חשקה נפשכם לשזוף את עיניכם בג'ירפה? אין בעיה. סורו לגן החיות הקרוב למקום מגורכם – יש ג'ירפות בארבעה גני חיות בארץ מצפון ועד דרום. אך זה לא תמיד היה כך. במאה ה-17, הצפייה בחיות בר היתה פריווילגיה של מלכים ובני אצולה בלבד, שהחזיקו אוספי חיות בר בבֵּיבָרִים (Menagerie). פשוטי העם כנראה לא ידעו כלל על קיומן של ג'ירפות, אך עבור האצילים הן לא היה משהו חדש: בני מלוכה החזיקו באוספי בעלי חיים אקזוטיים כבר בימי הפרעונים במצרים, 2,500 שנים לפני הספירה. המהפכה הצרפתית הביאה לשינויים גדולים בצרפת, ובין היתר פתחה את הביברים גם לפשוטי העם.
כשזראפה, הג'ירפה שדרכה על אדמת פריז הגיעה ליעדה ב-1826 ההתרגשות ברחובות הייתה עצומה. היא הייתה רק הג’ירפה השניה לדרוך על אדמת אירופה, כ-340 שנה לאחר הופעתה הראשונה של הג'ירפה באירופה, ב-1486 בוונציה. דמיינו שאתם אדם פריזאי ממוצע בתחילת המאה ה-19, שלא שמע מימיו על ג'ירפה: חיה עצומה המתנשאת לגובה של שישה מטרים, עם צוואר מוגזם ותמוהה באורכו, פרווה בדגם כתמים "נמרי" והילוך גמלוני ומסורבל. לא פלא ששם המין הלטיני שלה הוא Giraffa camelopardalis, שפרושו ג'ירפה גמל-נמרית. ואז, יום אחד, היא מופיעה בעיר.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
כן, אבל…: מה לא בהכרח מדויק באזהרות ממזון תעשייתי?
הקור שמדליק את האור
סדר אינטרנטי חדש
ביוני 1827 התגודדו יותר ממאה אלף בני אדם ברחובות פריז על מנת לצפות בחיה המשונה שהצטרפה לאוסף של המלך צ'ארלס העשירי. היא הייתה רק בת כחודשיים כשנלכדה במדבר בסודן וניתנה למלך צרפת במתנה על ידי שליט מצרים דאז, מוחמד עלי, כמחווה דיפלומטית. המסע מסודן לפריז נמשך כשלוש שנים, ובמהלכו ניתן לה השם זָרַאפַה – ג'ירפה בערבית. תחילה הגורה הועמסה על גמל והושקתה בחלב פרות. לאחר מכן איפשרו לה לצעוד בכוחות עצמה, ואז הושטה בסירה על הנילוס עד שהגיעה לנמל אלכסנדריה, שם הועברה לאונייה שהשיטה אותה לנמל מרסיי. היא הושמה בבטן האוניה, אבל היה צורך לעשות חור בסיפון כדי שתוכל להוציא את הצוואר ולישר אותו. את הדרך ממרסיי לפריז היא עשתה בהליכה – מסע של כמעט 900 קילומטרים שנמשך 41 יום. רוב בעלי החיים שעשו את המסעות האלו לא שרדו, אבל זראפה הייתה כנראה בת מזל.
9 צפייה בגלריה
זראפה הובאה מסודן לצרפת כמחווה דיפלומטית של מוחמד עלי למלך צרפת. איור בו צ'ארלס העשירי מצוייר כג'ירפה, 1830
(איור: אנונימי, ויקימדיה)
היא שוכנה בגן הבוטני המרכזי בצרפת, ז’רדן דה פלאנט, שם חיה 17 שנים. זרם המבקרים לא פסק לרגע, ובקיץ הראשון ביקרו אותה 600 אלף סקרנים. עד תחילת הסתיו "טרפת הג'ירפות" כבר הדביקה את כל המדינה: דגם הפרווה של זראפה כיכב בכל מקום, בפרטי אופנה, רהיטים, טפטים, כלי פורצלן ועוד. היו תסרוקות בהשראתה, וסופרים, כמו אנורה דה בלזק, כתבו עליה. לאחר מותה היא פוחלצה והיא מוצגת עד היום במוזיאון ההיסטוריה של הטבע בלה רושל.
