אחרי שלוש שנות אימונים וציפייה, ודחיות חוזרות בחודשיים האחרונים, שוגרה סוף סוף הלילה (יום ה') בשעה 1:35 (שעון ישראל) טיסת חלל מאוישת למעבר קרוב לירח, יותר מ-53 שנים אחרי שבני אדם ביקרו שם בפעם האחרונה. סוכנות החלל של ארצות הברית, נאס"א, שיגרה בהצלחה את צוות ארטמיס 2, למשימה של עשרה ימים, כשביום השישי הם אמורים לחלוף במרחק של כ-6,500 קילומטרים מפני הירח. ynet העביר בשיד מבסיס החלל בקייפ קנוורל שבפלורידה:
האסטרונאוטים לקראת שיגור משימת ארטמיס 2
(צילום: רויטרס)
משימת ארטמיס 2 מציבה רשימה ארוכה של ציוני דרך היסטוריים. זו הפעם הראשונה אחרי יותר מ-53 שנה שבני אדם ייצאו מהמסלול הנמוך סביב כדור הארץ, וייכנסו לשדה הכבידה של גרם שמיים אחר. זו גם הפעם הראשונה שהדבר נעשה בחללית של ארבעה אנשים – חלליות אפולו נשאו שלושה בלבד - והפעם הראשונה שאישה, אדם שחור, ואדם שאינו אזרח ארצות הברית טסים לירח. זה גם השיגור המאויש הראשון של טיל SLS, הטיסה המאוישת הראשונה של חללית אוריון, ואם הכל ילך כמתוכנן יישברו במשימה עוד כמה שיאים, בהם שיא מרחק של בני אדם מכדור הארץ, ושיא מהירות בחזרה לאטמוספרה של טיסת חלל מאוישת. זו גם המשימה הראשונה לחלל העמוק שהאסטרונאוטים שלה לקחו איתם סמרטפונים אישיים לחלל.
מפקד המשימה הוא ריד וייסמן (Wiseman), בן 50. שאר הצוות כולל את הטייס ויקטור גלובר (Glover), בן 49, מומחית המשימה כריסטינה קוך (Koch), בת 47 ומומחה המשימה הקנדי ג'רמי הנסן (Hansen), בן 50. לכל שלושת האמריקנים זו משימת חלל שנייה, אחרי משימה ארוכה בתחנת החלל הבינלאומית. להנסן זו טיסת חלל ראשונה. נאס"א הכריזה על בחירתם של ארבעת אנשי הצוות באפריל 2023, כשהמשימה תוכננה ל-2024. מאז היא נדחתה שוב ושוב, עד שנקבעה לפברואר 2026. אז היא נדחתה למרץ בגלל דליפת מימן מטיל השיגור, ונדחתה שוב לאפריל לאחר בעיה בהזרמת ההליום לחללית.
9 צפייה בגלריה
גלובר והאנסן. האפרו-אמריקני הראשון שיגיע לקרבת הירח והלא אמריקני הראשון
(צילום: REUTERS/Steve Nesius)
שיגור חלק
לאחר עיכוב קל בספירה לאחור בגלל בעיות סוללה ותקלת תקשורת, שוגרה החללית אוריון שקיבלה את השם "אינטגריטי". כשתי דקות לאחר מכן נפרד הטיל כמתוכנן משני טילי ההאצה. כשמונה דקות לאחר השיגור, בגובה של כמעט 200 קילומטרים, סיים השלב הראשון של הטיל את תפקידו, כיבה מנועים, ונפרד מהשלב השני, שנושא את החללית.
חללית אוריון מורכבת מתא הצוות, שבו נמצאים האסטרונאוטים, ומרכב שירות שתרמה סוכנות החלל האירופית, ESA, במסגרת שותפותה בתוכנית. תא הצוות הוא חרוט קטום שקוטרו המרבי כחמישה מטרים, וכולל מערכות שליטה ובקרה, ואת כל הציוד שהאסטרונאוטים אמורים להשתמש בו במהלך המשימה: ממזון ועד מחשבים, ממערכות שליטה ותקשורת ועד תא שירותים זעיר.
