הסבת יערות גשם טרופיים לשטחי חקלאות גורמת לאובדן נרחב של בתי גידול ולפגיעה קשה במגוון הביולוגי. יערות אלה, שבהם נמצא הריכוז הגבוה ביותר של מינים על פני כדור הארץ, ממשיכים להצטמצם מדי שנה. אבל, מה קורה כאשר השטחים החקלאיים ננטשים? מתברר שמדובר בתופעה נפוצה. שטחים רבים באזורים טרופיים כמו שטחי מרעה ומטעי קקאו, שהיו יערות גשם והוסבו לחקלאות, ננטשים לאחר תקופת עיבוד ממוצעת של כ-11 שנים. השאלה שהעסיקה חוקרים היא אם יערות הגשם המוסבים יכולים להשתקם בכוחות עצמם.
מחקר ארוך טווח שנערך באקוודור ופורסם בכתב העת Nature, מציג תשובה מעודדת: כאשר מאפשרים ליער להתחדש ללא הפרעה אנושית, הוא מסוגל להשיב לעצמו כמעט את כל המגוון הביולוגי שאבד. החוקרים עקבו אחר שטחי יער שעברו כריתה חלקית לצורך חקלאות ולאחר מכן ננטשו. הסיבה לנטישה קשורה לאופיין של קרקעות טרופיות, המכונות קרקעות לטריט. בשונה מקרקעות פוריות באזורים ממוזגים, קרקעות אלה עניות יחסית בחומרי הזנה. הסיבה לכך שרוב המינרלים אינם נמצאי בקרקע עצמה אלא בתוך הצמחים ובעלי החיים, ועוברים במהירות מחזור מחדש באמצעות מפרקים.
חקלאים המשתמשים בשיטת "כריתה והבערה" נהנים בתחילת הדרך מאפר העשיר במינרלים שנשאר לאחר שריפת הצמחייה, אך היתרון הזה קצר מועד. בתוך שלוש עד חמש שנים הגשמים שוטפים את חומרי ההזנה, פוריות הקרקע יורדת, והחקלאים נאלצים לעבור לשטח חדש. השטחים הנטושים סיפקו לחוקרים הזדמנות לבחון כיצד יער גשם מתחדש באופן טבעי.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
האמא של ההפריה החוץ-גופית
עצם העניין: סידן וויטמין D
הבינה שפיצחה את שפת החלבונים
כאשר מאפשרים ליער להתחדש ללא הפרעה אנושית, הוא מסוגל להשיב לעצמו כמעט את כל המגוון הביולוגי שאבד. אילנית ממין Boana picturata משמורת קנאנדה באקוודור
(צילום: James Muchmore)
הטבע חוזר
החוקרים בחנו תהליך נקרא סוּקְצֶסְיָה משנית – רצף השינויים הטבעי שבו צמחים ובעלי חיים חוזרים בהדרגה לשטח, עד שנוצרת בו מערכת אקולוגית יציבה ומאוזנת. במחקר נבחרה גישת שיקום פסיבי: ללא נטיעת עצים, ללא החזרת בעלי חיים וללא התערבות אנושית. התוצאה הייתה משמעותית – לאחר שלושים שנות התאוששות חזרו לשטח כמעט 90 אחוזים מהמגוון הביולוגי המקורי.
בשנים הראשונות, השטח היה חשוף לשמש ולכן היה חם ויבש יחסית. בתקופה זו שלטו בשטח צמחים חלוצים – מינים שמסוגלים להתבסס במהירות בתנאים קשים – כמו עשבים ושיחים, לצד חרקים המותאמים לתנאים אלה, כמו חגבים ונמלים חותכות עלים.
בשלב השני החלו להתבסס עצים מהירי צמיחה, כגון Cecropia ובלזה. עצים אלה יצרו שכבת צמרת ראשונית של היער, שהצלילה את הקרקע, הורידה את הטמפרטורה והעלתה את אחוזי הלחות. התנאים החדשים אפשרו את חזרתם של ציפורים ועטלפים אוכלי פירות, שהביאו איתם בלשלשת שלהם זרעים של עצי יער נוספים, בעיקר עצים בעלי עצה כבדה יותר. העצה (xylem) היא הרקמה הצמחית שמרכיבה את הגזע והענפים, ואחראית להעברת מים מהשורשים לשאר חלקי העץ, וגם מעניקה לו חוזק ותמיכה מבנית.
