בשיתוף רשות הטבע והגנים
רשות הטבע והגנים, פאנל איך מצילים את הנשרים
(אולפן)
זה כבר לא חשש, זו עובדה: הנשרים בישראל הולכים ונעלמים. רק כ־200 מהם נותרו, ואנחנו עלולים להגיע למצב שבו לא יישאר כאן אפילו נשר אחד. לא מדובר בדאגה שהיא פריבילגיה של אוהבי טבע. מעבר לערך התרבותי שיש להם משחר האנושות, הנשרים הם הסניטרים של הטבע. כאוכלי פגרים הם מונעים הפצת מחלות ושומרים על המאזן האקולוגי. מצבם הקשה מהווה נורת אזהרה חמורה בנוגע להיקף פיזור הרעלים בסביבתנו ועוד בעיות אחרות שרובנו לא מודעים להן. בלעדיהם יופר האיזון בטבע, ואוכלי נבלות אחרים, שמפיצים מגפות, עלולים להתרבות. איך פותרים את הבעיה? פאנל מומחים נפגש לדיון באולפן ynet.
"האיום המשמעותי ביותר כבר כמה עשורים הוא שימוש מסיבי ובלתי מבוקר בחומרי הדברה שפוגעים בנשרים", מסביר אוהד הצופה, אקולוג עופות דורסים מרשות הטבע והגנים. לדבריו, "זו לא הרעלה שמכוונת נגד הנשרים. ההרעלות קורות כשמישהו מנסה לפגוע בחיה שמזיקה לו, מפזר פיתיונות מורעלים, חיות הבר שאליהן הוא התכוון אוכלות את החיה המורעלת – אבל גם הנשרים מגיעים אליה. החסם המרכזי שלנו הוא שאין לנו יכולת אכיפה בנושא. מדובר בנושא פרוץ, וחייבים שיהיו רגולציה ופיקוח. החסם השני הוא הענישה המגוחכת. בספרד, למשל, מרעיל נשרים ייכנס לשנת מאסר וייאלץ לשלם קנס של מעל 100 אלף יורו. ואם הוא חקלאי שמגדל בעלי חיים, במשך שנה אסור יהיה לו לגדל חיות והוא גם חשוף לתביעה של ארגונים אזרחיים".
רשות הטבע והגנים אוספת מדי חודש מאות טונות של פגרי חיות משק שנמצאים בשטחי ישראל ללא טיפול, גורמים להתרבות מזיקים ופוגעים אנושות בנשרים. בנוסף היא מפעילה תחנות האכלה ויחידת כלבים שיודעים לאתר רעלים. "למעלה ממחצית מאוכלוסיית הנשרים נושאת משדרי GPS ,יש לנו מעקב קבוע אחריהם, שכולל התראות, ואנחנו מגייסים עוד ועוד פקחי נשרים", מסביר הצופה, "היחידה סורקת בשטח ויודעת לאתר את הרעלים ולסלק את הפיתיונות המסוכנים. אבל צריך להביא את האנשים שעושים זאת לדין".
מתברר שאם הנושא חשוב מספיק למישהו, יש מה לעשות. אלה קוטלר, מנהלת המחלקה לאסדרה סביבתית בחברת החשמל, מספרת ש"בתחילת שנות ה־90 תופעת ההתחשמלות הייתה מאוד משמעותית, ברמה של עשרות ציפורים שמתות בכל שנה. הבנו שיש בעיה ובשיתוף החברה להגנת הטבע ורשות הטבע והגנים התחלנו בפרויקט שנקרא 'פורשים כנף', שאחת המטרות המרכזיות שלו הייתה לאושש את אוכלוסיית הדורסים ככלל ואת אוכלוסיית הנשרים בפרט: להגדיל את גרעין הרבייה, להגדיל מודעות לנושא ולצמצם כמה שאפשר את בעיית ההתחשמלות של הנשרים והעופות הדורסים בישראל".
הצלחת הפרויקט הייתה מדהימה. בשנתיים האחרונות הייתה רק התחשמלות אחת. "חברת החשמל לקחה אחריות. מיפינו את הבעיה, אפיינו אותה ונדרשנו למצוא פתרונות טכנולוגיים", מסבירה קוטלר, "עברנו ממיגון של 100 עמודים בשנה ל־1,200, עם התחייבות למגן 6,000 עמודים בחמש שנים. זו קפיצה עצומה. יש פה פעילות של צוותים מיומנים שהוקמו במיוחד לזה".
במשרד האנרגיה שמו לעצמם יעד למעבר ל־30% אנרגיה מתחדשת עד 2030. גם היעד הזה עלול להוות בעיה לנשרים ללא טיפול ותכנון נכון של הסיכונים. "אנחנו יודעים ממקומות אחרים בעולם שטורבינות רוח, למשל, מהוות איום", אומרת קוטלר, "בספרד נפגעו מהן -1,000 נשרים בשנה, והם נאלצו לסגור חוות או לשנות תחנות האכלה כדי להרחיק את הנשרים. בישראל אין מרחב משחק בשל גודלה, אז אנחנו חוששים".