בהקפה הראשונה סביב כדור הארץ פרשו האסטרונאוטים את הלוחות הסולריים של רכב השירות, ועשו בדיקות ראשונות של מערכות החללית. לאחר מכן הכניס אותם השלב השני של הטיל למסלול אליפטי מאוד, שיביא אותם עד לגובה של כ-70 אלף קילומטרים. הקפת הארץ במסלול הזה תימשך כמעט יממה שלמה, ובמהלכה יבדוק הצוות עוד מערכות רבות, בראשן מערכות ניווט בזמן שהחללית תטוס מחוץ לטווח של לווייני GPS, ומערכות תקשורת, בין השאר עם רשת החלל העמוק של נאס"א, שמיועדת לתקשורת עם חלליות רחוקות.
לאחר הפעלת המנוע שתכניס אותה למסלול הזה, מתנתקת החללית מהשלב השני של הטיל, וטייסי אוריון ישתמשו בו לתרגולות של שליטה בחללית: התקרבות לשלב השני והתרחקות ממנו במתווים מתוכננים, כדי לבחון את יכולת התמרון של החללית לקראת חבירה עתידית לרכב נחיתה או תחנת חלל במסלול סביב הירח.
לאחר תציב בחלל חמישה לוויינים זעירים של מדינות שחתמו על הסכמים לשיתוף פעולה מדעי עם התוכנית. בין השאר נבחרו לוויינים של גרמניה, ארגנטינה, סעודיה וקוריאה הדרומית לחקור תפקוד של רכיבים אלקטרוניים מסוימים, הגנה מקרינה, מערכות ניווט ועוד. הלוויינים אמורים לפעול במסלול גבוה סביב כדור הארץ.
בסיום ההקפה הגדולה, אחרי כיממה בחלל, ובהנחה שכל הבדיקות הושלמו בהצלחה, תפעיל החללית את המנוע של רכב השירות, ותיכנס למסלול שיביא אותה למפגש קרוב עם הירח כעבור ארבעה ימים. החללית כאמור לא תיכנס למסלול סביבו, אלא רק תחלוף קרוב יחסית, תוך שהיא מנצלת את הכבידה שלו ושל הארץ במסלול שמבטיח את חזרתה לכיוון הארץ בעזרת האצה מכבידת הירח. מסלול כזה מכונה "חזרה חופשית" (Free return) והוא מבטיח שהחללית תחזור לכדור הארץ בלי צורך בהפעלת מנוע או תמרונים אחרים, אם כי בדרך לירח תעשה החללית כנראה כמה תיקוני כיוון קלים.
המסע לירח יימשך כארבעה ימים, ובשיאו תחלוף החללית כ-6,500 קילומטרים מעבר לצד הרחוק של הירח. האסטרונאוטים יראו אותו מקרוב יחסית, אבל הוא עדיין ייראה להם בגודל של כדורסל המוחזק במרחק חצי מטר מהעיניים. טיסה במרחק כזה מעבר לצד הרחוק של הירח עשויה להכניס את הצוות לספר השיאים כאנשים שהגיעו למרחק הרב ביותר מכדור הארץ, יותר מ-400 אלף קילומטרים.
מהירות שיא
הטיסה מעבר לצד הרחוק של הירח תהיה כרוכה בניתוק התקשורת עם כדור הארץ למשך 41 דקות. לאחר שתגיח מהעבר השני תתחיל החללית את מסעה חזרה לכיוון כדור הארץ, גם הוא יימשך כארבעה ימים. במהלך הדרך חזרה, כמו בדרך לירח, יעסקו האסטרונאוטים בבדיקות של מערכות החללית, של הציוד ושל עצמם. גם בדרך חזרה צפוי הצוות להפעיל כמה פעמים את מנועי החללית לתיקוני מסלול.