למה סיפרנו לכם את כל זה? כדי להדגים לכם את עוצמת הסקרנות של בני האדם מחיות הבר. היום אמנם אנחנו יכולים לראותן בקלות בתוכניות טבע בטלוויזיה, בפרסומים ברשתות החברתיות, ומי שהתמזל מזלו יכול גם לטוס למקומות רחוקים ולראות חיות בר במקומן הטבעי. ועדיין, גני חיות היא דרך אהובה, מקובלת ונגישה מאוד לראות חיות בר. אך האם סיפוק יצר הסקרנות שלנו הוא סיבה מספקת כדי להחזיק חיות בר בגני חיות? כזואולוגית הספארי ברמת גן, התשובה שלי, שעומדת בקנה אחד עם תפיסתם של גני החיות המודרניים, היא: בהחלט לא!
עם השנים גני החיות עברו אבולוציה. ממקומות שנועדו לבדר ולספק את הסקרנות והפליאה הם הפכו למקומות המתקיימים על בסיס שלוש מטרות ראויות: שמירת טבע, מחקר וחינוך. כמובן שיש גם ערך להנאה והפליאה – אלו הם הכלים שבאמצעותם גני החיות מגייסים את הקהל לממן את פעילות שמירת הטבע שלהם, וגם מעלים את המודעות להשפעה של בני האדם על הסביבה.
כוחה של קהילה
יש בעולם כמה גני חיות גדולים ועשירים, כמו גן החיות סן דייגו בארצות הברית או גן החיות של לונדון, שנתמך על ידי האגודה הזואולוגית של לונדון. גן חיות עשיר וגדול יכול לפתח ולהוביל פרוייקטים בינלאומיים לשימור ושיקום מיני בעלי חיים רבים, אבל לבדו לא יוכל לשמור על כל הטבע בעולם. גם לגני חיות פחות עשירים יש כוח רב לתמוך בטבע המקומי, כפי שעושה הספארי ברמת גן עם בית החולים לחיות בר, שמטפל מדי שנה באלפי חיות בר ישראליות בשיתוף רשות הטבע והגנים. אבל קהילה שמונה הרבה גני חיות הפועלים באזורים שונים, שעובדת ללא לאות להגשמת מטרה משותפת, יכולה יחד להשיג הרבה יותר.
זאת הסיבה שגני חיות מאוגדים לארגונים אזוריים. רוב הגנים בישראל חברים בארגון גני החיות האירופי, בו חברים כ-400 גני חיות. החברות בארגונים הללו היא התנדבותית, אך היא מחייבת עמידה בסטנדרטים גבוהים של רווחת בעלי חיים וטיפול בהם, קיום תוכניות חינוך, השתתפות במחקרים ועוד. החברות גם מחייבת את גן החיות להשתתף בתוכניות לשימור מיני בעלי החיים שברשותו. מדובר על מעל 500 תוכניות שימור לבעלי חיים בסכנת הכחדה שמפעיל הארגון.
מטרת תוכניות השימור היא שגני החיות יחזיקו באוכלוסיות בנות קיימא של בעלי החיים בסכנת הכחדה. אוכלוסיה בת קיימא היא אוכלוסייה שמתרבה בקצב מספק, אבל לא מהיר מדי, כדי שלא יוביל למצב בו בעלי החיים יוחזקו בצפיפות או בתנאים שאינם נאותים. זו גם אוכלוסייה שהמגוון הגנטי שלה גבוה, ואין בה פרטים שהגנטיקה שלהם מיוצגת יתר על המידה. התוכניות הללו הן כמו "ביטוח" שהאדם עושה לאוכלוסיות הבר. נכון לעכשיו רוב התוכניות הן באמת בגדר ביטוח שעדיין לא "נתבע" לבוא לעזרת הפרטים שבטבע. אבל יש גם מקרים בהם בעלי חיים מתוכניות שימור שוחררו בחזרה אל הטבע. אם נבחר כדוגמה שני מקרים קיצוניים מבחינת גודל, נמצא בקצה אחד את שבלול ברמודה הגדול, שמשוחרר בחזרה אל הטבע על ידי גן החיות צ'סטר באנגליה, ובקצה השני את הנמר הפרסי.
