנוסף, מטיילים רבים מטרידים את העטלפים בתאורה ישירה עליהם בפנסים ובהבזקי מצלמות או בשהות ממושכת של קבוצות גדולות במערה, היוצרת מטרדי רעש. ההפרעה ליונקים אלו מניסה אותם, גורמת להם בזבוז קטלני של אנרגיה ואף פוגעת בהריונן התקין של הנקבות.
יעל
”הָרִים הַגְּבֹהִים לַיְּעֵלִים“, ספר תהלים, פרק ק"ד, פסוק י"ח.
היעלים, הינם תת משפחה ממשפחת מעלי הגירה. היעלים ידועים בעיקר לאור הקרניים המרשימות המתנשאות ממצחם. הזכריים בעלי קרניים מעוגלות וגדולות, זאת לעומת הנקבות שלהן קרניים קצרות וישרות. הקרניים משמשות את הנקבות כאמצעי הגנה מפני טורפים, זאת כאשר הזכרים בוחרים לנצל אותן להיאבקויות אחד בשני. משפחת היעלים נפוצה בעיקר באזורים בהם קיימים תנאים מדבריים.
למרות העובדה שמשמש כסמל ישראלי מובהק, היעל נמצא בסכנת הכחדה. בעבר, היה נהוג לצוד את היעל. עם זאת, חקיקת החוק להגנת חיית הבר צמצמה את הפגיעה ביעלים. חרף הניסיונות למנוע את ההיעלמות של הזן, היעל עודנו נמצא בסכנת הכחדה.
סיבה מרכזית לכך היא לא בהכרח הציד שכן כאמור, מהווה הפרה על החוק, אלא, קרבת האדם לאזורי המחייה של היעל. היעל עלול להסתבך בחוטי תיל, ואף לאכול פסולת מעשה ידי אדם, מה שעלול לגרום למותו.
שליו
"וְרוּחַ נָסַע מֵאֵת ה', וַיָּגָז שַׂלְוִים מִן-הַיָּם, וַיִּטֹּשׁ עַל-הַמַּחֲנֶה כְּדֶרֶךְ יוֹם כֹּה וּכְדֶרֶךְ יוֹם כֹּה, סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה וּכְאַמָּתַיִם, עַל-פְּנֵי הָאָרֶץ.וַיָּקָם הָעָם כָּל-הַיּוֹם הַהוּא וְכָל-הַלַּיְלָה וְכֹל יוֹם הַמָּחֳרָת, וַיַּאַסְפוּ אֶת-הַשְּׂלָו הַמַּמְעִיט, אָסַף עֲשָׂרָה חֳמָרִים; וַיִּשְׁטְחוּ לָהֶם שָׁטוֹחַ, סְבִיבוֹת הַמַּחֲנֶה)" ספר במדבר, פרק י"א, פסוק ל"א.
מאז ימי קדם נאספות ביציהם של השלווים כמאכל מבוקש, וכיום, בעקבות הציד האכזרי שלהם הם מוגדרים בסכנת הכחדה. השליו הנודד הוא עוף קטן במשקל של כ-100 גרם בלבד. הוא מותאם להליכה וריצה וחי רוב חייו על הקרקע, גם כאשר הוא ישן. בעבר, בסתיו, היו חופי ישראל מוצפים בשלווים נודדים מארצות הצפון. בסוף הקיץ התקדמו בהליכה ברגל ובתעופות קצרות לסירוגין ונאספו על חופיו הצפוניים של הים התיכון, ובסוף אוגוסט גמאו בתעופה 750 קילומטרים במסע לילי רצוף מעל לים התיכון. לפנות בוקר נחתו הלהקות המותשות על חופי דרום ישראל וצפון סיני למנוחה והתכוננו להמשך הנדידה דרומה.
היום, במקום חופים למנוחה ממתינות להם רשתות ציד, והעופות שמצליחים לחמוק מהרשתות ונחבאים מותשים בסתר הצמחייה נאספים בקלות בידי ציידים. ציד השלווים נעשה בעזרת "מלכודות שמע", המשמיעות בשדות קולות של שלווים במצוקה. השלווים נמשכים אל קולות חבריהם, כביכול, וניצודים בהמוניהם. כדי להגן על אוכלוסיית השלווים העולמית מגודלים כיום השלווים בארצות שונות בחוות ריבוי למאכל ולאיסוף ביצים במקום לצודם בטבע.
בישראל יש שתי אוכלוסיות שלווים נפרדות: אוכלוסייה מקומית קטנה ויציבה, שמקננת בדרום הארץ; ואוכלוסייה אירו-אסייתית שחולפת כאן בנדידת הסתיו בדרכה למשכן החורף שלה במדבריות מצרים. לפי הערכת מומחים אוכלוסיית השלווים המקומית מונה כיום כ-50 פרטים בלבד. בעדכון "הספר האדום" של העופות המקננים בישראל, שעומד להתפרסם בקרוב, זכה השליו הנודד בתואר המפוקפק "עוף בסכנת הכחדה חמורה".