כחצי שעה לפני הנחיתה יתנתק רכב השירות מהחללית, ויוכוון למסלול שבו יישרף באטמוספרה. החללית עצמה צפויה לשבור את שיא המהירות ולהגיע לכניסה לאטמוספרה במהירות של כ-40 אלף קמ"ש. בחיכוך עם האטמוספרה הטמפרטורה מחוץ לחללית תגיע ליותר מ-1,600 מעלות צלזיוס. מכן החום של אוריון הוא מגן אבלטיבי, דומה עקרונית לזה שהיה לחלליות אפולו: הוא מיוצר משרפים מיוחדים, שמתלהטים בחיכוך עם האוויר, וחתיכות קטנות מתפרקות מהם בהדרגה, ומסלקות חלק מהחום. הפלזמה שתיווצר סביב החללית תגרום לכמה דקות של נתק תקשורתי עמה.
לאחר שתעבור את החלק הלוהט של החזרה לאטמוספרה, תפתח החללית שני מצנחי גרר בגובה 7.5 קילומטר, והם יסייעו להאט את מהירותה לכ-500 קמ"ש. בגובה שלושה קילומטרים ייפתחו שלושה מצנחים קטנים, ומיד אחריהם שלושת המצנחים הראשיים, כל אחד בקוטר 35 מטרים. כל אלה אמורים להביא את החללית לצניחה עדינה באוקיינוס השקט, מול חופי דרום קליפורניה, ולפגוע במים במהירות של כ-25 קמ"ש בלבד.
מה בהמשך?
הצלחה של משימת ארטמיס 2 צפויה לסלול את המשך הדרך של ארצות הברית לירח. במקור, המשימה הבאה בתוכנית, ארטמיס 3, כבר היתה אמורה להנחית בני אדם על הירח. אבל בחודש שעבר עדכנה נאס"א את התוכנית, והודיעה כי משימת ארטמיס 3 תבחן את רכב הנחיתה במסלול סביב כדור הארץ, ואת תפקודו בחבירה עם חללית אוריון. הנחיתה המאוישת אמורה להתבצע רק במשימת ארטמיס 4, שמתוכננת כעת רשמית ל-2028, אך לוח הזמנים הזה אופטימי מאוד, וסביר שהמשימה תידחה.
רכב הנחיתה היה אמור להיות הסטארשיפ של ספייס אקס, אך בעקבות העיכובים בפיתוח החללית, בוחנת נאס"א אפשרות להחליפה ב"בלו מון" של חברת בלו אוריג'ין, אם כי גם הפיתוח שלו רחוק מאוד מלהיות מבצעי. לשלבים הבאים של התוכנית היתה נאס"א אמורה להפעיל תחנת חלל במסלול סביב הירח, שתשמש תחנת עגינה ותדלוק לחלליות מכדור הארץ ולרכבי הנחיתה על הירח, אבל בשבוע שעבר הכריזה סוכנות החלל על ביטול התחנה, והעברת התקציבים להקמת בסיס על הירח.
מבחינת נאס"א, כל פרויקט החזרה לירח הוא למעשה קרש קפיצה לקראת פיתוח תוכניות שיגור למאדים. למרות ההבדלים הגדולים בין מאדים לירח מבחינת אופי הסביבה, רבות מהטכנולוגיות שיידרשו במשימות למאדים אפשר לפתח ולבחון על הירח, מרחק 4-3 ימי טיסה מכדור הארץ, ולא 9-6 חודשי טיסה, כמו כוכב הלכת השכן. בין השאר יצטרכו האמריקאים לפתח יכולות מתקדמות בתחומי התקשורת, הניווט, בנייה מחומרים מקומיים, כרייה וחציבה, גידול מזון ועוד. תחת המטריה הזו, של הכנות למשימת מאדים, יוכלו הצוותים גם לעשות הרבה מאוד עבודה מדעית, ולשפר את יכולות התפקוד האנושי בחלל העמוק ועל גופים פלנטריים.
איתי נבו, מכון דוידסון לחינוך מדעי, הזרוע החינוכית של מכון ויצמן למדע