אתגר נוסף שמציבה האנרגיה המתחדשת הוא קווי ההולכה החדשים שנמתחים בין הפריפריה למרכז. דן אלון, סמנכ"ל החברה להגנת הטבע, מספר ש"את החשמל הולכים לייצר במקומות כמו הנגב, הגולן והגליל, והקווים יוליכו את האנרגיה שמיוצרת שם אל המקום שבו אנחנו צורכים אותה – במרכז הארץ. אלו האזורים הרגישים ביותר עבור הנשרים וקיימת סכנה גוברת להתחשמלות ולהתנגשות בקווי מתח גבוה".
חברת החשמל מכירה את הנושא לעומק ופועלת בכמה מישורים. "ביצענו באופן משותף עם הגופים השונים מיפוי לטווח ארוך כדי לראות איפה נדרש לכוון את המאמצים", מסבירה קוטלר, "אנחנו לוקחים בחשבון את הדברים כבר בשלבי התכנון. בנוסף אנחנו מפתחים פתרונות טכנולוגיים. יחד עם חברת רחפנים אנחנו מפתחים טכנולוגיה שתמנע מהעופות להתנגש בכבלי החשמל. אנחנו נמצאים בפיילוט של שנה כדי לבחון אם האמצעי הזה עוזר".
"הרעלה אחת - ו-15 נשרים יכולים למות במכה"
אחת הסיבות להתמעטות הנשרים היא שלהבדיל מבעלי חיים אחרים, הרבייה שלהם איטית. זוג נשרים מטיל ביצה אחת ויחידה בשנה ומושקע רוב השנה בנושא הרבייה. זוהי אחת הסיבות שקשה להדביק את קצב ההכחדה. "בהרעלה האחרונה של הנשרים נפגעו בעיקר נשרים בוגרים. המשמעות היא שבשנת הרבייה העוקבת נמצאו עשרה זוגות פחות", מפרט הצופה את גודל הבעיה.
לכן הקימו ברשות הטבע והגנים מערכת שתנסה לפצות על קצב התמותה של הנשרים הבוגרים. ב"לולי" הרבייה, שרובם נמצאים בשמורת הטבע "חי בר כרמל", נעשים שידוכים של נשרים. כאשר יש ביצה מעבירים אותה לגן החיות התנ"כי, ואז נקבת הנשר מטילה ביצה שנייה. כשבוקע הגוזל הוא מוחזר ומחליף את הביצה השנייה. לאחר מכן מועברים הנשרים לכלובי אקלום שנמצאים באזורים שבהם אוכלוסיית הנשרים התדרדרה, ולאחר כשנתיים הם משוחררים לטבע.
"יחלפו כשנתיים או שלוש נוספות עד שהם יצטרפו למעגל הרבייה, ועד אז הם חשופים לסכנות. זה פרויקט עם המון השקעה והוא מולטי־דיסיפלינרי", אומר הצופה, ומוסיף בצער: "אך עד שלא יפתרו את בעיית ההרעלות לא צפוי שינוי". דן אלון מחדד עוד את האתגר. "לצערי אנחנו מאוד מתוסכלים", הוא אומר, "אנחנו מנסים כבר שנים רבות להעביר חקיקה שתעזור במניעת אותן הרעלות, ולא מצליחים. רט"ג משקיעה מאמצים אדירים, אבל מספיק שיש הרעלה אחת והיא גורמת לעשרה עד 15 נשרים ללכת במכה. חייבת להיות חקיקה שתביא לכך שמי שירעיל נשרים בישראל יסתכן בקנס גדול, במאסר. אנחנו לא ארגון ממשלתי והתפקיד שלנו זה להיות השומר בשער שצועק, להעביר את המסר למקבלי ההחלטות ולציבור".
הוא פונה לקוטלר ואומר: "הציפייה שלנו מבחינת סכנת ההתחשמלות היא להגביר את הקצב, למגן כמה שיותר קווים ועמודים ואם אפשר – להטמין קווים מתחת לאדמה". היא משיבה לו ש"החסם המרכזי מבחינת חברת החשמל הוא הנדסי. בשביל להתקין מיגון צריך להפסיק את זרם החשמל בקווים ולהגיע למקום עם כלי הנדסה כבדים ומנופים. זו עבודה שלו־ קחת הרבה זמן ולא ניתן להגיע לכל העמודים". גופים רבים בישראל – המשתפים פעולה עם המדינות שסביבנו – פועלים נמרצות כדי לשמר ולהגדיל את אוכלוסיית הנשרים בארץ. אבל למרות המאמצים הכבירים, נראה כי אם לא יושקע מאמץ רב יותר ומשותף לכלל הגור־ מים הרלוונטיים, לפי קצב הפגיעה הנוכחי בהם, בשני העשורים הקרובים הם יעלמו לחלוטין מנוף ארצנו.