כבש
"וְגָר זְאֵב עִם-כֶּבֶשׂ וְנָמֵר עִם-גְּדִי יִרְבָּץ"... ספר ישעיהו, פרק י"א, פסוק ו'.
כבש הבר שנמצא בחי-בר כרמל מקורו באיראן. לא ברור אם הוא חי בטבע בארץ ישראל, או הובאו אליה ממקומות אחרים לאחר שבויתו. גם אם הובאו לארץ בעבר, היה זה לפני אלפי שנים, בתקופה שבה היה האקלים בארץ שונה מהיום, ולכן נראה שבעלי החיים האלה אינם מתאימים לחיים בטבע באזור הזה בימינו. הפרטים הגדלים בחי-בר כרמל אינם מיועדים להשבה לטבע.
במהלך חפירות ארכיאולוגיות שנערכו במהלך השנים באזור ארץ ישראל כן נמצאו שרידי כבשים, אבל מאוד מתקשים להבדיל בין כבש הבר, לבין כבש הבית המבוית וזאת כיוון שכבשים, יחד עם עזים, היו חיות המשק הראשונות שבויתו כבר לפני 10,000 שנים.
עיט
"וַיֵּרֶד הָעַיִט עַל הַפְּגָרִים וַיַּשֵּׁב אֹתָם אַבְרָם" ספר בראשית, פרק ט"ו, פסוק י"א.
העיט מתואר בתנ"ך כעוף שמגיע במעופו לפינות הרחוקות והשוממות ביותר וכעוף שאוכל נבלות. האיומים המשמעותיים על העיט הניצי בישראל ובעולם הם התחשמלות והרעלות מחומרי הדברה ועופרת, כאשר בישראל ישנם איומים נוספים של חמיסת קינים וכן הפרעות של כלי טיס ומטיילים.
בפרויקט 'פורשים כנף' פועלים רשות הטבע והגנים, החברה להגנת הטבע וחברת החשמל כדי לצמצם עד כמה שניתן את האיומים האלו לרבות מיגון עמודי חשמל, מחקר וניטור, פיקוח ואכיפה נגד חומסי קינים והפרעות כלי טיס וכמובן הפעלת גרעין רבייה מיוחד.
עקרב
"ואתה בן אדם אל תירא מהם ומדבריהם אל תירא כי סרבים וסלונים אותך ואל עקרבים אתה יושב מדבריהם אל תירא ומפניהם אל תחת כי בית מרי המה", ספר יחזקאל, פרק ב', פסוק ו'.
עד כה, מדענים העריכו כי קיימים כ-2400 זנים שונים של עקרבים. עם זאת, עולה וצוברת תאוצה הסברה כי זנים נוספים טרם התגלו. בישראל, העקרבים אינם נפוצים בקנה מידה נרחב שכן לצורך השוואה, התגלו בה כ-21 זנים בלבד. אף על פי כן, לפחות שלושה סוגים מסוכנים עד מאוד במקרה של עקיצה.
חפירות ארכאולוגיות מעידות כי העקרבים נמצאים על כדור הארץ כבר למעלה מ-437 מיליון שנים. זן העקרבים הינו חלק ממשפחת פרוקי הרגליים ובכך, חסר חוליות. אחד המאפיינים הייחודים והבולטים ביותר של העקרבים הינו הצבתות. הן מאפשרות לעקרבים להילחם בטורפיהם ולשרוד.
צבוע
"וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ בֵּית חֹרוֹן וְהָרֹאשׁ אֶחָד יִפְנֶה דֶּרֶךְ הַגְּבוּל הַנִּשְׁקָף עַל גֵּי הַצְּבֹעִים הַמִּדְבָּרָה" ספר שמואל א', פרק י"ג, פסוק י"ח.
הצבוע המפוספס הינו המין היחיד בארץ ממשפחת הצבועיים וגְדול הטורפים היבשתיים בישראל (משקלו של צבוע בוגר כ-35 ק"ג בממוצע). הצבועים הם פעילי לילה ונצפים ביחידות לרוב. הצבועים חיים בזוגות והנקבה ממליטה במאורה עד שלושה גורים. לאחר כמה שבועות הגורים יוצאים מהמאורה ועוקבים אחרי האם למשך חודשים רבים. פעמים רבות כאשר צופים בשלושה צבועים יחד מדובר באם וצאצאיה.
על פי הערכות איגוד שמירת הטבע העולמי, מספר הצבועים המפוספסים בעולם עומד על פחות מ-10,000 פרטים והאוכלוסייה הכוללת מוגדרת במגמת ירידה. גורמי הסיכון העיקריים לצבועים בארץ הם הרעלות ודריסה. על גורמים אלו יש להוסיף רדיפה והרג מכוון על ידי האדם – אם עקב אמונות תפלות ופולקלור ואם לצורך סחר באיברי גוף לשימוש ברפואה מסורתית. משתמשים בהם גם בקרבות כלבים או כחיות מחמד.
