בסוף הקיץ ובסתיו קשה לפספס את הפרפר הכתום והחיוני שפוקד את הגינות, את השדות ואת צידי הדרכים בכל רחבי הארץ. למרות נוכחותו הבולטת של פרפר דרומי הצלף, מעטים יודעים שלא מדובר בתושב קבע רגיל. כדי להבין כיצד פועל מנגנון הניווט הייחודי שלו, מה הוא מגלה לנו על שינוי האקלים וכיצד אפשר לעזור במחקר עליו, שוחחנו עם איל סימונס, דוקטורנט באוניברסיטת תל אביב בהנחיית ד"ר גיא פאר ממכון הלמהולץ למחקר סביבתי בלייפציג, גרמניה, ופרופ' תמר דיין.
למה קוראים לפרפר דרומי הצלף?
"השם שלו מורכב משני המאפיינים המרכזיים של אורח חייו. החלק הראשון, 'דרומי', נובע מכך שמדובר במין חובב חום שעולה מדי שנה מהאזורים המדבריים באפריקה, עובר דרך חצי האי ערב וישראל וממשיך צפונה אל לבנון, סוריה וטורקיה. החלק השני של שמו, 'צלף' נגזר משמו של הצמח הפונדקאי הבלעדי שממנו ניזונים זחלי הפרפר – הצלף – כאשר בארץ מדובר בעיקר בצלף הקוצני. שיח הצלף משגשג בתנאי יובש וחום קיצוניים בקרקעות דלות ובין סלעים, ויחד איתו משגשג גם הפרפר. נקבת הפרפר מטילה את ביציה על עלי הצלף, והזחלים ניזונים מהם, גדלים עליהם ואף סופגים ממנו רעלים שבזכותם הפרפר 'מרשה' לעצמו לבלוט בצבע אזהרה כתום וייחודי".
איך פרפר קטן מצליח לעוף מרחק כל כך גדול?
"הוא עושה זאת באמצעות אסטרטגיה יוצאת דופן. בניגוד לפרפרים אירופיים שנכנסים לתרדמת (דיאפאוזה) בשלבי הביצה, הזחל או הגולם כדי לעבור את החורף, דרומי הצלף מקיים דורות ברציפות ופשוט נודד 'הרחק מהחורף'. הנדידה שלו היא לא מעוף ישיר של פרט בודד מתחנה לתחנה, אלא 'מרוץ שליחים' בדורות – כל דור מתקדם קדימה, הנקבות מטילות ביצים, והדור הבא ממשיך במסע. הדור הבא שבקע מהביצים, ממשיך במסע ומתקדם, מטיל ביצים וחוזר חלילה".
חיות את הרגע - לכל הכתבות הקודמות
איך כל דור חדש יודע לאן להמשיך את המסע?
"האמת היא שנכון יותר לקרוא לזה 'הגירה' ולא 'נדידה' קלאסית, כי אין להם מפה פנימית או יעד ספציפי מוגדר מראש. הפרפרים פשוט נעים בתוך 'חלון אקלימי' – הם מתקדמים בעקבות החום ובעקבות השגשוג של הצלף הקוצני. כל עוד מזג האוויר חם ויש צלפים ירוקים בשטח, הדור החדש ימשיך להתרבות, להטיל ביצים ולהתפשט הלאה במרחב".
פרפר דרומי הצלף
(צילום: שלם קורמן)
פרפר דרומי הצלף עם כנפיים סגורות
(צילום: שלם קורמן)
מה התפקיד שלו במערכת האקולוגית ומה מאיים אליו?
"דרומי הצלף ממלא תפקיד מרכזי כמאביק וכמזון לציפורים, לזוחלים ולחרקים אחרים. כמו חרקים רבים, האיום המרכזי עליו הוא פעילות האדם והשימוש הנרחב בחומרי הדברה בחקלאות ובגינות פרטיות. שיירי מדבירים מתפזרים במערכות הטבעיות, מביאים להתמעטות חרקים ומאביקים, ומשפיעים בסופו של דבר גם על המזון ועל המים של בני האדם".
מתי נוכל לראות אותו בישראל?
"בשלהי הקיץ ובסתיו אנחנו רואים את הפרפרים בכל מקום. נקבת הפרפר מטילה בין 150 ל-200 ביצים, כל אחת בנפרד, על גבי עלי הצלף. נוסף על כך, בעקבות שינוי האקלים והתחממות החורף בישראל, הפרפר מצליח לשרוד כאן תקופות ארוכות יותר, ולעיתים עובר את החורף כמעט בכל חלקי הארץ ונעלם רק לאחר אירועי קור או גשם קיצוניים. נהוג לחשוב ששינוי האקלים פוגע בכל בעלי החיים, אבל בטבע יש גם 'מנצחים' וגם 'מפסידים'. דרומי הצלף הוא מנצח מובהק במקרה הזה. במאמר שסיימנו והגשנו לאחרונה לפרסום השוונו בין 20 מיני פרפרים בישראל במשך עשור, וגילינו שמינים אפריקניים חובבי חום הרחיבו את תפוצתם ומופיעים לפרקי זמן ארוכים יותר, לעומת מינים שמקורם באירופה ובאסיה שתפוצתם הצטמצמה".
איל סימונס
(צילום: באדיבות המצולם)
איך אתה חוקר את דרומי הצלף?
"המחקר שלנו מתבסס במידה רבה על 'התוכנית הלאומית לניטור פרפרים בישראל'. זהו מיזם מדעי קהילתי המושתת על מתנדבים, אשר הושק ביוזמת אגודת חובבי הפרפרים, הפועלת בשיתוף פעולה עם המרכז הישראלי למדע אזרחי במוזיאון הטבע ע"ש שטיינהרדט. מתנדבים מסורים מדווחים על תצפיות במסלולים קבועים או מדווחים באופן ספורדי על פרפרים שהם רואים. דרומי הצלף ופרפרים בכלל משמשים כסוג של 'מדחום של הטבע': בגלל שפרפרים מגיבים במהירות רבה לשינויים סביבתיים כגון טמפרטורה, לחות וזמינות הצמחייה, הם משמשים כמדד שרגיש לתנודות במערכת האקולוגית. לכן הדיווחים של הציבור עוזרים לנו לעקוב אחר בריאות המערכת האקולוגית והשפעות שינוי האקלים. אנחנו קוראים לציבור הרחב להצטרף לתוכנית הניטור, לדווח על תצפיות ולעזור לנו להבין כיצד הטבע הישראלי משתנה לנגד עינינו".
הכתבה הוכנה על ידי זווית – סוכנות הידיעות של האגודה הישראלית לאקולוגיה ולמדעי הסביבה
