בעוד ירי טילים ושיגור כטב"מים מצמצמים את ייצור האנרגיה ברחבי המפרץ הפרסי, אנליסטים מזהירים כי מים, ולא נפט, עשויים להיות המשאב הנמצא בסיכון הגדול ביותר באזור. ביום ראשון האשימה בחריין את איראן בפגיעה באחד ממתקני ההתפלה שלה.
מאות מתקני התפלה פזורים לאורך המפרץ הפרסי, אלא שרוחות המלחמה מציבות אותן בסיכון, וכתוצאה מכך מסכנות גם את אספקת המים למיליוני תושבים, באחד מהאזורים הצחיחים בעולם. בכווית, כ-90% ממי השתייה מגיעים ממתקני ההתפלה, בעוד שבעומאן ובסעודיה הנתון הזה עומד על כ-86% וכ-70% (בהתאמה).
עבור אנשים החיים מחוץ למזרח התיכון, הדאגה העיקרית מהמלחמה באיראן נעוצה בהשפעתה על מחירי הנפט. המפרץ הפרסי הוא מקור כשליש מיצוא הנפט הגולמי העולמי, כך שלהכנסות יש משקל רב בכלכלות מדינות האזור. מאז החלה הלחימה, נעצרה תנועת המכליות דרך נתיבי שיט מרכזיים ופעילות הנמלים שובשה, מה שאילץ חלק מהיצרנים להגביל את היצוא.
6 צפייה בגלריה
צילום לווייני המתעד את הפגיעה בנמל ג'בל עלי בדובאי לאחר שהותקף על ידי האיראנים
(צילום: Planet Labs PBC/AFP)
עם זאת, נראה כי התשתית שמספקת לערי המפרץ מי שתייה הפכה פגיעה באותה מידה. "כולם חושבים על סעודיה ושכנותיה כעל מדינות נפט. אבל אני קורא להן ממלכות מים מלוחים. הן מעצמות מים מעשה ידי אדם המונעות בדלקים מאובנים", אמר ד"ר מייקל כריסטופר לואו, מנהל מרכז המזרח התיכון באוניברסיטת יוטה.
עם פרוץ המלחמה ב-28 בפברואר, טווח הלחימה התקרב לתשתיות התפלה מרכזיות. ב-2 במרץ, תקיפות איראניות על נמל ג'בל עלי בדובאי בוצעו כ-19 קילומטרים מאחד ממתקני ההתפלה הגדולים בעולם, המייצר חלק ניכר ממי השתייה של האזור.
מתקני התפלה רבים במפרץ משולבים פיזית עם תחנות כוח כמתקני קוגנרציה, כלומר תקיפות על תשתית חשמל עלולות גם הן לפגוע בייצור מים. "לאיראן אין את אותה יכולת להכות בחזרה בארצות הברית ובישראל. אבל יש לה אפשרות לגבות עלויות ממדינות המפרץ כדי לדחוף אותן להתערב או לקרוא להפסקת הלחימה", אמר דיוויד מישל, עמית בכיר לביטחון מים במרכז ללימודים אסטרטגיים ובינלאומיים.
אם מתקני התפלה גדולים יושבתו, ערים מסוימות עלולות לאבד את רוב מי השתייה שלהן תוך ימים ספורים. ניתוח של ה-CIA משנת 2010 הזהיר כי התקפות על מתקני התפלה עלולות לעורר משברים לאומיים בכמה מדינות המפרץ. יותר מ-90% מהמים המותפלים במפרץ מגיעים מ-56 מפעלים בלבד, נכתב בדוח, וכל אחד מהמפעלים הקריטיים הללו נחשב פגיע מאוד.
בנוסף לאיומי המלחמה, גם לאקלים יש משקל רב בסיכון הנשקף למתקני ההתפלה. התחממות האוקיינוסים מגדילה את הסבירות והעוצמה של ציקלונים בים הערבי, תוך הגדלת הסיכוי לפגיעה בחצי האי ערב. בכך, עלול להיפגע בסופו של דבר גם תהליך ההתפלה.
המפעלים עצמם תורמים לבעיה. התפלת מי ים היא תהליך עתיר אנרגיה, כאשר מפעלים ברחבי העולם פולטות בין 500 ל-850 מיליון טונות של פחמן מדי שנה, כמות המתקרבת לכ-880 מיליון טונות של כלל תעשיית התעופה העולמית. לכך יש להוסיף את הפגיעה בחיים ובבתי גידול ימיים כתוצאה משלבי תהליך ההתפלה השונים. אלא שככל ששינויי האקלים מחריפים בצורות, משבשים את דפוסי הגשמים ומלבים שריפות יער, צפויה התפלת מי ים להתרחב בחלקים רבים של העולם.
במהלך פלישת עיראק לכווית בשנים 1991-1990 ומלחמת המפרץ שלאחר מכן, כוחות עיראקים חיבלו בתחנות כוח. במקביל, מיליוני חביות נפט גולמי שוחררו במכוון למפרץ הפרסי, ויצרו את אחת מדליפות הנפט הגדולות ביותר בהיסטוריה, שאיימה בין היתר גם על התפלת המים ברחבי האזור. כתוצאה מכך, כווית נותרה כמעט ללא מים מתוקים והפכה תלויה במים מיובאים למשך שנים.
לאחרונה, המורדים החות'ים בתימן תקפו מתקני התפלה סעודיים על רקע מתחים אזוריים. התקריות מדגישות שחיקה רחבה יותר של נורמות ארוכות שנים נגד תקיפת תשתיות אזרחיות, אמר מישל, וציין את הסכסוכים באוקראינה ועיראק. המשפט ההומניטרי הבינלאומי, כולל הוראות אמנות ז'נבה, אוסר פגיעה בתשתיות אזרחיות החיוניות להישרדות האוכלוסייה, כולל מתקני מי שתייה.
6 צפייה בגלריה
התייבשות מאגרי מים באיראן
(צילום: Majid Asgaripour/WANA (West Asia News Agency)/Reuters)
לאחר שנה חמישית של בצורת קיצונית, מפלס המים בחמשת מאגרי המים של טהרן צנח לכ-10% מקיבולתם, מה שגרם לנשיא מסעוד פזשכיאן להזהיר כי ייתכן שיהיה צורך לפנות את הבירה.
בניגוד למדינות רבות במפרץ, אשר מסתמכות במידה רבה על התפלת מי ים, איראן עדיין מקבלת את רוב מימיה מנהרות, מאגרים ואקוויפרים תת-קרקעיים מדולדלים. המדינה מפעילה מספר קטן יחסית של מתקני התפלה, המספקים רק חלק קטן מהביקוש הלאומי. איראן רוצה להרחיב את תהליך ההתפלה לאורך חופה הדרומי, אך אילוצי תשתית, עלויות אנרגיה וסנקציות בינלאומיות מגבילים באופן חמור את יכולותיה בהקשר הזה.