למעשה יש כיום מיני בעלי חיים, קטנים וגדולים, שלא היו קיימים אלמלא גני חיות החזיקו בהם והשיבו אותם אל הטבע, ביניהם קרפדה זהובה פנמית, קונדור קליפורניה, חמוס שחור רגל, ראם סהרה, סוס פז'בלסקי. גם בישראל מתקיימות תוכניות השבה של בעלי חיים מגני חיות ומחי-ברים אל הטבע, ביניהם היחמור הפרסי, הראם הלבן וכמובן תוכנית שימור הנשר המקראי, שתומכת בנשרים בארץ ועוקבת אחריהם בכל רגע ורגע. כפי שמסופר בספר "גן החיות הציוני" של שי בן עמי, המגולל את ההיסטוריה של גני החיות בארץ, גני החיות בישראל עסקו בשמירת הטבע מראשיתם. כבר בשנות הארבעים והחמישים דובר על השבה לטבע של בעלי חיים שונים. מנהל גן החיות של תל אביב אף חנך את אורי צאן, שהקים עם אברהם יפה את החי-בר ביטבתה, ממנו הושבו אל הטבע הראם הערבי והפרא האסייאתי.
גני החיות מחזיקים בתוכניות השימור האלה, אבל כמו בתוכניות ביטוח, מעדיפים לא להשתמש בהן: אם זה אפשרי, תמיד עדיף למנוע מראש היעלמות של מינים מהטבע. השבה של בעלי חיים שגדלו בגני חיות אל הטבע היא מאוד מורכבת ולא תמיד מצליחה. היא מחייבת אותנו לוודא שהגורמים שהביאו להכחדתו של המין כבר לא מאיימים עליו, וזה אומר קודם כל לשמור על בית הגידול שלו: גורם מרכזי בהכחדתם של בעלי חיים רבים הוא אובדן שטחי מחיה. אין ספק שזו צריכה להיות המטרה העולמית הראשונה של כולנו כאן על כדור הארץ – לשמור על המגוון הביולוגי ועל השטחים הטבעיים.
גני חיות לעזרת המדע
גני חיות המשתייכים לארגונים בינלאומיים מחוייבים לנהל את האוספים הזואולוגיים שלהם באתר מיוחד שמפעילה עמותה בשם Species 360. העמותה שמה לעצמה למטרה לספק כלים ומידע שיאפשרו קבלת החלטות מושכלת ומבוססת נתונים למען רווחת בעלי חיים ושמירת טבע. במסגרת העמותה פועלת גם רשת של אנשי מקצוע, ה-Conservation Science Alliance, שעוסקת במחקר, שמירת טבע ומיזמים שמטרתם להגדיל את רווח ת בעלי החיים בגני חיות ולשפר תוכניות הרבייה. המאגר הוא גוף הנתונים הגדול ביותר בעולם על חיות בר. משתתפים בו יותר מ-1,400 גני חיות ומתקנים אחרים ממעל מאה מדינות.
חוקרים מכל העולם מוזמנים לפנות אל המאגר ולהגיש בקשה לקבלת מידע שיכול לסייע להם במחקר ובשמירת טבע. במאגר נוכל למצוא מידע שקשה להשיג, כמו משקלים וגדלים של בעלי חיים, שבעזרתם ניתן להעריך גילאים של חיות בר; מידע דמוגרפי, כמו גיל התרבות ראשונה, גודל תטולה, משך הדגרת ביצים, משך חילוף נוצות בעופות; מידע רפואי כמו ערכים של בדיקות דם ועוד.
