לפני כ-115 אלף שנים, אגמים עצומים שכנו בדרום טיבט, חלקם באורך של יותר מ-200 קילומטרים. כיום, אגמים אלה קטנים בהרבה. הם כוללים את אגם נאם קו (הנקרא גם אגם נאם טסו או אגם נאם), שאורכו 75 ק"מ בלבד.
5 צפייה בגלריה
נהר נאם קו בטיבט, שהתייבשותו מהווה דוגמה לקשר בין שינויי האקלים לפעילות הגאולוגית בעומק כדור הארץ
(צילום: Sergio Capuzzimati/Shutterstock)
צוות גאולוגים בראשותו של צ'ונרוי לי, חוקר באקדמיה הסינית למדעים גאולוגיים בבייג'ינג, חשד כי לאובדן מים מהאגמים ייתכן שהיו השפעות שליליות על הגאולוגיה המקומית. הסיבה לכך היא בין היתר שאגמים גדולים מכבידים על קרום כדור הארץ. כאשר הם מתחילים להתייבש, משקל זה אובד והקרום עולה שוב באיטיות.
כמו כן, דרום טיבט הינו אזור פעיל מבחינה גאולוגית עקב ההתנגשות המתמשכת בין הודו לאירו-אסיה, שהחלה לפני כ-50 מיליון שנים. פעילות זו הותירה באזור קווי שבר עתיקים. על כן, סברו הגאולוגים כי העלייה האיטית של הקרום הנגרמת על ידי האגמים המתכווצים עלולה לגרום בסופו של דבר לרעידות אדמה.
החוקרים ניתחו את הגאולוגיה המקומית, ומיפו את גדות האגמים כדי לחשב כמה מים איבדו מקורות המים הללו. לאחר מכן, הם השתמשו במודלים ממוחשבים כדי לחזות את מידת עליית הקרום בתגובה לכך, וחשפו את הממצאים על קווי השבר הרדומים.
5 צפייה בגלריה
נהר נאם קו, אחד מהאגמים המתייבשים בדרום טיבט, מה שעלול לגרום לרעידות אדמה
(צילום: Best View Stock/Shutterstock)
הניתוח שלהם, שפורסם בכתב העת Geophysical Research Letters, מצביע על כך שאובדן מים מאגם נאם קו לפני בין 115 אלף שנים ל-30 אלף שנים הוביל לתנועה כוללת של 15 מטרים בשבר סמוך. האגמים הנמצאים במרחק של 100 קילומטרים מדרום לאגם נאם קו איבדו עוד יותר מים באותה תקופה. שם, ייתכן שהייתה תנועה של 70 מטרים בשברים סמוכים.
חישובים אלה מצביעים על כך שהשברים באזור חוו בממוצע בין 0.2 ל-1.6 מילימטרים של תנועה בשנה. על כן, הממצאים מהווים עדות לכך שתנועה משמעותית על שברים יכולה להיות מושפעת גם מתהליכים המתרחשים מעל פני הקרקע.
אין פירוש הדבר שרעידות אדמה יתרחשו בכל מקום או בכל אזור בו אגמים מתייבשים, כך לדבריו של ד"ר שון גאלן , מהמחלקה למדעי כדור הארץ באוניברסיטת קולורדו סטייט. "רעידות אדמה כאלה יתרחשו רק במקומות בהם האגמים נמצאים מעל קרום שצבר עומס עקב פעילות טקטונית", אמר ד"ר גאלן ל-Live Science. " שינויים בעומס המים רק משנים את האופן שבו המתח הטקטוני המצטבר משתחרר לאורך זמן".
בהקשר הזה, לפני כ-20 אלף שנים (לקראת תום עידן הקרח האחרון), חלקים גדולים של צפון אמריקה ואירו-אסיה היו מכוסים ביריעות קרח עצומות, שעוביין היה כמה קילומטרים במקומות מסוימים. יריעות הקרח הללו נעלמו במידה רבה לפני כ-10,000 שנים.
ישנם חוקרים שחושבים שזה עשוי לסייע בהסבר תעלומה גאולוגית ארוכת שנים. כמעט כל רעידות האדמה החזקות מתרחשות לאורך שברים גדולים בקרום כדור הארץ – כמו שבר סן אנדראס הממוקם בדרום-מערב קליפורניה (ממוצע תזוזה שנתי של 20 מילימטרים) – המהווים קו השקה בין הלוחות הטקטוניים של כדור הארץ. אך מדי פעם, רעידות אדמה חזקות יכולות להתרחש באמצע לוח טקטוני, אלפי קילומטרים מאחד הגבולות הללו. לדוגמה, בשנים 1811 ו-1812, היו שלוש רעידות אדמה בעוצמה 7 או 8 לאורך עמק נהר המיסיסיפי במרכז ארצות הברית.
5 צפייה בגלריה
נזקי רעידת אדמה שאירעה בסן פרנסיסקו, היושבת לאורך שבר סן אנדראס, אפריל 1906
(צילום: AP)
אחת הסברות לכך היא שעומס הצטבר באיטיות על שברים עתיקים בעמק נהר המיסיסיפי עקב פעילות גאולוגית אלפי קילומטרים משם, לאורך שולי הלוח הצפון-אמריקאי. לאחר מכן, כאשר יריעות הקרח נמסו וקרום כדור הארץ החל לעלות, עומס זה השתחרר בצורת רעידות אדמה חזקות.
"בעוד ששינויי האקלים אינם 'גורמים' לטקטוניקה, הם יכולים לווסת את תנאי הלחץ בקרום", אמר ד"ר מתיו פוקס, מהמחלקה למדעי כדור הארץ של הקולג' האוניברסיטאי של לונדון, ל-Live Science. "זה משהו שאנחנו צריכים לקחת בחשבון בהערכות סיכונים עתידיות".
