העשורים האחרונים הביאו עימם תמורות מרחיקות לכת במבנה הידע המצוי בידי האנושות, בתהליכי קבלת ההחלטות שלנו ובאופן שבו החברה האנושית פועלת ומתפתחת. שילובן המואץ של טכנולוגיות דיגיטליות, ובראשן מערכות בינה מלאכותית, עומד כיום בליבם של תהליכים מרחיקי לכת שמעצבים מחדש את פני החברה, הכלכלה והמדע. הטכנולוגיות הללו אינן רק עוד כלי במארג החיים. הן משנות את אופי העבודה שלנו, את דרכי ההתמודדות שלנו עם מידע ואת המיומנויות הנדרשות מתלמידים ומאזרחים בחברה המודרנית.
על הרקע הזה, האוריינות הדיגיטלית שלנו - כלומר שליטתנו בשפת הטכנולוגיה ובכלים שהיא מציעה - משתלבת עם הבינה המלאכותית ליכולת יסודית שכל אחד ואחת מאיתנו נדרשים לסגל. היכולת הזאת כוללת הבנה בסיסית של פעולתן של מערכות אלגוריתמיות, מודעות להטיות אפשריות הטמונות בהן, הכרה במניפולציות שנעשות במידע ויכולת להתנהל באופן מושכל ובטוח בסביבה דיגיטלית. מדובר במיומנות חברתית-אזרחית שבכוחה להשפיע על איכות קבלת ההחלטות של האזרחים, על רמת האמון במוסדות ועל החוסן החברתי הכולל.
דוחות מחקר בינלאומיים מצביעים על כך שהתפשטות השימוש בדיסאינפורמציה, במניפולציות על מידע ובמתקפות הסייבר הפכה אותן בשנים האחרונות לאתגרים מרכזיים שמאיימים על יציבותן של חברות דמוקרטיות ואף עלולים לפגוע ישירות בביטחוננו ובשלומנו כפרטים. היכולת להבין איך מידע נוצר, מעובד ומופץ הופכת במצב הזה לתנאי חיוני ליכולתם של אזרחים לקבל החלטות מושכלות בסביבה רוויית מידע.
חינוך בעולם טכנולוגי
כשהגבולות בין אמת לשקר מיטשטשים ומידע מופץ במהירות הבזק בלי כל בקרה, מערכת החינוך לא יכולה לשבת בחיבוק ידיים. עליה לספק מענה פדגוגי מקיף לאתגרים שטכנולוגיות המידע החדשות מציבים לפנינו. המענה הזה לא יוכל להגביל את עצמו רק להבנת אופן פעולתה של הטכנולוגיה, אלא יפעל גם לעודד חשיבה ביקורתית, יצביע על המשמעויות האתיות של הטכנולוגיה ושל השימושים שנעשים בה ויעודד את התלמידים לקחת אחריות אישית וציבורית על השימוש שהם עושים במידע.
ההתייחסות לאוריינות דיגיטלית כאל יכולת חיונית לתפקוד תקין בחברה הטכנולוגית של ימינו עולה בקנה אחד עם ההבנה ההולכת וגוברת בעולם שההתמודדות עם אתגרי המאה ה-21 אינה יכולה להישען רק על יכולות טכנולוגיות או על אנשי מקצוע מומחים. נחוץ לנו מערך חינוכי-חברתי רחב, שינגיש לתלמידים, ולציבור כולו, ידע דיגיטלי ומיומנויות עכשוויות, ובראשן היכולת להטיל ספק. הידע והיכולות הללו חייבים להגיע לכל שכבות האוכלוסייה, כחלק בלתי נפרד מרכישת השכלה מדעית כללית. בהקשר הישראלי מדובר בצורך מערכתי הנוגע לתלמידים ולמורים, למוסדות ציבוריים, לאקדמיה ולארגוני המגזר הפרטי.
עתידה של ישראל ייקבע לא רק במעבדות המחקר או בחברות הטכנולוגיה. הוא טמון בראש ובראשונה בכיתות הלימוד, במרכזים החינוכיים וביכולתו של כל אזרח להבין את העולם הדיגיטלי שבו אנחנו חיים
במערכת ההשכלה הגבוהה המשמעות היא שלא מספיק להתייחס לבינה מלאכותית כאל תחום לימוד ממוקד במדעי המחשב. עלינו לשלב את העיסוק בה בתוך תוכניות בין־תחומיות רחבות שישלבו לימודי חינוך, משפטים, מדעי החברה, מדעי הטבע, בריאות וכלכלה. על מוסדות להכשרת מורים מוטל לוודא שכל סטודנט וסטודנטית להוראה ירכשו הבנה בסיסית בבינה מלאכותית. בה בעת יש להכשיר מורים שיידעו ללמד תלמידי בית ספר חשיבה ביקורתית ואלגוריתמיקה בסיסית.
העתיד התעסוקתי של ישראל תלוי במידה רבה בהשקעה בהון האנושי. בעולם שבו מי שמבקשים לתפוס עמדת הובלה בחזית הטכנולוגיה זקוקים למומחים אנושיים שמסוגלים לפתח, לפרש ולהפעיל מערכות מורכבות, השקעה בהכשרת מומחים ובפיתוח אוריינות דיגיטלית רחבה בחברה כולה היא תנאי מרכזי לשגשוג מדעי־טכנולוגי. ולא פחות מכך, היא תנאי לשמירה על חוסנה החברתי של המדינה.
ישראל ניצבת מול הזדמנות משמעותית: היא יכולה להפוך את האוריינות הדיגיטלית לנכס לאומי. שילוב מושכל של הכשרת הציבור בשימוש נכון בטכנולוגיה, פיתוח חשיבה ביקורתית והנגשת מידע אמין ומבוקר, יוכל לבנות כאן חברה שמותאמת לעידן הבינה המלאכותית. זו תהיה חברה שמורכבת מאנשים שמסוגלים לקבל החלטות מושכלות, להבחין בין מידע אמין למידע מטעה ולהתנהל באופן בטוח במרחב הדיגיטלי המתפתח.
עתידה של ישראל ייקבע לא רק במעבדות המחקר או בחברות הטכנולוגיה. הוא טמון בראש ובראשונה בכיתות הלימוד, במרכזים החינוכיים וביכולתו של כל אזרח להבין את העולם הדיגיטלי שבו אנחנו חיים. חינוך לאוריינות דיגיטלית אינו פרויקט טכנולוגי. זהו פרויקט חברתי, חינוכי ומדעי, שתפקידו להבטיח את עוצמתה של ישראל במאה ה־21 ואת עמידותה ושגשוגה גם בשנים הבאות.
רות שהם, מנכ"לית מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