אליה וקוץ בה
עם האבולוציה שעברו גני החיות בעשורים האחרונים עלתה גם רווחת בעלי חיים בצורה משמעותית. אני עוד זוכרת ביקורים בגן החיות של תל אביב או פתח תקווה בילדותי בשנות השבעים. בעלי החיים שוכנו ב"קופסאות" בטון עם סורגים. היום גני חיות טובים כבר לא נראים כך. בעלי החיים מחוזקים בחצרות או תצוגות גדולות ומרווחות, ויש להן אפשרות להימצא במקום שלקהל יהיה קשה להבחין בהן.
הסטנדרטים להחזקה נאותה של בעלי חיים בגני חיות קובעים עבור כל מין ומין מה ההרכב החברתי שבו צריך להחזיקם, וגם כמה בעלי חיים יכולים לחלוק שטח נתון, שכן צפיפות גבוהה עלולה לגרום למריבות ולעקה. כדי למנוע צפיפות ולשמור על הרכב קבוצה טבעי ככל האפשר לעיתים יוחלט להוציא פרטים לגני חיות אחרים, או למנוע את הרבייה בדרכים שונות.
בעלי החיים בגני החיות מקבלים תזונה נכונה וטיפול רפואי מתקדם, בעזרתם רובם מאריכים חיים ומגיעים לגיל מופלג, הרבה מעבר לתוחלת החיים הממוצעת בטבע. למשל, הלביאה שיר שהתגוררה בספארי ברמת גן הלכה לעולמה בשיבה טובה בגיל 23, ואילו תוחלת החיים של בני מינה בטבע הוא כ-15 שנים. במחקר שבדק את העליה בתוחלת החיים של חמשת מיני החתולים הגדולים, השוו את תוחלת החיים של אריות שנולדו בגני חיות לאלו שנולדו בטבע בשנים שבין 2013-2022. האריות בגני החיות חיו חיים ארוכים פי 2.2 עד 5.5 מהאריות שבטבע. תוחלת החיים של האריות שנולדו בשמורת הסרנגטי שבקניה ובטנזניה היה נמוך מכל גני החיות בתקופה זו. גני החיות רוצים להעניק לבעלי החיים הקשישים את האפשרות לחיות בצורה נעימה ונוחה גם בזקנתם, ועושים מאמצים רבים לשם כך.
אך נראה שתוחלת החיים הארוכה היא אליה וקוץ בה. מחקר שהתפרסם לאחרונה מראה כיצד בעלי החיים הקשישים המוחזקים בגני החיות מאיימים "להשקיע את תיבת נח" שיצרו גני החיות. כמו שקורה אצל בני אדם שהולכים ומאריכים חיים, הפירמידה הדמוגרפית מתהפכת. במקום שתעמוד על בסיס רחב עם הרבה צעירים ומעט פרטים בוגרים, היא נעמדת על הראש, עם מעט צעירים והרבה בוגרים. לאוכלוסיות הפירמידה ההפוכה יש פחות יכולת להתמודד עם משברים ולהיות בנות קיימא לאורך זמן, וזה עלול לסכן את מטרותיהם של גני החיות כפי שתארנו אותן כאן.
9 צפייה בגלריה
גני החיות הפכו מאתרים תיירותיים בעיקרם למרכזי חינוך מחקר ושמירת טבע. טיגריסים בגן החיות של תל אביב מימין ולוגו הגן משמאל
(צילום: וילי פולנדר 1954 ארכיון עיריית תל אביב, ויקיפדיה)
היפוכה של הפירמידה ידוע כבר לא מעט שנים, אבל כעת הוא גם כומת בצורה מדעית. החוקרים אספו נתונים על 774 אוכלוסיות של יונקים בין השנים 1970-2023 מ-361 גני חיות בצפון אמריקה ו-413 גני חיות באירופה. הם בדקו את צורתה של הפירמידה עבור זכרים ונקבות בנפרד, כשהם מחלקים את האוכלוסייה לצעירים, מבוגרים וזקנים. החוקרים מצאו שככל שעובר הזמן, פירמידות הגילים של עוד ועוד מינים מתהפכות. המגמה הזו חזרה על עצמה גם כשהשוו בין אזורים שונים, רמה טקסונומית, דרגת סכנת ההכחדה ושיטת ניהול האוכלוסייה. שישה אחוזים מהאוכלוסיות הגיעו לאפס צעירים כבר לפני 2023, וגם אחוז הנקבות המתרבות ירד באופן משמעותי.