החוקרים בחנו תהליך נקרא סוּקְצֶסְיָה משנית – רצף השינויים הטבעי שבו צמחים ובעלי חיים חוזרים בהדרגה לשטח, עד שנוצרת בו מערכת אקולוגית יציבה ומאוזנת. קוף עכביש משמורת קנאנדה באקוודור
(צילום: Scott Trageser)
עצים מהירי צמיחה משקיעים את האנרגיה שלהם בצמיחה מהירה לגובה, ולכן מייצרים עצה קלה ונקבובית. לעומתם, עצים בעלי עצה כבדה מאפיינים שלבים מאוחרים יותר בהתפתחות היער: הם צומחים לאט יותר בצל הצמרת, ומשקיעים בבניית עץ צפוף וחזק שמאפשר להם יציבות ועמידות במשך מאות שנים.
לבסוף, בשלב השלישי, נסגרה כמעט לחלוטין צמרת היער. הלחות בקרקעית היער עלתה משמעותית, והתנאים החדשים אפשרו את חזרתם של דו-חיים הרגישים ליובש, בהם צפרדעי חץ רעילות. במקביל הוכפל גם מגוון החרקים.
היער מתבגר
כדי להעריך את התאוששות המערכת האקולוגית, השתמשו החוקרים בחיפושיות שונות, ובהן חיפושיות זבל, כסמן ביולוגי. חיפושיות אלה תלויות בגללים של יונקים, ולכן מגוון המינים שלהן משקף גם את התאוששות אוכלוסיות היונקים. בשנים הראשונות נמצאו באזור חמישה עד שמונה מיני חיפושיות בלבד. לאחר 30 שנה עלה מספרם לכ-35 מינים. הדבר מעיד כי גם יונקים כמו מכרסמים, קופים ופקאריים שבו לאזור.
גם הצמחייה התאוששה באופן מרשים: בשטח ששימש בעבר לחקלאות נמצאו כעשרים מיני צמחים בלבד, ואילו לאחר שלושים שנה כבר נספרו יותר מ-150 מינים. סביב השנה העשרים החלו להופיע גם עופות התלויים בעצים בוגרים בעלי חללי קינון, ובהם טוקנים ותוכים.
חופת יער גשם טרופי
(צילום: Makhh/Shutterstock)
העץ הנדיב
למרות ההתאוששות המרשימה, כעשרה אחוזים מהמגוון הביולוגי המקורי לא שבו גם לאחר שלושה עשורים. מדובר בעיקר בעצים בעלי זרעים גדולים וכבדים שאינם מופצים בקלות, וכן במינים המתמחים בבתי גידול של יער ראשוני – יער עתיק שלא עבר הפרעה אנושית משמעותית. יער ראשוני מאופיין בעצים ותיקים, בשכבות של צמרות עצים ובכמויות גדולות של גזעים מתפרקים על הקרקע. מינים אלה זקוקים לתנאים אקולוגיים ייחודיים, ולכן מתקשים להתבסס ביערות צעירים.
מסקנת החוקרים היא שליערות גשם טרופיים יש יכולת התאוששות גבוהה, ולעיתים אין צורך בפרויקטים יקרים של ייעור מחדש ושיקום מלאכותי כדי להחזיר אותם למצבם הטבעי. עם זאת, הצלחת השיקום הפסיבי תלויה בשני תנאים מרכזיים: מניעת הפרעות אנושיות חוזרות במשך עשרות שנים, וקיומם של יערות טבעיים סמוכים שמהם יכולים להגיע זרעים ובעלי חיים חדשים.
עננים מכסים את האמזונס הפרואני
(צילום: Miguel Schmitter/Shutterstock)
בירוא יערות באמזונס הפרואני
(צילום: Gino Tuesta/Shutterstock)
המחקר מראה את כוחו של הטבע להשתקם. באמצעות תהליך הדרגתי של חזרת מינים – מצמחים חלוציים חובבי שמש ועד ליצירת יער בוגר ולח – מצליחה המערכת האקולוגית להשיב את רוב מאגרי המזון, הצמחייה ואת מגוון בעלי החיים.
עם זאת, העובדה ש-10 אחוזים לא הצליחו לחזור גם לאחר שלושים שנה מדגישה כי ללא שמירה על יערות קיימים ורציפות בין שטחי טבע, מינים מסוימים עלולים להיעלם לצמיתות. בעוד שמדדי השפע והמגוון – כמה מינים שונים יש – מגיעים להתאוששות מרשימה של למעלה מ-90 אחוז, הרכב המינים הספציפי דומה רק ב-75 אחוז בלבד להרכב של היערות הוותיקים. הדבר מעיד על כך שמינים ייחודיים או נדירים מסוימים מתקשים להשתקם בפרק זמן זה. הגנה על יערות קיימים ומתן אפשרות לטבע לפעול ללא הפרעה של בני האדם הם שני כלים משלימים בשימור על הריאות הירוקות של כדור הארץ.
