הפיזיקאי פרימן דייסון אמר פעם ש"תוכנית לימודי הדוקטורט היא שיקוץ… היא מאלצת אנשים להשחית שנים על גבי שנים מחייהם במעין העמדת פנים שהם מבצעים מחקר שלא בהכרח מתאים להם. בסוף הם מקבלים חתיכת נייר שאומרת שהם מוכשרים, אבל זה לא באמת אומר שום דבר".
אולי דייסון הפריז מעט, אך קשה להכחיש שיש בטענתו גרעין של אמת. תוכנית לימודי הדוקטורט הנהוגה כיום היא מעין מבחן אחד ארוך שמתמשך על פני שלוש עד חמש שנים, תלוי בתחום ובמדינה. וגם אם מטרתו של הדוקטורט היא לקדם את המדע, ומטרת המדע היא לקדם את האנושות… זה לא בהכרח מתגשם בכל עבודת דוקטורט שאי פעם נכתבה.
בשנים האחרונות החליטה ממשלת סין לפתוח לסטודנטים נתיב אקדמי חלופי, שגם בסופו ימתין תואר דוקטור. הכירו את "הדוקטורט המעשי": לא עוד הצעת מחקר מייגעת, ועדות של פרופסורים חמורי סבר וכתיבת עבודת מחקר. כאן העיקר הוא שלתוצר של הדוקטורט תהיה משמעות בחיי היומיום. תלמידי הדוקטורט יבואו לפתור בעיה ממשית, ולא רק דוקטורט לשם הדוקטורט, או לשם הסקרנות.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
סדר אינטרנטי חדש
כן, אבל… מה לא בהכרח מדויק באזהרות ממזון תעשייתי?
הקור שמדליק את האור
מהנדסי-על
הצורך הלאומי מובן מאליו. מאז שהרפובליקה העממית של סין פתחה את שעריה לעולם המודרני במהלך המחצית השנייה של המאה העשרים, והפכה ממדינה חקלאית למעצמה עולמית מתועשת, גם המדע וההנדסה הסינים עברו הלאמה. כיום חלקים ניכרים מהם כפופים לצרכים הלאומיים של הדרקון המתעורר במזרח הרחוק. והדרקון הזה כנראה קצת פחות סובלני למדע שאינו יישומי או שמתבסס על פרסום מאמרים בלבד. מבחינת סין הדרך לכבוש את פסגות הטכנולוגיה, למשל בתחומי הבינה המלאכותית או תעשיית המוליכים למחצה, עוברת כנראה בהכשרה מעשית, מעודכנת וחדשנית של “מהנדסי-על”, גם אם הם לא הגישו ולא יגישו עבודת תזה לעולם.
4 צפייה בגלריה
בשנים האחרונות החליטה ממשלת סין לפתוח לסטודנטים נתיב אקדמי חלופי, שגם בסופו ימתין תואר דוקטור. ועדה מייעצת לאחד הדוקטורנטים המעשיים, באוניבסרסיטת סאות'-איסט בסין
(צילום: Southeast University in Nanjing)
בכתבה שפרסם בכתב העת Nature על המסלול המעשי החדש סיפר עיתונאי הסביבה שייאויאנג יו (You) על פרויקט שמפותח בימים אלה בתחום ההנדסה האזרחית. הדוקטור המעשי ז’נג חֶהחְווֵי (Hehui) פיתח מערכת של לבני פלדה דמויות-לגו, שיכולות לשמש להרכבת עמודי גשרים. והנה הצד המעשי באמת: חהחווי לקח חלק פעיל בהקמת גשר צ’נגטאי (Changtai), הגשר הגבוה ביותר בעולם כיום, שעובר מעל נהר היאנג-צה, שהוא הנהר הארוך ביותר באסיה. הלבנים של חהחווי פתרו בעיות הנדסיות מורכבות הכרוכות בהקמתה של תשתית הענק הזו. לדברי יו, פרויקטים אחרים, מחוץ לתחומי ההנדסה האזרחית, סיפקו פתרונות לבעיות בתחום הריתוך, כיבוי אש במטוסים, וכמובן גם פרויקטים צבאיים סודיים.
לצד היתרונות הברורים, התוכנית השאפתנית סובלת מכמה חסרונות. ראשית, היא מערערת את כלי ההערכה הנהוגים בעולם האקדמי. בדרך כלל קל לברר אם עבודת הדוקטורט של אדם זה או אחר מציעה חידוש אמיתי, גם אם שולי, לידע הקיים. בתואר שניתן על הישג מעשי הרבה יותר קשה לברר אם פיתוח מסוים הוא מוצר חדש לגמרי, או שמא רק שכלול טכני של דבר קיים. וכמובן, קשה לקבוע כללי הערכה אחידים: הדרישות של מוסד אחד עלולות להיות שונות מאוד מאלה של מוסד אחר.
שנית, למרות ההפריה ההדדית החיובית שכרוכה במפגש בין אקדמיה לתעשייה, הדוקטורט המעשי עלול ליצור תלות לא בריאה של המוסדות בגורמים מסחריים בעלי אינטרסים. ובל נשכח את הפן הצבאי-ביטחוני של התוכנית במתווה הסיני שלה.
