בני האדם תמיד רצו לדעת את העתיד. במקרא מסופר על שאול שפנה לבעלת האוב כדי לשמוע מה צופן לו הגורל. אבל בניגוד לנביאים או למגידי עתידות, המדענים והמדעניות לא מנבאים את העתיד, אלא יוצרים תחזיות מדעיות. ההבדל גדול: נבואה אי אפשר לבדוק, תחזית מדעית דווקא כן.
צפו בפרק של מיזם °מעלה וחצי על תחזיות מדעיות:
איך זה עובד במדע?
השיטה המדעית מבוססת על הטלת ספק ובדיקות חוזרות ונשנות. נניח שחוקרת בשם שרה רואה תופעה מעניינת במעבדה. היא מציעה תיאוריה שתסביר אותה. תיאוריות מדעיות חייבות להיבחן ולכן שרה תציע תחזית שעל בסיסה ניתן לתכנן ניסוי שיבדוק את נכונות התיאוריה.
עכשיו מגיע שלב המבחן: שרה בודקת האם התחזית מתממשת. אם כן - מצוין, אפשר לנסח תחזיות נוספות ולבחון אותן. אם לא - צריך לתקן את התיאוריה או לפתח אחת חדשה. התהליך הזה חוזר על עצמו שוב ושוב, לא רק אצל שרה אלא בקהילה שלמה של מדענים, שמבקרים זה את עבודתו של זה ומנסים להפריך תיאוריות של חוקרים אחרים.
ומה לגבי האקלים?
במדעי האקלים התהליך דומה, רק בקנה מידה עולמי. כבר עשרות שנים שמדענים ממדינות רבות מודדים את הטמפרטורה ורואים שכדור הארץ הולך ומתחמם. כך נוצרו המושגים "טמפרטורה עולמית" ו"התחממות גלובלית" - לא מדידה בודדת אלא חישוב שמבוסס על אלפי נתונים מרחבי העולם. המדענים מנסים להסביר את ההתחממות ובונים מודלים פיסיקליים שמבוססים על הבנת תהליכים כמו בליעה ופיזור אור, יצירה של עננים ומדידות של טמפרטורה, של קרינת שמש, של גזי חממה ועוד.
המודלים נבחנים מול נתונים שנאספו ב-50 השנים האחרונות ומשופרים כל הזמן על סמך הבנות פיסיקליות חדשות, יכולות טכנולוגיות משופרות ותצפיות חדשות. לדוגמה, אפשר לכייל מודל על סמך נתונים עד 2010 ואז להריץ את המודל כך שיחזה את הצפוי ב-2010 עד 2025 ולהשוות למציאות. המודלים מאפשרים לברר מה הם הגורמים שתורמים משמעותית להתחממות, ומה הם התהליכים שהשפעתם שולית יותר. הצעות חדשות לשיפור מוצעות כל הזמן והמודלים הולכים ומשתכללים.
בדרך זו הסיקו המדענים שהסבר טוב לתופעת ההתחממות הוא תרומה משמעותית שמקורה בעלייה ברמת הפחמן הדו-חמצני באטמוספרה. הוכח גם שהעלייה נובעת מפעילות האדם, בעיקר משריפת דלקים. כעת ניתן להריץ את המודלים קדימה, לבנות תחזיות מבוססות לעתיד, להתריע על הצפוי ולהציע דרכי פעולה.
ההצלחה של מודלים אקלימיים לחזות בצורה מדויקת את ההתחממות שהתרחשה ב-50 השנה האחרונות, יחד עם הבנה עמוקה של התהליכים שגורמים להתחממות שנחקרו בעשרות אלפי מאמרים, הובילו לתוצאה ברורה: מעל 97 אחוז מהמדענים בעולם מסכימים שההתחממות נגרמת בעיקר מפעילות אנושית – בעיקר עקב פליטות של גזי חממה. למדענים זה לא מספיק, מדע האקלים ממשיך להתפתח ומדענים ומדעניות מכל התחומים – פיזיקה, ביולוגיה, הנדסה, רפואה ומדעי החברה – תורמים להבנת ההשלכות של ההתחממות הגלובלית, החל משיטפונות ומבצורות, דרך מגפות ועד סכסוכים חברתיים.
המדע לבדו לא מספיק
הבעיה היא שלא כולם מקבלים את המסקנות, לעיתים מסיבות של בורות ולעיתים מתוך אינטרסים. כשפוליטיקאים אומרים: "החורף השנה היה קר מאוד, אז היכן ההתחממות העולמית?", זו אמירה לא מבוססת שלא עומדת בכלים המדעיים (וגם מוסברת על ידי התיאוריה) - אבל עדיין יש לה השפעה ציבורית.
לכן אנחנו, המדענים והמדעניות, לא רק חוקרים וכותבים מאמרים מדעיים. אנחנו גם יוצאים החוצה – מדברים עם ממשלות, עם עיתונאים, ובעיקר עם הציבור. כי בלי פעולה רחבה, התחזיות על שינוי האקלים עלולות להפוך למציאות קשה בהרבה.
המדע אינו נבואה; הוא שיטה מסודרת לבדיקה ולהפרכה של רעיונות באמצעות תחזיות. בזכות המדע אנחנו מבינים שהעולם מתחמם ושזה נגרם בגלל מעשינו. כמו יונה הנביא, אנחנו מזהירים את הציבור ומקווים שיקשיב. עכשיו תורם של הציבור ושל המנהיגים לפעול. זאת ההזדמנות לשנות ולהשפיע.
פרופ' עודד נבון הוא חוקר ומרצה במכון למדעי כדור הארץ באוניברסיטה העברית וחבר בפורום מדעני ומדעניות האקלים. הפורום הוקם במטרה ליצור חיבור אפקטיבי בין המחקר המדעי העוסק במשבר האקלים למקבלי ההחלטות והתקשורת.
הכתבה הוכנה על ידי פורום מדעני ומדעניות האקלים וסוכנות הידיעות זווית מבית האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
