הרומאים ייסדו אחת האימפריות הגדולות בהיסטוריה, וכבשו את אזור הים התיכון וחצי מאירופה. את סימני השפעתם הנרחבת והדומיננטיות שלהם ניתן לראות דרך מבנים, כבישים, אמות מים, מקדשים ומונומנטים היסטוריים נוספים - העומדים על תילם עד היום.
כמעט 2,000 שנה שמקדש ונוס, הידוע בצורת המתומן שלו ניצב באזור פעיל מבחינה גאולוגית בשטח העיר הרומית באיה, שהתגלתה מחדש לפני מספר שנים סמוך למפרץ נפולי שבדרום ארץ המגף. כך פורסם ב"דיילי מייל" הבריטי.
המבנה ההיסטורי נבנה בהוראת הקיסר אדריאנוס במאה ה-2 לספירה. למרות שמו, המבנה לא היה מקדש במובן הדתי. הוא מכיל בתוכו אולם גדול ששימש כמבנה תרמי בתוך קומפלקס גדול של מרחצאות ציבוריים, פעילויות חברתיות וטיפולים רפואיים.
הקשר עם ונוס מקורו מפסלה של אלת האהבה, היופי, התשוקה, המין, הפוריות, השגשוג והניצחון במיתולוגיה הרומית, שנמצא שם בשנת 1595. אך המבנה עצמו תוכנן כחלק מהמרחצאות, ולא כמקום פולחני.
חוקרים באוניברסיטת נפולי פדריקו השני, יחד עם מספר עמיתי מחקר נוספים מאיטליה, ניתחו דגימות מבסיס המבנה כדי לחשוף מה הפך אותו לעמיד כל כך. הם גילו שהרומאים הוסיפו במכוון חומרים געשיים, מכיוון שידעו שהדבר יהפוך את המבנה, שרוחבו 24 מטרים, לעמיד יותר.
לכן, נראה כי מייסדיו של מקדש ונוס היו בקיאים למדי בגאולוגיה של האזור, מה שסייע להם להשתמש בחומרים שהתנהגו עם מרוצת השנים כמו סלע טבעי. "במקום להיחלש, החומרים ממשיכים 'להינעל יחד' ולהתגבש ככל שחולף הזמן", הסבירה חברת צוות המחקר, ד"ר קונצ'טה ריספולי מאוניברסיטת נאפולי פדריקו השני, ל"דיילי מייל".
המקדש נמצא במצב שימור יוצא דופן למרות אלפי השנים שחלפו מאז הקמתו, כמו גם מקום הימצאו על קמפי פלגריי (Campi Flegrei), מתחם געשי המצוי ממערב לנאפולי וידוע בשם "השדות הבוערים". באופן מסתורי, החומר ששימש לבניית מקדש ונוס בנאפולי החזיק מעמד גם כאשר פני כדור הארץ סביבו שקעו. עם זאת, בעוד שהקרקע זזה, המבנה נותר יציב להפליא.
לצורך המחקר, שפורסם בכתב העת Geoheritage, הצוות אסף תשע דגימות מהמקדש, כולל טיט, לבנים וכמה סוגים של אבן געשית. הם גם אספו משקעים לבנים ואבקתיים של מלחים מסיסים הנוצרים על פני השטח של לבנים וחומרים אחרים. הדגימות נבחנו תחת מיקרוסקופים רבי עוצמה וקרני רנטגן כדי לזהות את המבנה והמרקם של כל חומר, לרבות המרכיבים הכימיים הספציפיים לו.
על פי הממצאים, הלבנים והטיט היו חומרים מבוססי סיד מעורבבים עם חלקיקים געשיים – ככל הנראה תוספת מכוונת של הרומאים. "במילים פשוטות, הרומאים בנו את המבנה הזה תוך שימוש בחומרים שמגיבים יחד ומתחזקים עם הזמן", אמרה ד"ר ריספולי.
כאשר רכיבים געשיים אלה עורבבו עם סיד, הם גרמו לתגובה כימית שיצרה בהדרגה מינרלים חדשים בתוך המלט. תהליך זה הפך את המבנה לחזק ועמיד במיוחד בפני מים, לחות ותנועות קרקע. "טכנולוגיה זו אפשרה לרומאים לבנות מבנים גדולים ויציבים אפילו בנוף געשי פעיל", הוסיפה ד"ר ריספולי.
מחברי המחקר גילו ראיות לכך שסקוריה, סלע וולקני קל משקל המשמש לעתים קרובות בעיצוב נוף ובבנייה, יובא מאזור הרי הגעש וזוב מעט מזרחה יותר. הר הגעש הזה נודע יותר מכל בשל אחת אחת מההתפרצויות הגעשיות המפורסמות והקטלניות ביותר בהיסטוריה, שהחריבה בשנת 79 לספירה מספר ערים במפרץ נאפולי, ובהן פומפיי והרקולנאום. "בחירת החומרים הקפדנית - סקוריה בחלק העליון וסלעים געשיים חזקים יותר (דוגמת טוף) - היא אחת הסיבות לכך שמקדש ונוס עדיין עומד לאחר כמעט 2,000 שנים", אמרה ד"ר ריספולי.
המחקר מספק תובנות לגבי הכישורים הטכניים בהם ניחנו הרומאים. בכך, לא רק שהם שמו דגש על חדשנות ואיכות, אלא גם על בנייה בת-קיימא שהייתה עמידה להפליא ואף מלאת פאר. "מנקודת מבט אדריכלית, הרומאים היוו השראה לאוכלוסיות רבות, הן בעבר והן בהווה", אמרה ד"ר ריספולי.