עניין חשוב נוסף הוא הפער המקצועי העמוק שקיים בין אנשי אקדמיה לאנשי הטכנולוגיה. הראשונים לא בהכרח מבינים את ההיבטים המעשיים של בעיות מסוימות, ואילו האחרונים לא בהכרח יודעים להנחות סטודנטים… משימה שגם לא כל האקדמאים מצטיינים בה. לעומת זאת יש מי שיגידו שדווקא הפערים האלה בגישות יכולים להוליד שילוב כוחות שגדול מסכום חלקיו.
4 צפייה בגלריה
הדוקטור המעשי ז'נג חֶהחְווֵי פיתח מערכת של לבני פלדה דמויות-לגו, שיכולות לשמש להרכבת עמודי גשרים. חהחווי מראה לוועדה המייעצת את עבודתו, שכללה השתתפות בהקמת גשר צ'נגטאי
(צילום: Southeast University in Nanjing)
ולבסוף, הדוקטורט המעשי עשוי ליצור מעין תת-מעמד נוסף של השכלה גבוהה: בעלי תואר דוקטור שאינם באמת אקדמאים כפי שהורגלנו לחשוב עליהם במאות השנים האחרונות.
תקופת הרצה
בניגוד למה שאפשר היה אולי לצפות מהמערכת הסינית הדינמית, התהליך מתקדם שם בעצלתיים. מסלול הדוקטורט המעשי הותנע כבר בשנת 2010, אך רק לפני שנתיים הושלמה קבלת החוק שמאפשר לאוניברסיטאות הסיניות להעניק תארי דוקטור במסלול החדש.
נכון לעכשיו מקומו של ההליך הזה שולי למדי. בשנת 2024, מתוך כ-97 אלף מקבלי תארי דוקטור בסין כולה, נראה שרק כמה עשרות הם “דוקטורים מעשיים”. עם זאת, המגמה צפויה להתרחב בקרוב, ומעידים על כך נתוני אוניברסיטת שינחואה (Tsingua) שלבדה גייסה 1,430 דוקטורנטים כאלה, שסיימו לימודי הנדסה וכעת רוכשים תואר גבוה מעשי. כבר במהלך הלימודים הספיקו חברי הקבוצה המכובדת הזו לרשום למעלה ממאה פטנטים, פרי שותפות עם עשרות חברות במגזר התעשייתי. כיום, על פי הכתבה שפורסמה ב-Nature, פועלות בסין כחמישים מכללות לבוגרי הנדסה שאמורות לקחת חלק במימוש תוכנית הדוקטורט המעשי.
דוקטורט בשם אחר
תוכניות של דוקטור מעשי אינן דבר חדש, והן נפוצות גם במדינות המערב, למשל בבריטניה, ארצות הברית, צרפת, דנמרק, הולנד ואוסטרליה. בשונה מתוכניות הדוקטורט הרגילות, שמעניקות לבוגריהן תואר “דוקטור לפילוסופיה” (PhD) הנכסף, המסלולים המעשיים מסתיימים בתארים חלופיים. מהנדסים למשל יכולים לקבל תואר של EngD. החידוש הסיני המהותי הוא הוויתור המוחלט על עבודת גמר כתובה והחלפתה בחידוש טכנולוגי ממשי, שלעיתים יתלווה אליו גם רישום פטנט.
4 צפייה בגלריה
סטודנטים מצטלמים על רקע פסלו של מאו דזה-דונג באוניברסיטת פודן בשנגחאי
(צילום: Aly Song/Reuters)
ומה אצלנו? במרץ 2026 הכריזה המועצה להשכלה גבוהה על תוכנית ללימודי תואר שלישי מקצועי במגוון תחומים, ובהם הנדסה, חינוך, סיעוד, פסיכולוגיה ומשפטים. המתווה שפורסם דורש מהנרשמים תואר שני וניסיון מקצועי רלוונטי של שלוש שנים לפחות – שכמובן לא נדרש ממי שנרשם לתואר שלישי רגיל. לימודי התואר כוללים השתתפות בקורסים בהיקף של 36 נקודות זכות אקדמיות – כלומר פי שלושה או ארבעה ממה שנדרש מתלמידי תואר שלישי מחקרי.
עוד הובטח כי הנחיית התלמידים תתבסס על שיתוף פעולה בין מנחים אקדמיים לבין בכירים בתעשייה ובמשק. מהודעת המועצה לא לגמרי ברור מה תכלול עבודת הדוקטורט המעשי, כך שלא ברור עד כמה התוכנית הישראלית מתואמת עם היוזמה הסינית, שכאמור מתמקדת בהנדסה וטכנולוגיה. וכמובן שום מילה על היישום הביטחוני הפוטנציאלי של תוכניות כאלה גם אצלנו.
המהלך מקודם במקביל לתוכנית נוספת של המועצה להשכלה גבוהה, שבמסגרתה גם מכללות אקדמיות יוכלו להעניק תואר שלישי, לא בהכרח יישומי, וכך לשבור את המונופול עתיק היומין של האוניברסיטאות על הענקת התארים המתקדמים. שני המהלכים מעוררים ביקורת לא מעטה מראשי האוניברסיטאות. לטוב ולרע, את ההשלכות נראה רק בעתיד. ובינתיים אנחנו יכולים להביט מזרחה ולראות איך האומה הסינית מבצרת לה מעמד עולמי מוביל גם בתחומי ההשכלה הגבוהה.
יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