הפינגווין פסטה בספארי
(צילום: טוב טיאר, הספארי ברמת גן)
נראה שגודל החצרות הפך למשאב הקריטי ביותר. בחלק גדול מהמקרים לא ניתן להגדיל את החצרות בגלל אילוצים טכניים או כספיים. פתרון אחד הוא לוותר על חלק מהמינים, ולהגדיל את מרחבי המחייה של מינים אחרים על חשבון אלה שהוצאו. זה כמובן פוגע במספר המינים שגני החיות יכולים לנהל עבורם תוכניות רבייה, דבר המתנגש עם העלייה המתמדת במספר המינים הנמצאים בסכנת הכחדה. פתרון נוסף הוא להעביר את הפרטים הזקנים לגני חיות אחרים. אלא שלא תמיד יש מקום בגני חיות אחרים שמשתתפים בתוכנית הרבייה, ואז האפשרות היא להעביר אותם לפינות חי או לגני חיות פחות טובים, שתנאי המחייה והטיפול בהם לא מספקים. כמובן שגני החיות לא ששים להעביר את בעלי החיים למקום בו רווחתם תיפגע.
בגן החיות ברמת גן אנו מטפלים בבעלי החיים הזקנים במסירות רבה, ואם יש צורך בכך גואלים אותם מיסוריהם לאחר התלבטויות רבות, ואחרי החלטה של ועדת האתיקה של הספארי. אכן, הטיפול המסור בעלי החיים הזקנים מגביל את היכולת לאפשר רבייה בלא מעט מינים. אין ספק שהטיפול המקצועי והעלייה ברווחת חייהם של בעלי החיים בגני החיות יצרה סוג של "גול עצמי", אבל אל לגני החיות לראות את זה ככישלון של המודל, אלא כעוד אתגר שיש להתמודד איתו.
בונגו ההרים אורז מזוודות
דוגמה מצוינת לתרומתם של גני חיות לשמירת טבע התרחשה ממש לאחרונה. בסוף חודש אפריל ארבעה זכרים של תת המין בּוֹנְגּוֹ ההרים (Tragelaphus eurycerus isaaci) עברו לביתם החדש בקניה, אחרי שהייה במתחם שאינו חשוף למבקרים בגן החיות דבור קרלובה שבצ'כיה, המיועד לבעלי חיים שעתידים לעבור מגן החיות למדינות אחרות.
בונגו הוא אנטילופה גדולה בעלת קרניים סליליות, ובונגו ההרים, שהוא אחד משני תתי מין של הבונגו, הוא אֶנְדֶּמִי, כלומר מצוי רק במדינה אחת – בקניה. כיום יש ארבע תת-אוכלוסיות קטנות ומבודדות של בונגו ההרים באזורים הרריים, כמו הר קניה. מחקר משנת 2023 מצא שרק בשתיים מהן נמצאו זכרים, נקבות ועופרים. מספר הפרטים בשתי האוכלוסיות יחדיו אינו עולה על חמישים, ולכן כבר משנת 2017 תת המין מוגדר בסכנת הכחדה חמורה.
