כל המבוגרים היו פעם ילדים, אך רק מעטים מהם זוכרים זאת. "הנסיך הקטן"
באחד האמשים צלצל אליי חברי ומורי משה רשפון. בקול נרגש הוא סיפר לי על פרויקט חדש שהוא עמל עליו לצד שותפו דידי ורדי. בלי לדעת הרבה, זיהיתי פוטנציאל לסיפור מעניין, אך לוח הזמנים הדוחק של המציאות הזיז את מפגש הפסגה המתוכנן בינינו פעם אחר פעם. והנה בסוף השנה שעברה, באחת מנסיעותיי ברכבת, צלצל הטלפון ומשה הכריז, "אנחנו נפגשים אצל דידי בעוד כמה ימים. יהיו שם עוד כמה אנשים מעניינים. בוא!" בהכירי את משה ידעתי מיד שעליי להגיע.
וכך, ביום שישי חורפי של תחילת ינואר 2026 מצאתי עצמי בכניסה למרתף של בניין ישן במרכז ראשון לציון, מרחק כמה רחובות מבית ילדותי. בזה אחר זה נכנסו למרתף העמוס אורחים מעניינים, בדיוק כפי שרשפון הבטיח. אני הייתי הצעיר שבהם, אבל אולי רק בגיל הביולוגי. מכל בחינה אחרת, נדמה היה שהגיל הממוצע הוא 10 או 11. המשותף לכולם היה הזיק בעיניים, התלהבות אדירה וזכה מדבר חדש שעומד להיבנות בסדנה של ורדי.
גלריה
רשפון וורדי הם אגדות חיות בכל הנוגע להנגשת מדע. מימין: רשפון, דה לנגה וורדי
(צילום: יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחוינוך מדעי)
חינוך דרך התנסות
רשפון וורדי הם אגדות חיות בכל הנוגע להנגשת מדע. רשפון (92) הוא דוקטור לפיזיקה, אבל "קודם כל מחנך", לדבריו. הוא גדל במושבה אבן יהודה, עבד מגיל צעיר במשק של הוריו, והצטרף לעבודה המשפחתית בבנייה ובתחזוקה של תנורי אפייה. אחרי שירות צבאי כסייר הוא נרשם ללימודי פיזיקה באוניברסיטה העברית בירושלים. בהמשך למד לדוקטורט במכון ויצמן למדע, ובמהלך לימודיו שם ייסד את המחנות לנוער שוחר מדע.
עוד כתבות באתר מכון דוידסון לחינוך מדעי:
הדרך המסוכנת מסיפור מרגש לבית המרקחת
הזרעים שמקשיבים לגשם
המתג שלא נכבה
עם סיום הדוקטורט מונה לראש היחידה לפעולות נוער, שריכזה חלק ניכר מפעילויות החינוך המדעי במכון. על כן רבים רואים בו אחד מאבות החינוך המדעי הבלתי-פורמלי בישראל. ממחנה הנוער הראשון, שנולד באוהלי צבא ואחר כך עבר לבקתות ארעיות (בונגלוס), קמו ועלו כל פעילויות נוער שוחר מדע בישראל, וגם מכון דוידסון לחינוך מדעי.
המחנות והסדנאות לנוער שוחר מדע בניצוחו התבססו על תפיסה חדשנית לשעתה, ששמה לה למטרה לאפשר לבני הנוער לחוות על בשרם את ההתרגשות של עבודה במעבדה, לעבוד עם חוקרי המכון במעבדותיהם ולהשתתף בפעילות מחקר ממשית. בחוגים ובמחנות גדלו נערות ונערים מוכשרים שהפכו לימים לחוקרים מובילים באקדמיה ולדמויות מפתח בתעשייה הטכנולוגית.
בהמשך ייסד רשפון את גן המדע במכון ויצמן - מוזיאון המדע הראשון בעולם שפעל כל-כולו תחת כיפת השמיים. הוא נוהג לומר כי מוצגים שהוא מעורב בבנייתם, וחלקם היו פרי יוזמתו, תמיד נבנו בפועל בידי אחרים, טובים ממנו; ועם זאת, הוא מכיר כל בורג ובורג בהם.
דידי (ידידיה) ורדי (91) הוא "זקן המייקרים בישראל", או בלשונו: "ממציא מכונות חכמות שלא עושות שום דבר". הוא גדל בתל אביב, ואחיו הצעיר הוא גורו ההייטק יוסי ורדי. את דרכו המקצועית החל כקבלן ובהמשך ניהל טמבורייה בראשון לציון.
