איי גלאפגוס, המזוהים יותר מכל עם מסעותיו של צ'רלס דרווין ועם התפתחות תורת האבולוציה, הם אחד המקומות הייחודיים בעולם מבחינת מגוון ביולוגי. הבידוד הגאוגרפי של האיים אפשר את התפתחותן של מערכות אקולוגיות יוצאות דופן, ולכן חדירה של מינים זרים עלולה להיות משמעותית במיוחד עבור המערכת המקומית.
אצת אספרגון מסועף באיי גלאפגוס
(צילום: ד"ר טל לוצאטו כנען)
כעת, צוות מחקר בהובלת ד"ר טל לוצאטו כנען והדוקטורנט עמרי נהור מבית הספר למדעי הים ע"ש ליאון צ'רני באוניברסיטת חיפה, בשיתוף חוקרים מקרן צ'רלס דרווין בגלאפגוס ומארצות הברית, פתר תעלומה ארוכת שנים סביב האצה האדומה אספרגון מסועף (Asparagopsis taxiformis). האצה נפוצה כיום ברחבי הארכיפלג הגעשי שבאוקיינוס השקט, אך במשך שנים לא היה ברור האם היא חלק טבעי מהמערכת האקולוגית המקומית, או מין שהגיע לאיים בעקבות פעילות האדם. בשל חוסר הוודאות היא הוגדרה עד היום כמין שמקורו אינו ידוע (Cryptogenic).
במחקרם, שפורסם בכתב העת Diversity and Distributions, שילבו החוקרים מעין "חקירה בלשית ביולוגית": דגימות שנאספו בצלילה ברחבי האיים בשנת 2024, דגימות היסטוריות שנשמרו באוסף הטבע של קרן צ'רלס דרווין, תיעוד של משלחות מדעיות וסקרי אצות היסטוריים. בסקר העכשווי נאספו 65 דגימות מ-27 אתרים ברחבי איי גלאפגוס, והחוקרים הצליחו להפיק מידע גנטי גם מדגימת עשבייה משנת 1985.
באמצעות שלושה סמנים גנטיים והשוואתם לרצפים מרחבי העולם, הצליחו החוקרים להתחקות אחר "טביעת האצבע" של האצה לאורך עשרות שנים. התוצאה הייתה מפתיעה בפשטותה: כל הדגימות שהצליחו לרצף, מהדגימות ההיסטוריות ועד לאלו שנאספו ב-2024, השתייכו לאותה שושלת גנטית – L2. יתרה מכך, שושלת זו אינה מוכרת מאזורים אחרים במזרח האוקיינוס השקט, שכן האוכלוסייה הידועה הקרובה ביותר שלה נמצאת בהוואי, כ-5,000 קילומטרים מהארכיפלג האקוודורי. האחידות הגנטית לאורך ארבעה עשורים, יחד עם ההיסטוריה של האצה באיים, תומכות בכך שלא מדובר באוכלוסייה מקומית עתיקה ומבודדת.
כאן נכנס לתמונה גם רמז היסטורי מרתק. בסקרים נרחבים של אצות שנערכו באיי גלאפגוס בשנות ה-30 לא נמצא תיעוד אמין של אספרגון מסועף. לעומת זאת, בשנת 1962 – לאחר מלחמת העולם השנייה, תקופה שבה הוקמו באיים בסיסים צבאיים וחלה עלייה משמעותית בתנועת כלי שיט – היא כבר תוארה כמצויה בשפע באי סנטה קרוז (השני בגודלו בארכיפלג). שילוב הנתונים ההיסטוריים והגנטיים הוביל את החוקרים להעריך כי האצה הגיעה לאיי גלאפגוס ככל הנראה באמצעות ספינות ששטו במימי האיים במהלך מלחמת העולם השנייה או זמן קצר אחריה.
אצת אספרגון מסועף באיי גלאפגוס
(צילום: ד"ר טל לוצאטו כנען)
אצת אספרגון מסועף מסוג אדומיות
(צילום: Edu Ktion/Shutterstock)
הייחוד במחקר זה אינו רק בזיהוי המין הפולש, אלא ביכולת להשתמש בדנ"א כמעין מכונת זמן. חיבור בין דגימות שנאספו כיום לבין אצות מיובשות שנשמרו במשך עשרות שנים באוספי טבע אפשר לשחזר היסטוריה ביולוגית שלא ניתן היה לפתור מתצפיות בלבד. המחקר הוא הסקר המולקולרי הראשון של אצת אספרגון מסועף ברחבי הארכיפלג הפופולרי, ובעקבותיו היא מוגדרת כעת האצה הראשונה שאושרה כמין שהוחדר אליו.
לממצא יש גם חשיבות לשמירת הטבע. אצת אספרגון מסועף מייצרת מגוון חומרים טבעיים שעשויים להעניק לה יתרון מול אצות ובעלי חיים מקומיים. המחקר הנוכחי אינו קובע עדיין מהי השפעתה האקולוגית באיי גלאפגוס, אך העובדה שהיא כבר נפוצה ולעיתים מצויה בשפע באיים מעלה צורך בניטור ובהערכת הסיכון שלה למערכת הימית הייחודית. "לפלישה של מינים יש משמעויות קריטיות, בעיקר בסביבות ייחודיות כמו איי גלאפגוס, אזור שמהווה בית יחיד למגוון ביולוגי ומינים מסוימים", אומרת ד"ר לוצאטו כנען. "הבנה של תהליכי פלישה מאפשרת ניטור, חיזוי, קבלת החלטות, ומניעה – על מנת להגן על סביבה כל כך נדירה ואייקונית, לרבות אוכלוסייה שעיקר פרנסתה תלויה במגוון הזה".
לדבריה של ד"ר לוצאטו כנען, אצת אספרגון מסועף פלשה והתבססה גם בחופי ישראל ואזורים נוספים בים התיכון, וכבר היום רואים את השפעתה על מינים אחרים. "אצה זו נמנית עם 100 המינים הפולשים הרעים ביותר, למרות שאנחנו במעבדה אוהבים אותה כי יש לה המון תרכובות כימיות בעלות פוטנציאל יישומי", מסבירה ד"ר לוצאטו כנען.