הצבוע המפוספס חי בכל חלקי הארץ. הצבועים מותאמים לאכילת פגרים, אך ניזונים גם ממקורות אחרים: מבעלי חיים קטנים, איטיים או פצועים וחלשים, אשפה, מזון חתולים ומפירות וירקות. הם נחשבים ל"סניטרים" של הטבע מפני שבאכילת הפגרים והפסולת הם מנקים את הסביבה, וכך מונעים הפצה של מחלות. אולם בשנים האחרונות הפסולת שאנו משאירים וזמינות המזון וכמותו ביישובי האדם מושכים אותם מן השטחים הפתוחים אל יישובי האדם.
ראם
"בְּכוֹר שׁוֹרוֹ הָדָר לוֹ, וְקַרְנֵי רְאֵם קַרְנָיו, בָּהֶם עַמִּים יְנַגַּח", ספר דברים, פרק ל"ג, פסוק י"ז.
הראם הלבן הוא יונק ממשפחת הפרסתנים/אנטילופות, והיה מצוי בעבר במדבריות המזרח התיכון. בזכות התאמתו לתנאי המדבר הקיצוניים, הראם יכול לשרוד ימים רבים ללא שתייה. הוא ניזון מעלים, פרחים ותרמילים של עצי השיטה. תרמילי הזרעים של עץ השיטה הם חלק עיקרי ממזונו של הראם ואילו המעבר במערכת העיכול של הראם משפרת את יכולת הנביטה של הזרעים.
הראם הלבן נעלם מנופי ישראל בסוף המאה ה-19 לאחר שעם כניסת הנשק החם, החל הציד של הראם הלבן.
בסוף שנות השבעים הוקם גרעין הרבייה בשמורת חי-בר יטבתה מארבע זוגות ראמים. בזכות מאמצי ההשבה לטבע שמובילה רשות הטבע והגנים ישנם מעל 100 ראמים בחי-בר ועוד כ-100 ראמים שהושבו חזרה לטבע הפתוח בערבה, בנחלים הגדולים ובהר הנגב.
ינשוף
"וִירֵשׁוּהָ קָאַת וְקִפּוֹד וְיַנְשׁוֹף וְעֹרֵב יִשְׁכְּנוּ בָהּ וְנָטָה עָלֶיהָ קַו תֹהוּ וְאַבְנֵי בֹהוּ", ספר ישעיה, פרק ל"ד, פסוק י"א.
הינשוף הוא דורס לילה בינוני בגודלו, הניזון בעיקר ממכרסמים. בישראל מין נפוץ הוא ינשוף העצים, אשר נפוץ גם בכלל כדור הארץ בכלל, וכיום אין חשש להכחדתו. ינשוף העצים, דורס לילה בינוני בגודלו.
בישראל התפשט ינשוף העצים עד לנגב, והוא פעיל בעיקר ביערות, בחורשות ובתוך יישובים. ניתן לומר כי את התפשטותו הרחבה על ידי צבעי גופו, המסווים אותו היטב בין הסבך. לעתים ניתן לצפות בעבודת צוות של נשופים - זוגות ינשופים המשתפים פעולה בציד מסונכרן. ככה זה שהמטרה מקדשת את האמצעים, ואת חלוקת האוכל.
תן
"תְּכַבְּדֵנִי חַיַּת הַשָּׂדֶה תַּנִּים וּבְנוֹת יַעֲנָה כִּי נָתַתִּי בַמִּדְבָּר מַיִם נְהָרוֹת בִּישִׁימֹן לְהַשְׁקוֹת עַמִּי בְחִירִי", ספר ישעיהו, פרק מ"ג, פסוק כ'.
תנים הם אוכלי-כל, ובטבע ניזונים ממגוון רחב של מקורות: מכרסמים, עופות, זוחלים, חלזונות, חרקים וגם פירות וצמחים. בקרבת האדם, תנים מוצאים את מזונם במצבורי אשפה. מתוך כך אוכלוסיותיהם מתרבות התרבות יתר, והתרבותם עלולה לגרום מטרד לאדם ונזקים לטבע.
טיפול בתנים ובשועלים ללא הסדרה של מקורות המזון הזמינים ביישובים אינו יעיל מאחר שבמקומם יבואו אחרים.
היום ניתן להיתקל בתנים רצים בתוך העיר ומסתתרים מבני האדם, בשעות הלילה בעיקר ובשטחים פתוחים בתוך העיר. עם זאת, אין הדבר אומר שהאכלה מכוונת והתיידדות עם תנים היא רצויה, שכן הדבר עלול להפחית מחששם הטבעי מבני אדם ולהתקרבותם למקומות יישוב עוד יותר.
