קרוב משפחתנו הרחוק, הומו ארקטוס (Homo erectus), שרד במשך קרוב לשני מיליון שנים – פרק זמן ארוך בהרבה מזה שבו התקיים המין שלנו, הומו סאפיינס (Homo sapiens), שהופיע לראשונה לפני כ-300 אלף שנים באפריקה לפני שהתפשט ברחבי העולם. מין האדם הקדום שנכחד התפשט מאפריקה אל רחבי אסיה, עד לסין ולאי ג'אווה שבאינדונזיה, וחי בסביבות שכללו שטחים עשבוניים וסוואנות מיוערות. למרות העדויות על הישגיו המרשימים, הידע על מידת הגמישות שלו, על תנאי הסביבה שהעדיף, על יכולת ההסתגלות ואף על הגורמים שהובילו להכחדתו – נותר מוגבל עד כה.
גלריה


הומו ארקטוס, מסתתר ביער טרופי בגואנגשי, כשברקע נראה פתח מערת באשיאן
(איור: Garciart/Joannes-Boyau)
כעת, ממצאי שני מחקרים שפורסמו בכתב העת Nature, שנחשפו על ידי צוות חוקרים מאוסטרליה, מסין ומאירופה, מספקים הוכחה חד-משמעית לכך שהומו ארקטוס התקיים בדרום סין לפני 324 אלף עד 184 אלף שנים, בסביבה של יערות גשם טרופיים עבותים. עד כה, נחשבו בתי גידול כאלה לנחלתו של הומו סאפיינס בלבד, וההנחה הייתה שהם היו מאתגרים מדי עבור אבותינו הקדומים.
המחקר מתמקד בשמונה שיניים אנושיות ובאלפי מאובנים נוספים שהתגלו בשתי מערות סמוכות, באשיאן (Baxian) ונאשיאן (Naxian), בנופי הקארסט של מחוז גואנגשי (Guangxi) שבדרום סין. שתי המערות מרוחקות זו מזו כ-15 קילומטרים בלבד, באזור המאופיין בגבעות גיר תלולות, במערות ובצמחייה טרופית.
השיניים זוהו כשייכות להומו ארקטוס על סמך מאפייניהן הפיזיים וכן באמצעות סמנים גנטיים עתיקים. גילן נקבע באמצעות חמש שיטות תיארוך בלתי תלויות, שיושמו על השיניים עצמן ועל משקעי המערות והתצורות המינרליות שסביבן. התוצאות מצביעות ברמת ביטחון גבוהה על כך שבני אדם קדומים אלה חיו באזור זה בדרום סין בתקופה שבה נדמה היה כי המין כבר נכחד מבחינה אזורית. בכך, הופכים המאובנים שהתגלו לעדות המתוארכת המאוחרת ביותר שנמצאה עד כה להומו ארקטוס בסין היבשתית. "התגלית מרתקת, משום שהיא מאשרת את נוכחותו של הומו ארקטוס במקום שבו לא ציפינו למצוא אותו, ובתקופה שלא חשבנו שהוא עדיין התקיים בה", אמרה פרופ' קירה ווסטאוויי, גאוכרונולוגית מאוניברסיטת מקווארי שבסידני, ואחת החוקרות המובילות במחקר. "יש לכך השלכות משמעותיות על ציר הזמן של קיומו של הומו ארקטוס, בעודנו מנסים להבין את הגורמים להכחדתו".
השיניים לא שימשו רק לתיארוך המאובנים. החוקרים ניתחו את שיניהם של בני האדם ושל בעלי החיים שהתגלו במערות, במטרה לשחזר את תנאי הסביבה וללמוד על אורח חייהם של בני האדם הקדומים. השיניים משמרות עקבות כימיים של המזון והמים שנצרכו, ולכן הן מהוות מעין ארכיון ביולוגי של סביבות העבר. במקרה של מערות באשיאן ונאשיאן, העקבות הללו מצביעים על הסתמכות של בעלי החיים ושל בני האדם על מערכת אקולוגית של יער גשם טרופי עבות, ולא על שטחים עשבוניים פתוחים או על סוואנות מיוערות שיוחסו בדרך כלל להומו ארקטוס. "שיניים יכולות לתעד את הסביבות שבהן חיו בעלי חיים ובני אדם", הסביר ד"ר ניקולא בורגון, ממכון מקס פלאנק לגאו-אנתרופולוגיה בעיר ינה שבגרמניה. "במקרה הזה, השיניים של בעלי החיים ושל הומו ארקטוס מספרות את אותו הסיפור: הפרטים האלה היו חלק ממערכת אקולוגית של יער גשם".