מימין לשמאל: מקדימה – לפיד, ורדי, אהרונסון, מאחורה – ברקהיים, מושיצקי, רשפון, דה לנגה
(צילום: באדיבות פרופ' עודד אהרונסון)
בנו רון היה ילד מחונן ומוכשר במחשבים, שלמד בין השאר בחוגים של היחידה לפעולות נוער במכון ויצמן. במלחמת לבנון הראשונה רון נפל, ודידי ורדי ורעייתו המנוחה דרורה ייסדו לזכרו את "מרכז רון ורדי לילדים מחוננים ומצטיינים" בראשון לציון. ברבות השנים הפך המקום למוקד ידע ארצי בתחום החינוך למחוננים, ולבית ספר שקולט אליו את כל מחונני ומצטייני העיר והסביבה ליום העשרה שבועי. כן, גם כותב מילים אלה למד במרכז רון בילדותו.
מרכז רון ורדי נבנה סביב מוצגים מדעיים מעוררי מחשבה ולעתים משעשעים שוורדי האב בנה במו ידיו בסדנה שבמרתף בניין מגוריו: אופניים שנוסעים על חבל דק, מעלית שבה הנוסע יכול להרים את עצמו, כיסא שהמושב שלו עשוי ממסמרים אבל לא כואב לשבת עליו, והרבה "מכונות רוב גולדברג" – תגובות שרשרת מכניות שמבצעות פעולות פשוטות במיוחד.
במשך השנים הציג ורדי תערוכות רבות של מוצגים כאלה, בין השאר בגן המדע ע”ש קלור ברחובות, במוזיאון המדע ע”ש בלומפילד בירושלים, במדעטק בחיפה, במוזיאון המדע של ניו ג’רזי ובמוסדות חינוך רבים. לפני כעשר שנים אף הוזמן לשמש מדריך אורח במעבדת היצירה (Fab-Lab) של המכון הטכנולוגי של מסצ’וסטס (MIT) בבוסטון.
חלומות של ילדים
רשפון, שלא נח דקה אחת גם בשנות הפנסיה, מתנדב במרכז שוורץ/רייסמן בראשון לציון, השוכן ליד מרכז רון ורדי. מפגש מזדמן בין השניים, ידידים ותיקים מזה למעלה מארבעים שנה, הוליד חלומות של ילדים.
מכונה נעה בביתו של ורדי, ולצידה אות הנשיא למתנדב מאת הנשיא פרס
(צילום: יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי)
שיתוף הפעולה ביניהם החל בבנייה של גירוסקופ המבוסס על נוזלים. בהמשך נזכר רשפון ברעיון ישן שלו, חנוכייה שהיא דגם של מערכת השמש, שנקרא גם אוררי (Orrery): השמש היא השַׁמָּשׁ, וכוכבי הלכת, פרט לפלוטו שנפלט לפני עשרים שנה מהנבחרת היוקרתית, הם הקנים; והכול אמור לפעול בהנחיית מחשב, שגם יוסיף רבדים שאי אפשר לחוות בצורה פיזית וכך יעצים את החוויה המדעית. עקב מגוון אילוצים, לא עלה בידו לממש את הרעיון הזה מעולם, כך שהמפגש עם ורדי, המייקר המנוסה, בא בדיוק בזמן הנכון מבחינתו.
אוררי הוא דגם מכני של מערכת השמש, ששורשיו טמונים הרחק בהיסטוריה האנושית. הדגם הראשון מסוגו הידוע לנו כיום נמצא בחפירות ארכיאולוגיות ימיות מול חופי יוון, ומעריכים כי גילו עולה על אלפיים שנה. הדגם, שנקרא מנגנון אנטיקיתרה (Antikythera), מאפשר לבצע חישובים אנלוגיים-מכניים של מיקומי גרמי השמיים. אחריו נבנו לאורך הדורות דגמים מתוחכמים לא פחות, שחלקם נועדו לשמש שעונים אסטרונומיים וחלקם נתלו על תקרות כמעין פלנטריום. לכן מדובר במוצג קלאסי להצגה בכל מוזיאון מדע וטבע.
את האוררי המודרני פיתח ג’ון ראולי (Rowley) ב-1712. הוא קרא לו על שם פטרונו צ’רלס בויל (Boyle), הרוזן הרביעי מאוררי, שהשבוע (28 ביולי) חל יום הולדתו.
