אוסטרליה הקצתה אתר אחסון בקרקעית הים סמוך לחוף הצפוני שלה, שם חברה יפנית מתכננת לאגור כמויות אדירות של זיהום פחמן. הטכנולוגיה שבה ייעשה שימוש מהווה את סלע המחלוקת בוויכוח ער על היתרונות והחסרונות של המהלך בפן האקלימי.
גלריה
אתר קידוח ניסיוני הממוקם מול חופי קוג'וקורי במחוז צ'יבה שביפן, שנועד עבור פרויקט אחסון ולכידת פחמן
(צילום: Eugene Hoshiko/AP)
אישור האתר לאחסון של עד 488 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני הפך לחלק מהדיון העולמי בנושא לכידה ואחסון של גז החממה: התומכים טוענים כי הפרויקט ימלא תפקיד חשוב בהפחתת פליטות מתעשיות שקשה לנקותן, כגון ייצור פלדה וספנות. מנגד, המבקרים טוענים כי הדבר יפגע בבתי גידול חיוניים ובחיות בר בסכנת הכחדה, תוך קידום טכנולוגיה המאריכה את השימוש בדלקים מאובנים (גז, נפט ופחם) המזהמים את הסביבה במידה רבה.
לתהליך הלכידה והאחסון של פחמן שלושה שלבים, הכולל לכידה, הובלה ואחסון של פחמן דו-חמצני – גז שתורם לרעה לשינויי האקלים, כשהוא משתחרר לאטמוספרה. ממשלות מסוימות וענקיות דלקים מאובנים, בהן אקסון מוביל (Exxon Mobil) ושל (Shell), מקדמות אסטרטגיה זו כפתרון אקלימי המעניק למדינות ולתעשיות זמן נוסף למעבר לאנרגיה נקייה יותר.
מתקן לאחסון ולכידת פחמן בטקסס
(צילום: LM Otero/AP)
המתקן הימי הראשון של האיחוד האירופי לאחסון ולכידת פחמן, הממוקם בים הצפוני
(צילום: James Brooks/AP)
בעוד שסוכנות האנרגיה הבינלאומית רואה בלכידה, שימוש ואחסון של פחמן כלי לבלימת שינויי האקלים, התרחיש של הסוכנות להגעה לאפס פליטות נטו צופה כי טכנולוגיה זו תתרום פחות מ-5% מהפחתות הפליטה עד שנת 2050. המתנגדים למהלך טוענים כי הוא יאט את התקדמות המאמצים הגלובליים שכבר לא נמצאים במסלול לצמצום פליטות, ויאפשר לתחנות כוח ולמתקנים תעשייתיים להמשיך לשרוף דלקים מאובנים תחת הבטחה ללכידת החומרים המזהמים הנפלטים בהמשך.
עם זאת, בארצות הברית וביפן פועלים כמה פרויקטים מסוג זה, ובחודש ספטמבר נחנך המתקן הימי הראשון של האיחוד האירופי בים הצפוני (סמוך לדנמרק). כאמור, את הפרויקט באוסטרליה תוביל חברת האנרגיה היפנית אינפקס (Inpex), המבצעת הערכות השפעה על הסביבה. על החברה להשיג רישיונות ממשלתיים נוספים בטרם תתקבל החלטה סופית ויחל תהליך הזרקת הפחמן הדו-חמצני אל מאגרי האחסון התת-קרקעיים.
הפרויקט יחל בדרווין (Darwin) – בירת הטריטוריה הצפונית השוכנת לחופי ים טימור – וישתרע למרחק של 260 קילומטרים אל תוך הים. לדברי אינפקס, הלקוח העיקרי יהיה מתקן גז טבעי נוזלי בשם איכתיס (Ichthys) – שאינפקס מחזיקה ברוב הבעלות עליו, המייצא את מרבית הגז שלו ליפן. חברות אחרות עשויות בעתיד לאחסן את הפחמן הדו-חמצני שלהן באתר זה, שכאמור – על פי חברת אינפקס – מסוגל לאחסן כמעט 500 מיליון טונות של פחמן דו-חמצני לאורך תקופה של 35 שנים.