9 צפייה בגלריה
צוות מרכז השימור בהר קניה פורק את הארגזים מהמשאית שהובילה אותם מדה התעופה
(צילום: Petr Topič/Safari Park Dvůr Králové)
9 צפייה בגלריה
בונגו ההרים נחתו והועברו למרכז השימור. בתמונה נראים הארגזים המיוחדים שנבנו עבור ההעברה, מהם שוחררו לביתם החדש
(צילום: Petr Topič/Safari Park Dvůr Králové)
במטרה לשקם את אוכלוסיות בונגו ההרים העבירו גני חיות מצ’כיה, גרמניה, דנמרק וסלובקיה חמישה זכרים לגן החיות דבור קלובה שבצ’כיה, בו עברו הכנה לקראת הגעתם למרכז שימור הר קניה (Mount Kenya Wildlife Conservancy) במסגרת מיזם של תוכנית השימור והרביה של ארגון גני החיות האירופי. תוכנית זו מנוהלת על ידי גן החיות צ'סטר באנגליה, שגם תומך בשיקום בתי הגידול בקניה ובניטור האוכלוסיות, תוך פיתוח טכנולוגיות בינה מלאכותית מתקדמות לזיהוי הפרטים.
במרכז השימור כבר קיימת קבוצה של בונגו הרים שנועדה לייצר אוכלוסיה בת קיימא, ממנה יוכלו להשתחרר פרטים אל הטבע ולאושש את האוכלוסייה הגוועת. בקניה נולדו כבר מאה עופרים, והמטרה היא להגיע לאוכלוסייה של 750 פרטים עד שנת 2050.
חמשת הזכרים נבחרו בקפידה מתוך 54 הזכרים בתוכנית הרבייה, שכללה בסך הכל 180 פרטים מ-47 גני חיות, כך שהוצאתם לא תפגע במגוון הגנטי של האוכלוסייה בתוכנית הרבייה האירופית, ומצד שני תשפר מאוד את המגוון הגנטי ויכולת הרבייה של האוכלוסייה בקניה אליה יחברו. רק ארבעה מהם יועדו לעבור למרכז שימור שבקניה, והזכר החמישי היווה כונן למקרה שאחד הזכרים האחרים יימצא לא מתאים. כשכל הזכרים השלימו את ההכשרה והמעבר בהצלחה, הזכר החמישי הוחזר מדבור קלובה לגן החיות ממנו בא.
מעבר של בעלי חיים בין מדינות שונות, ובטח בין יבשות שונות, הוא מורכב וכרוך עמידה בתנאים וטרינריים מחמירים ובבירוקרטיה סבוכה. לגן החיות דבור קרלובה יש ניסיון עשיר בהעברה של בעלי חיים לאפריקה, ועכשיו הוא יכול לרשום לזכותו עוד הצלחה.
בנוסף למבצע שתואר, בשנת 2025 הועברו למרכז השימור בקנייה 17 פרטים מארצות הברית. הפרטים האלו הם למעשה דור שלישי של ילידי טבע, שהובאו לארצות הברית בשנות השישים של המאה הקודמת. גם הפרטים בגני החיות באירופה מקורם בפרטים שהובאו מקניה לאירופה. הבונגו הראשונים הובאו בשנת 1974 לגן החיות דבור קרלובה, שהיה בין גני החיות הראשונים שהצליחו להרבות את הבונגו, ומאז נולדו בו 109 עופרים. כעת נותר להחזיק אצבעות שהזכרים ישתלבו בעדר שחי במרכז השימור ויתרמו את חלקם להצלת המין היפה הזה.
כיום, לכידה של בעלי חיים בטבע בשביל להעביר אותם לגני חיות מתרחשת אך ורק במקרי חירום מאוד קיצוניים ונדירים, כמו למשל במקרה של קונדור קליפורניה, אך העובדה שזה היה מקובל בעבר הופכת כעת ליתרון. התכנית לשיקום אוכלוסיית בונגו ההרים היא דוגמה מעוררת השראה לניהול טוב וחכם של אוכלוסיית בעלי חיים. מנכ"ל רשות הטבע של קניה, ארוסטוס קנגה, תאר את רגע הגעתם של זכרי הבונגו כ"רגע של תקווה, אחריות וחידוש המחויבות להבטחת עתידו של אחד מהיונקים הגדולים הנדירים בעולם".
קרן אור היא זואולוגית הספארי. הכתבה פורסמה באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