(מרכבה שתהיה חלק מהאוררי של רשפון וורדי נוסעת על המסילה)
צוות לעניין
לצד ורדי ורשפון, חברים בצוות שהקימו גם מומחי האלקטרוניקה יגאל לפיד, גמלאי של המחלקה למדעי המוח במכון ויצמן, ומוטי מושיצקי, שעבד טרם צאתו לגמלאות כטכנאי מעבדה במכון דוידסון. מדי יום חמישי בבוקר נפגשים הארבעה לתכנן את המוצג המיועד ולבנות את מרכיביו. לפעמים מסייעים בידם גם אורחים נכבדים נוספים, ובהם המעצב התעשייתי חנן דה-לנגה מהאקדמיה לאמנות ולעיצוב "בצלאל", שהיה בעבר מעצב המוצגים בגן המדע, ראש המחלקה למדעי כדור הארץ וכוכבי הלכת במכון ויצמן עודד אהרונסון, בעברו מדען בנאס"א, ואמיר בן-שלום, ראש תחום פיתוח מוצגים במוזיאון בלומפילד. קשה למצוא ריכוז דומה של ידע מקצועי ממגוון כה רב של תחומים.
במרתף של ורדי קידמה את פנינו ערבובייה מסודרת של כלי עבודה, מכונות ומוצגים בתהליך בנייה. על הקירות תלויות תמונות מכל הזמנים ותעודות הוקרה שקיבל ורדי, ובהן אות הנשיא למתנדב שקיבל מידי נשיא המדינה לשעבר שמעון פרס. אבל העיניים נדדו מיד אל השולחן הגדול שעליו עמד לונה פארק מיניאטורי מלגו.
"זה מיועד למחלקת הילדים של בית החולים ‘העמק'", הוא סיפר. "כבר קיבלתי על הראש מחברת לגו, על זה שאני לא בונה לפי החוקים שלהם. מבחינתי זה חומר בנייה לכל דבר ועניין, אז אני מדביק ומרכיב את הלבנים לפי איך שנראה לי".
כעבור כמה דקות הפעיל בנו, שעובד לצידו בסדנה, מתקן ענק נוסף, שמזכיר בצורתו יצירת אמנות קינטית של יעקב אגם. אך ורדי הסביר שהמתקן נבנה לזכרו של חברו האמן דן רַיְזינגר, חתן פרס ישראל.
ורדי ורשפון לקחו אותנו לחדר נוסף, שבו נבנה האוררי. בפגישה הראשונה הזאת, בינואר, האוררי לא היה אלא זרוע מסתובבת ממתכת, אבל כבר היה ברור לגמרי שזאת רק ההתחלה של משהו מפותח הרבה יותר. משם עלינו לדירתו הצנועה של ורדי, שהייתה גדושה אף היא בפריטים ומוצגים מעשה ידיו.
"זה מיועד למחלקת הילדים של בית החולים 'העמק'. כבר קיבלתי על הראש מחברת לגו, על זה שאני לא בונה לפי החוקים שלהם". לונה פארק מיניאטורי במרתף של ורדי. מימין לשמאל: ורדי, מושיצקי, דה-לנגה, רשפון ואהרונסון
(צילום: יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחוינוך מדעי)
סביב השולחן במטבח החלה מיד שיחה ערנית על "איך עושים מוצג", בפרפרזה על שירו הישן של שמוליק קראוס "איך עושים תקליט". לכולם היה ברור שיש להם הזדמנות לגבש מוצג יחיד במינו. אומנם דגמים של מערכת השמש קיימים כבר אלפי שנים, אבל כאן חיכה לנו משהו אחר: אוררי ממוחשב, שהמבקרים יוכלו להניע כרצונם ולהיחשף לשכבות מידע עשירות נוספות שאצורות בו. וזה עוד לפני שהזכרנו שהוא יכול גם לשמש חנוכייה לעת מצוא. דבר כזה בטוח עוד לא היה.
לדייק או להמחיש
במרכז הדיון הראשון עמדה החשיבות של יצירת דגם שיהיה דינמי וחווייתי עבור המבקרים, ובמיוחד הצעירים שבהם. בין ההסכמות הראשונות שהתקבלו עמד מראהו של המוצג, והעובדה שמערכות החיווט והמכניקה יוסתרו מהמבקרים, כדי למקד את המבט במערכת השמש גרידא.