גולשי גלים צופים באתר הקידוח הניסיוני הממוקם מול חופי קוג'וקורי במחוז צ'יבה שביפן
(צילום: Eugene Hoshiko/AP)
פעיל סביבה מחופש לתחש המשכן, במחאה על קידום טכנולוגיית לכידה ואחסון של פחמן
(צילום: Kamran Jebreili/AP)
שרת המשאבים של אוסטרליה מדלן קינג אמרה כי הגדרת האתר מהווה לא רק צעד חשוב, אלא גם את תמיכת הממשלה בטכנולוגיות המסייעות להפחתת פליטות מזהמות. "לכידה ואחסון של פחמן ימלאו תפקיד חשוב בהפחתת פליטות מתעשיות שקשה לצמצם בהן את הפליטות, ובכך יסייעו למעבר של אוסטרליה לאפס פליטות נטו", הוסיפה קינג.
אלא שארגוני סביבה מביעים דאגה מההשפעה שתהיה לפרויקט על מערכות אקולוגיות ימיות, חופיות ויבשתיות כאחד. האזור חופף לבתי גידול של מינים רבים המצויים בסכנת הכחדה או נודדים, כמו למשל תחש המשכן (Dugong dugon), וכן מיני צבים ועופות ים. "הפרויקט יזיק משמעותית למערכות אקולוגיות אלו", אמרה צ'לסי דנג, פעילה באגודה האוסטרלית לשימור הסביבה הימית. "חלק ניכר מכך כרוך בחפירה, קידוח והחדרת כלונסאות לתוך מי האוקיינוס. הדבר יגרום בהכרח לפגיעה באיכות המים עקב פליטת חומרים כימיים, ואף ייצור רעש רב מתחת למים".
לדבריה, ברגע שהפרויקט ייכנס לפעולה, תנועת כלי השיט באזור תגבר ותגרום להפרעות נוספות. כמו כן, סקרים תת-ימיים שגרתיים שהחברה היפנית תבצע כדי לאתר דליפות, יסבו נזק נוסף למערכת האקולוגית המקומית. "הפרויקט הינו בעל השפעה משמעותית ומזיקה בטווח הקצר והרחוק, במיוחד עבור מיני לווייתנים. אך הוא עלול להשפיע לרעה על מגוון יצורים, החל מפלנקטון, שתועד כי הוא מת במרחק של עד 1.2 קילומטרים ממוקדי הפעילות", הסבירה דנג.
תחנת כוח פחמית מזהמת בארצות הברית
(צילום: Charlie Riedel/AP)
יפן – אחת המזהמות הגדולות בעולם – הציבה לעצמה יעדים שאפתניים להפחתת פליטות הפחמן שלה: ירידה של 60% עד שנת 2035 (בהשוואה לרמות של 2013), וירידה של 73% עד שנת 2040. אולם, תעשיות המזהמות במידה רבה – כגון ייצור פלדה ומלט, זיקוק נפט וספנות – חיוניות לכלכלת יפן. דלקים מאובנים מספקים את הרוב המכריע של האנרגיה שלה.
כדי לגשר על הפער, הממשלה ציינה כי טכנולוגיית לכידה ואחסון של פחמן היא חיונית. "הדבר מאפשר דה-קרבוניזציה (הפחתת פליטות פחמן) בתחומים שבהם המעבר לחלופות שאינן מבוססות על דלקים מאובנים – כגון חשמול או שימוש במימן – כרוך בקשיים. כתוצאה מכך, טכנולוגיית אחסון ולכידת פחמן הפכה לחיונית להשגה בו-זמנית של אספקת אנרגיה יציבה, צמיחה כלכלית ודה-קרבוניזציה", צוין במסמך שפורסם אשתקד מטעם משרד הכלכלה, המסחר והתעשייה של יפן. "אנו רואים זאת כטקטיקת 'גרינוושינג' (Greenwashing, או 'טיוח ירוק', י"י) שחברות דלקים מאובנים משתמשות בה כדי להמשיך ולזהם את הסביבה במקום לעשות את הבחירה המתבקשת של הפחתת הייצור והפסקת השימוש בהדרגה בדלקים מאובנים", טענה מנגד דנג.