השיניים האנושיות סייעו לחוקרים גם לשחזר את דפוסי התנועה של הומו ארקטוס ברחבי הנוף הקדום. באמצעות ניתוח של יסוד כימי בשם סטרונציום, המצוי באמייל השן ומקושר להרכב הגאולוגי של הסביבה המקומית, גילו החוקרים כי ייתכן שחלק מהפרטים בילו את שנות ילדותם בתנועה בין אזורי קארסט מיוערים, על פני שטחים נרחבים באופן מפתיע, במקום להישאר באזור מקומי מצומצם. "חלק מהחתימות הכימיות שנמצאו בשיניים המאובנות מצביעות על אזורים המרוחקים הרבה מעבר לסביבת המערות, וייתכן שאף על צפון וייטנאם ועל אזורים יבשתיים בדרום-מזרח אסיה", אמר פרופ' רנו ז'ואן-בויאו, מאוניברסיטת סאות'רן קרוס בעיר ליסמור שבאוסטרליה, אחד החוקרים המובילים במחקר. "הדבר מצביע על כך שבני האדם האלה היו ניידים הרבה יותר מכפי שהערכנו בעבר, ונעו למרחקים גדולים באופן מפתיע בתוך נוף מורכב של יערות גשם".
לממצאים החדשים חשיבות מיוחדת, משום שהתפשטותם של יערות הגשם בדרום-מזרח אסיה נקשרה בעבר להיעלמותן של כמה קבוצות אדם שאינן משתייכות למין הומו סאפיינס. אולם העדויות מדרום סין מלמדות שהקשר בין בני האדם הקדומים לבין יערות טרופיים היה מורכב הרבה יותר מכפי שסברו עד כה. "הממצאים האלה משנים את האופן שבו אנו חושבים על הומו ארקטוס", אמר פרופ' יינגצ'י ג'אנג, מהמכון לפלאונטולוגיה של בעלי חוליות ולפלאו-אנתרופולוגיה באקדמיה הסינית למדעים. "העדויות הראשונות להומו ארקטוס שהתגלו לצד עולם חי האופייני ליערות גשם מאתגרות את כל ההנחות שלנו בנוגע ליכולתו להסתגל לשינויים סביבתיים".
יערות גשם הם סביבות תובעניות, שבהן קשה לעיתים למצוא מזון, לנוע ממקום למקום ולשרוד. "בעוד שבשנים האחרונות הולכת ומתחזקת ההכרה בכך שגם המין שלנו, הומו סאפיינס, הסתגל לחיים ביערות גשם ברחבי העולם לפני 100 אלף עד 13 אלף שנים, זוהי העדות הישירה והברורה הראשונה שיש בידינו לכך שמין אדם אחר התקיים בבתי גידול כאלה", אמר פרופ' פטריק רוברטס, ממכון מקס פלאנק לגאו-אנתרופולוגיה בגרמניה.
במכלול, המאובנים, ממצאי התיארוך והניתוחים הכימיים של השיניים מצביעים על כך שדרום סין שימשה אזור מקלט חשוב עבור אוכלוסיות מאוחרות של הומו ארקטוס. נראה כי בני המין לא היו מוגבלים לסביבות הפתוחות שנחשבו עד כה לבית הגידול המועדף עליהם, אלא הצליחו לשרוד גם ביערות טרופיים ואף לנוע ברחבי אזורים נרחבים מעבר לגבעות הקארסט. התגלית מציבה את דרום סין במרכזם של דיונים מדעיים חדשים על גורלו של הומו ארקטוס באסיה היבשתית, ועל מידת יכולת ההסתגלות של קרובינו האנושיים הקדומים.