לאורך תקופת מלחמת "שאגת הארי" מול איראן עמלו ורדי ולפיד במרץ רב על בניית המסילות והמרכבות שיישאו את כוכבי הלכת: אלו הן שמונה מרכבות שנושאות את הפלנטות, והן נעות על שמונה מסילות מעבירות-מתח, בדומה לרכבת חשמלית. מדי פעם שלחו לפיד וורדי דיווח מדוקדק או התדיינו על פרטים טכניים בקבוצת הווטסאפ הצוותית.
בפגישה השנייה, ביוני 2026, קם הדבר והיה: המרכבה נוסעת, אין עצור. כעת נותר רק לשכפל את המסילות שמונה פעמים. התכנסנו שוב בסלון של ורדי. קבלן הביצוע הציג לפיזיקאים ולמעצבים שאלות כבדות משקל על הייצוג החזותי של מערכת השמש והמחשת סדרי הגודל. בלב הדיון ניצבה הדילמה שגם אנו, עיתונאי המדע, נוהגים לשאול תמיד. מה גובר על מה - הדיוק המדעי או קסמי הפשטות של הדברים? התשובה לכך, כפי שהיטיבו הנוכחים לנסח, היא שהיופי נובע מהדיוק והנאמנות למציאות.
היופי נובע מהדיוק והנאמנות למציאות. דגם מוקטן של האוררי
(צילום: יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחוינוך מדעי)
דגמי מערכת השמש סבלו מאז ומתמיד מבעיה מובנית הנובעת מהמרחקים העצומים בחלל: אי אפשר לבנות דגם מדויק שבו גם הגודל של כוכבי הלכת וגם המרחקים ביניהם ישמרו על אותו קנה מידה. לשם המחשה, אם כדור הארץ יהיה בגודל של גולה, נפטון – כוכב הלכת הרחוק ביותר מהשמש – יצטרך להימצא במרחק מאות רבות של מטרים. במהלך הדיון התחוור שמוטב להגדיל את קוטר מערכת השמש מ-2.5 מטרים לשלושה מטרים, כדי להגדיל את כוכבי הלכת בהתאם במידה שתאפשר להבחין בפרטים כמו סיבוב כדור הארץ סביב צירו או תנועת הירח סביבו. אפילו יהיה אפשר להתקין מצלמה בתוך דגם כדור הארץ, שתמחיש איך אנו, בני האדם, רואים מכדור הארץ את תנועת כוכבי הלכת האחרים.
כוכבי הלכת, כמובן, יצטרכו להיות רחוקים מספיק זה מזה, אף על פי שאין שום אפשרות מעשית לשמור על הפרופורציות המציאותיות. אך בוודאי אסור שהצופים יחשבו בטעות שבמערכת השמש יש יותר חומר מכפי שיש בה באמת. והנה עוד שאלה: האם כל כוכבי הלכת צריכים להימצא במישור אחד? ובכן, במציאות התשובה ברורה: הם אכן מצויים פחות או יותר באותו מישור. אך באוררי, מפאת אילוצי המכניקה, ייתכן שמוטב לשבץ אותם בגבהים שונים במקצת. לבסוף הוכרע כי כוכבי הלכת יישארו במישור אחד, ושלא יוגדלו.
ומה באשר לשימוש במחשב? מבחינת רשפון וורדי, שיודעים דבר או שניים על הדגמות טובות, המחשב הוא כלי עזר שתמיד מגיע בנוסף להמחשה הפיזית, ולעולם לא במקומה. המחשב יציג הדמיות מדויקות של קני מידה, צבעים וחוקים פיזיקליים, כגון חוקי קפלר שמתארים את תנועת כוכבי הלכת סביב השמש. עם החלטות כאלה, שמשלבות מדע, חינוך והרבה מחשבה, ממשיכה החבורה במלאכתה.
במפגש הראשון, בדרכנו החוצה, רשפון אמר לי, "היה כיף". אמר וצדק. עבור החבורה המופלאה הזו, שיש לה אולי 400 שנות ניסיון במצטבר, שתרמה כל כך הרבה לחינוך המדעי בארץ, הכיף הזה הוא חזות הכול. הם יודעים שאת הזיק בעיניים של הקהל אי אפשר לתכנת או למדוד במעבדה, אלא צריך להצית אותו באמצעות משהו חדש ומדהים באמת, שידרבן את המבקרים להרים את הראש מהסמרטפונים, להסתקרן ולהתרגש.
יהונתן ברקהיים, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
